גיל ההתגברות (פרק 1)

– מוקדש לאחותי הקטנה והמדהימה, רוני –

הגענו לחוף. התיישבנו אחד ליד השנייה על החול הרך ובהינו בשקיעה. שתיקה.נתי נתן לי יד, הסתכלתי עליו בחיוך והעברתי יד בשיערו. הוא החל לנשק את צווארי ואני חיבקתי אותו. פתאום חלפו על פנינו שני מבוגרים אחוזים יד ביד, מסתכלים עלינו. לחיי הקפואות הסמיקו כהוגן. נתי השפיל את מבטו.
הם נעלמו מקו האופק ונתי חזר להסתכל בעיני. חייכתי והתנשקנו.

תחילת שנה, היום הראשון לכתה י'ב. קמתי לצליל השעון המעורר ולבשתי שוב את חולצת בית-הספר. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה נתי. כבר שבוע שלא ראיתי אותו, שנינו היינו עסוקים בהכנות ללימודים. ירדתי למטבח, עדיין לא התרגלתי לעובדה שבבוקר הבית לא מתמלא בריח טוב של צנים, חביתה או חביתיות גבינה. זה הפסיק כשאבא עזב את הבית, לפני ימים ספורים בלבד. עוד לא הספקתי לספר לנתי, או לשלי ו אמילי החברות הכי טובות שלי.
הוצאתי דגנים מהמזווה וחלב מהמקרר. שמעתי את גלעד אחי הקטן, שהיום מתחיל כיתה ג', יורד במדרגות. הוא נכנס למטבח וניסיתי להראות אופטימית למרות המחשבות המטרידות על אבא.
"בוקר טוב לך היפיפה הנרדם" חייכתי חיוך מאולץ וליטפתי את ראשו הקטן. "בוקר טוב," הוא שפשף את עיניו "מה שלומך?" " בסדר." אמרתי בפשטות "איך אצלך?" שאלתי, הוא משך בכתפו , לקח שתי כפות מהמגירה מתחת לכיור והושיט לי אחת. "תודה." אמרתי וניגשתי לארון להוציא קערות.
אימא שלי – יולי, ירדה במדרגות- מטופחת כהרגלה. "בוקר טוב אימא," אני וגלעד אמרנו כאחד.
" בוקר טוב מתוקים שלי.." היא אמרה בקול עייף וכולנו אכלנו ביחד.
הלכתי לתחנת האוטובוס ושלי חיכתה שם. "שלי!!" צרחתי לה , בבת אחת היא קמה ורצה אליי. התחבקנו ארוכות והלכנו בחזרה לתחנה.
התיישבנו ושלי התחילה לדבר " רוני!!!" היא חיבקה אותי שוב "מה אתך ועם נתי?" צחקתי " זה הדבר הראשון שאת שואלת אותי אחרי חודשיים שלא ראינו אחת את השנייה?" "כן" היא חייכה." ומה אתך ועם ניל?" שאלתי וחיוך קטן נמתח על פני. שלי לא הספיקה לענות והאוטובוס הגיע. אני ושלי עלינו והתיישבנו אחת ליד השנייה. במשך רוב הנסיעה שתקנו עד שאמרתי לה: "נו, לא ענית לי על השאלה." היא השפילה את מבטה." אנחנו בסדר.." "שלי," התחלתי לומר, "אני לא רוצה לדבר על זה.." היא קטעה אותי. " נפרדתם?" ליטפתי את שיערה, "לא.. אבל.. אנחנו רבים הרבה.."
היא ענתה ושתקתי, לא היה לי מה לומר, לא היה לי איך לעזור לה.

בכניסה לכיתה חיכה נתי, ונראה לחוץ מתמיד. רצתי אליו "נתי!" התחבקנו והתנשקנו. "התגעגעתי אליך.." אמרתי בזמן שהוא ליטף את גבי, אבל הוא לא ענה ואפילו לא חייך- כבדרך כלל. פתאום נשמע הצלצול הצורם ונתי הרפה ממני ונכנס לכיתה, עמדתי המומה בחוץ, מה קרה לו? הוא לא חייך אליי כמו תמיד, לא נכנס איתי לכיתה, ובקושי מסתכל בעיני. הבטתי בו דרך הדלת השיער החום הפרוע שלו נח על ראשו ועיניו התכולות נראו ריקות ועצובות. עברתי לידו ונתתי לו נשיקה על הלחי. הוא חייך אלי קלושות. המורה נכנסה לכיתה מתלווה ברעש עקבים, "בוקר טוב כיתה!" היא קראה כמחלקת פקודה "לשבת!" היא קראה שנית כשראתה שכולם מסתובבים ברחבי הכיתה. התלמידים, כמו חיילים,מיהרו לקיים את פקודותיה. לפתע, נכנס ילד שחור שיער ובהיר- עיניים לכיתה, ילד שלא היה שנה שעברה בכיתה – כנראה תלמיד חדש. "סליחה על האיחור.." הוא מלמל למורה והיא חייכה אליו בחיוך סלחני ואמרה:" זה בסדר.."
למען האמת הוא נראה לי מוכר..

הפסקה. אני יושבת על הדשא בחצר בית הספר ומחכה כמו מטומטמת שנתי יבוא. זה מקום המפגש שלנו כל הפסקה , מאז שאנחנו ביחד. התייאשתי, קמתי ממקומי והתחלתי ללכת לכיוון הבניין שבתוכו הכיתה שלי, גם ככה עוד דקות ספורות יש צלצול. פתאום ראיתי את נתי מתקדם אלי במהירות,כשהגיע לידי, אחז בפרק ידי והוביל אותי למקום שקמתי ממנו הרגע. הוא עזב את ידי והתחיל לדבר:" רוני, אני אוהב אותך.." "גם אני אותך.." עניתי מבולבלת. "מה קרה?" הוא שתק והביט בעיני, "אני.. הייתי במסיבה.. ו.." הוא לא העז להמשיך "ו…?" זירזתי אותו, "התנשקתי עם איזה אחת.." הופתעתי, נתי? נתי שלי? התנשק עם 'איזה אחת'? זה לא מתאים לו.. "למה?" שאלתי בקול כאוב. "אני.. אני.. הייתי… שיכור… אני מצטערת רוני'לה.. אני מצטער.." הוא השפיל את מבטו אל נעליו. " שיכור?!" אמרתי כמעט בלי קול "ממתי אתה שותה?!" הגברתי את קולי כמעט לצעקה "רוני," הוא החל להגיד אך אני קמתי ממקומי ורצתי- אמנם בלי דמעות בעיניים אך רצתי, מבלי לדעת לאן. הייתי יותר מופתעת מפגועה או עצובה. וממתי הוא הולך למסיבות בלעדי? או לפחות מודיע לי? לא דיברנו שבוע וזה מה שיוצא? חציתי את החצר ולמבלי לשים לב התנגשתי בגדר שמפרידה בין החצר- לבחוץ. נפלתי אחורה ושפשפתי את אפי, שהחל מדמם. רצתי מסוחררת אל שירותי הבנות, הרטבתי נייר , ודחפתי מתחת לאפי, תוך שניות התמלא הנייר דם והחלפתי אותו בנייר חדש. עד שהצלחתי לעצור את הדימום עברו כבר כמה דקות אחרי הצלצול. רצתי במהירות לכיוון הכיתה, ונכנסתי מתנשפת "מצטערת.. על האיחור.." אמרתי למורה בין נשיפה לנשיפה. "שבי." היא אמרה לי בקול תקיף. כל העיניים היו מונחות עלי, כולם הביטו בי- חוץ מנתי.