גול ישר לתוך הלב פרק 1

  
פאולה קמה למשמע הצעקות של ההורים שלה שהיו באמצע ויכוח ממש סוער, היא לא הבינה איך אפשר להעיר אותה בעוד היא הייתה בשיא החלום שחלמה, מהרגע שהיא פקחה את עיניה היא לא היא הייתה יכולה לחזור לישון, שוב.
היא נשמה עמוק והחליפה את הפיג'מה שלבשה בסקיני לבן ארוך וחולצת וי קצרה, כשהיא נתנה מבט קצר בראי שניצב כמעט  על כל הארון.
היא לא יכלה להתעלם מכך שההורים שלה לאחרונה רבים ללא הפסקה.
אבל שהיא ניגשה אל הסלון, היא הבחינה בשתיי המזוודות שהונחו ליד דלת הכניסה , פאולה כבר הפליגה במחשבותיה לגבי  זה שהם עוזבים את הבית בשביל לעבור לשכונה חדשה ישר מהניילונים.
"למה לא אמרתם לי שום דבר?" קראה בקול מאוכזב ודמעות עמדו בעיניה, "אנחנו באמת עוזבים?  זה נכון מה שאבא אמר?" קראה בתסכול והביטה על אמה בזעם.

" כן, זה נכון אנחנו עוזבים תוך כמה שעות מפני שאני מוותרת על מה שיש לי, אולי זה יהיה טוב בשבילך מפני שתוכלי להשתלב חברתית ." קראה אמה בחיוך מרגיע והביטה בה ברוך.
" חמודה תירגעי טיפה, את רוצה אולי מיים קרים לשתות ." אמר אביה וחייך לעברה טיפה. היא התיישבה על הכיסא ליד אמה .
"כן,כן אשמח לשתות." אישרה עם חיוך גדול על הפנים .
פאולה גמעה בלגימה אחת את כל המיים שבכוס מבלי לקחת הפסקה כל דקה.
" כמה שעות נותרו לנו עד שנעזוב?" שאלה פאולה בסקרנות יתרה .
" עוד שעה וחצי , ילדתי." אמרה אמה כמעט בחצי לחש מבלי שקולה ישמע ברקע .

~
-אחרי המעבר-
פאולה לא יכלה להאמין עד הבית החדש שהיא עברה אליו עם הוריה היה גדול , היא ביקשה מהוריה רשות לצאת לראות מי הם השכנים שגרים בבית שבמקביל אליהם.
כשהיא יצאה לבחוץ היא ראתה נער שהיה בגילה משחק עם עצמו כדורגל, היא החליטה לגשת אליו ולנסות לפתח איתו שיחה .
" שלום, אתה השכן שגר במקביל אלינו, עברתי לפה לא מזמן," אמרה פאולה בחיוך והביטה בו מחויכת. " נעים להכיר, שמי פאולה." היא אמרה תוך כדי שהיא מדגישה את "פאולה" באופן אלגנטי .
" אני מרטין ואני ותיק בשכונה. אני חולם לדעת לשחק כדורגל באופן מקצועי ." אמר מרטין בחיוך ומאותו הרגע פאולה מצאה חן בעיניו .
פאולה הרגישה לאט לאט איך הלב שלה פעם בחוזקה כאשר היא ראתה אותו בפעם הראשונה.