גבריאל דמתי – פרק 1

אביטל עמדה על הבמה והביטה על חננאל בעיניים נרגשות. " טוב לפני שנתחיל , חשוב לי להגיד שעשיתי את הסרט הדוקומנטרי ביחד עם חננאל . בלעדיו לא הייתי מגיעה למה שנהייתי היום. אז תנו מחיאות כפיים לחננאל." הוסיפה אביטל בהתרגשות.
" תודה חיים שלי." צעק לה חננאל מהקהל , אביטל מחתה את דמעותיה בגב ידה השמאלית.
תובל ושובל ירדו במדרגות , חננאל סימן להן לבוא לשבת לידו.
" נכון שחברה שלנו אלופה, נכון?" הוסיפה שובל בהתלהבות והביטה כולה מתפעלת שאביטל סוף סוף הקרינה את סרט הגמר שלה.
" טוב , תירגעי קצת עם ההתלהבות , את שוכחת שבעוד יומיים אני מתחתנת עם אהבת חיי. אני רוצה אתכן איתי ביום הכי מאושר בחיי. " אמרה תובל ברצינות תהומית.
" אל תדאגי , אני ואביטל נהיה בחתונה שלך . למה שהחברה הכי טובה שיש לך תבריז ולא תגיע לחתונה. אני מכירה את אביטל , ואין סיכוי שהיא תשכח שאת רוצה שהיא תהיה במסיבת הרווקות שלך." ניסתה שובל לעודד את תובל.
" אני מאוד מקווה שהיא תזכור, אחרת אם היא לא תבוא למסיבת הרווקות שאני מארגנת , אני אומרת שהיא מחוסלת מבחינתי." קראה תובל בעצבנות.
" תירגעי , בובי! אביטל תבוא למסיבה שלך , חסר לה שלא!" הוסיפה שובל והביטה על אביטל בחיוך מעריץ.
" אין על החברה המושלמת שלי!! חיים שלי בלב!" קרא חננאל בהתרגשות ושלח נשיקה באוויר לעבר אביטל.
" שלום לכם אנשים יקרים וברוכים הבאים לפרמיירה שלי , מישהו פעם מוכשר אמר שלהיות כוכב פופ בשנות התשעים זה לא קל , אני מאוד שמחה שיצא לי לחקור על האדם המדהים שלא הכרתי לצערי. הוא היה פשוט מושלם במלוא מובן המילה." אמרה אביטל בהתרגשות. " לאדם המהמם הזה קוראים גבריאל דמתי והאדם המוכשר שגילה אותו יושב איתנו פה , זה אדם עם הלב הכי ענק שיצא לי לפגוש וזה סבא שלי , יחיאל מנור. תודה לך סבא שנתת לי לחקור על אדם שמת לפני שבכלל נולדתי." קראה אביטל כולה נרגשת.
יחיאל נופף לעברה וחייך אליה , אביטל התרגשה מאוד.
" נתחיל עם האנשים שהיו מסביבו , האנשים האלה מיוחדים. אביב ניגן על הגיטרה , פאר תופף בתופים וגבריאל שר שיר מוכר בספרדית. אבל בסוף התחקיר המעמיק שעשיתי עליו גיליתי שהזמר הענק הזה נפטר בנסיבות טרגיות ועצובות במיוחד שאפילו סבא שלי יחיאל אומר שגבריאל נורה בנסיבות מסתוריות שאפילו איש לא יודע אפילו למה. עכשיו שהוא נפטר , החלטתי לקחת את המושכות בעצמי ולגלות למה הוא נרצח." הוסיפה אביטל ברצינות.
היא לקחה נשימה עמוקה ואז רק אמרה: " פאר ומעיין היו תאומים ועשו כל דבר ביחד. הם אף פעם לא אהבו לבלות בנפרד.
מעיין הייתה החברה של גבריאל והם עמדו להתחתן . אבל החתונה לא יצאה לפועל. כי כמובן גבריאל דמתי מי שהיה הזמר הכי מדהים ומוצלח נמצא מת בדירתו. עד היום מותו נותר כחידה , ואף אחד לא יודע מה באמת קרה באותו לילה נורא." הוסיפה אביטל כמעט בבכי.
" אני רוצה לפנות שוב אל סבא שלי יחיאל שנתן לי את ברכת הדרך ואת הרשות להכין את הסרט הזה על גבריאל דמתי. תודה רבה לכולכם שבאתם ובואו ברשותכם נצפה בסרט. אז לא אחפור יותר מדיי , אני מאחלת לכם צפייה נעימה." אמרה אביטל בחיוך וירדה מהבמה , חננאל קם ממקומו וניגש לעברה כדי לחבק אותה.
" היית נהדרת , חיים שלי! איך את? עדיין מתרגשת?" שאל חננאל וחייך אליה.
