גוונים של מסע חיים ארוך

הבטתי בו, העברתי את העניים שלי על כל הגב הרחב שלו שנראה שסוחב עליו המון.
הבטתי בכפות ידיים הגדולות והמחוספסות שמרגישות כאילו הן יכולות לעטוף אותי ברכות ובחוזקה בו זמנית.
השיער השחור שהתחיל לגבל גוונים עדינים של מסע חיים ארוך בצבע אפרפר ולבן.
השפתיים שהביאו איתן חיוך ענק ובשרני שבכל פעם שהשפתיים זזו דמיינתי אותן מסתערות לכיווני.
העיניים, העיניים בעלות גוון אדמה בוהק ומראות לי השתקפות של הר געש שמחכה להתפרץ.
הקול הגברי שנפלט ממנו החוצה בכל פעם ופעם שאמר את שמי.

ויש אותי, קטנה, עדינה ושברירית.

בזמן שאתה עברת מסע חיים שלם, אני עוד לא החלטתי מה אני רוצה להיות כשאגדל.
בזמן שאתה התחלת לבנות בית, אני הצלחתי לבנות בית בובות מדהים.
בזמן שאני בונה לי חלומות, אתה כבר הגשמת אותם.

אבל בזמן שאני מסתכלת עליך- אתה מסתכל עלי.
ובזמן שאני שותקת, אתה מדבר איתי דרך המבט- אומר יותר, ממה שאפשר.
אנחנו כאלה, מדברים דרך השתיקה, בין השורות, בין התקוות.