גיבור-4

ערב. השעה 1700.
מגורי הקצינים.
דיימון שכב על המיטה שלו מביט בתקרה,לבוש תחתוני בוקסר.
רוח קרירה נשב מהחלון.הוא הרים מהשישה שלו את התמונה.
תמונה שלו ושל לוק.מאושרים,מחייכים,בדיוק אחריי שסיימו את קורס הטייס בהצטיינות.
״לא!!״קרא דיימון,שחווה באותם רגעים פלאשבקים נוראיים מאותה טיסה.
לחץ הדם שלו החל לעלות.הדופק מאיץ.
הוא סירב להאמין כי חברו כבר אינו בין החיים. שכן,הייתה לו הרגשה מאוד מאוד חזקה שהוא עדיין בין בחיים. היכן שהוא בשבי האוייב.
מאוחר יותר,הוא ישב לידו בפאב.
מרים כוסית לזכרו.
״קופר..״נשמע קולה של ג׳סיקה,שהתיישבה לידו.
״ברמן..כפול..״קרא דיימון.
״..איפה אתה??אני מחפשת אותך שעות..אתה לא עונה לטלפונים.״אמרה ג'סיקה.
״..אני מדמם במשך שעות..״הוא אמר בציניות.
״..בייבי,״היא אמרה מביטה בעיניים היפות שלו..״אני מבינה שאיבדת את לוק..״
״בואי נרים כוסית לזכרו של לוחם אמיץ שאני בכבודי ובעצמי שלחתי לקבר!״הוא קרא.
״..תביט בי..אתה שיכור.כמה כאלה שתית??״היא שאלה,מונעת ממנו לשתות עוד.
כשהוא מראה לה את המספר 5 באצבעותיו.
״לא,דיי,זה מספיק!״היא קראה.
״אני בסדר..״הוא ענה בפנייה.
״..אתה בדרך להרס עצמי..״היא ניסתה לרסן אותו,כשהוא שולח ידו לפנייה.
״בייבי..״אמר מתקרב אליה,״בואי אליי..׳כשהיא שמה זרועו על כתפה מריחה את נשימת האלכוהול שלו.
״אני לא מקנאה בך.הולך להיות לך האנגובר נוראי..״היא אמרה לו.
לאחר שהשכיבה אותו במיטה שלו היא נשכבה על הספה.
היא נשארה שם בכדיי להשגיח עליו.שלא ייפגע בעצמו.
הלוחם הפצוע הזה,זקוק לזמן החלמה.
זה עלול לקחת זמן.
קמרון ידעה כי דיימון איבד את החבר הכי טוב שלו.
יש לו רגשות אשמה עקב כך.
ערב לאחר מיכן.
,יצא קופר לריצה קלה.כשקמרון,מבחינה בו ומצטרפת אליו.
״היי,״הוא הבחין בה.
״היי,אפשר להצטרף אלייך?״שאלה אותו.
״למה לא?״הוא ענה,כשהם רצים יחדיו.
כשמאוחר יותר.לאחר שהתקלחו ביחד וחלקו רגעים במקלחת,ישבו שניהם במרפסת.
״אני יודעת מה עובר עלייך..״היא פנתה אליו..״רציתי שתדע שאני לא אתן לך לעבור
את זה לבד.."

דיימון הביט בה בעיניו היפות שולח ידו לפנייה.
״מלאך שלי..״הוא לחש לה.מביט בה במבט נוגה.שובה.
כשברגע לאחר מיכן הוא מתקרב לנשק אותה.
קמרון,לא ידעה כי זה לא רומן סתמי.הוא, באמת מתאהב בה.בה,כבת אדם.
אבל,ייקח לו זמן להתגבר על האובדן.
כשלפתע,בעת שצפו בטלויזיה ראה קופר את פניו של לוק.
״תגבירי..!״הוא דרש מקמרון.
״..השובים הכריזו כי יוציאו את הטייס החטוף להורג בעוד שבוע מהיום..״אמר הקריין כשקופר מבחין ברעולי הפנים שמענים את חברו.
״..הייתה לי הרגשה..״הוא קרא,מרגיש שהקיבה שלו מתהפכת בקרבו.
הוא יצא החוצה,מרגיש כי אינו מצליח לנשום.
״..מהקורה לך?״ניגשה אליו קמרון.
״..אני לא מצליח לנשום..״הוא אמר כשהיא אוחזת בו.
״לאט לאט..קח אויר לריאות,ותוציא..״היא אמרה לו.
״הם יישחטו אותו קמרון!״הוא קרא..״אם לא נעשה משהו הם ירצחו אותו!!״
העיניים שלו היו אחוזות טירוף.
״הלב שלך משתולל..תנסה להירגע..תנשום..״היא הרגיעה אותו…״אנחנו נמצא דרך לשחרר ולהביא אותו הבייתה.״