" איך אפשר שלא.. חנן , זו הזדמנות בלעדית שלא התכוונתי לפספס. נהניתי מכל הפרויקט המבורך הזה ואני ממש להוטה להכיר את גבריאל דמתי מקרוב." הוסיפה אביטל בהתרגשות.
אביטל הלכה לשבת ליד חננאל , תובל ושובל חייכו אליה.
" וואי , אביטלי. היית מצוינת , איך היה הנאום?" שאלה תובל בסקרנות.
" קצת היה מלחיץ בהתחלה , אבל העיקר שאנחנו אחרי זה , לא ככה , תובלי?" אמרה אביטל בהתרגשות.
" אני מאוד שמחה בשבילך ובשביל חננאל שהסרט הצליח ושימשיך להצליח , שירבו כמותך בישראל." הוסיפה שובל בחיוך שובב והתיישבה לצפות בסרט שעשה את החברה הכי טובה שלה מפורסמת.
אביטל צפתה בסרט כשהיא כל כולה נרגשת.
היא ראתה את סבא שלה ואותה מתהלכים בדירתו של גבריאל דמתי, כוכב הפופ שמת עוד לפני נולדה.
היא לא הבינה בעצמה למה היא בוכה עכשיו.
הרי היא ראתה את הסרט הזה עוד לפני שהוקרן בהצגת בכורה מול אלפי צופים נלהבים.
חננאל בקושי יכול לנחם אותה.
" בייב, אל תבכי . תזכרי ששנינו ישבנו באותו הלילה שלפני ההקרנה וראינו את הקטע שבו מראים אותך ואת סבא שלך יחיאל נכנסים לתוך הדירה של גבריאל דמתי , מה אני אפילו לא מצליח להזיל אף לא דמעה. מה קרה לך ? למה את נשברת דווקא כשהסרט הדקומנטרי שעזרתי לך להכין הצליח.?" שאל בקול רך וליטף את שערה קלות.
" לא יודעת להסביר לך , חנן .. אני פשוט מרגישה שהסרט שעשינו על גבריאל דמתי אמיתי לגמרי, אז אני בסך הכול מתרגשת.." אמרה אביטל ברצינות תהומית.
" אני מבין אותך , חיים שלי. זה נורמלי לגמרי. להתרגש זה טוב." אמר לה וחייך.
" כן, אתה חושב שזה טוב?" הוסיפה אביטל בחיוך וחננאל הנהן בראשו לאות חיוב.
כשהקרנת הבכורה הגיעה לסיומה , אביטל אמרה תודה בשם סבא שלה יחיאל . היא הזמינה אותו לעלות לבמה בשביל להגיד לו תודה באופן אישי.
" אביטל, היה נהדר. עוד לא ראיתי סרט כזה מדויק על תגלית ישנה שאני בעצמי גיליתי בשנות התשעים. את יודעת , היית נפלאה. תודה לך שהחיית את גבריאל דמתי כמו שהוא היה, שמח ואנגרטי כפי שהיה." הוסיף יחיאל בהתרגשות וחייך לעבר אביטל.
" אתה יכול לומר לי למה הוא נמצא מת בדירתו ? אני צריכה לשמוע את האמת ממך." הסתקרנה אביטל פתאום.
" אני לא רוצה לדבר על זה , אמרתי מאז שקרה המקרה הנורא הזה אני לא רוצה לחזור לדבר על זה! מבחינתי הדבר הארור הזה נותר מאחוריי, ועכשיו אני מבקש ממך לא להמשיך לדבר על כך." הוסיף יחיאל בכעס והמשיך לדרכו .
לאחר מכן , שובל נפרדה מתובל , שחזרה בגפה אל דירתו של ארוסה.
אביטל וחננאל חזרו לחדר במלון , אביטל הייתה סחוטה מעייפות.
אביטל קמה למחרת בבוקר לצד חננאל , שהחזיק בידו מעטפה ללא נמען עליה . אביטל התבוננה בו בסקרנות יתרה.
" בייב , את רואה את המעטפה הזו? את יודעת מה יש בתוכה? נחשי מה! קיבלתי את התפקיד הראשי במחזמר " זהבה ושלושת הדובים!" תזכרי טוב טוב את ההצגה הזאת כי היא רק תעשה אותי מפורסם." אמר חננאל בהתלהבות.
" איזה יופי ,חנן . אני מאוד שמחה בשבילך . סוף סוף קיבלת תפקיד שחלמת עליו , אתה לא חושב?" קראה אביטל בעליצות וצחקה כאשר חננאל דגדג אותה ברגליים.
" כן , כן , תצחקי כמה שאת רוצה. אבל את לא מבינה כמה אני רוצה את התפקיד הזה! אני אעשה הכול בשביל להצליח , רק תזכרי מי גילה אותך." אמר לה וצחק , הוא נשק לה במצחה.
" חננאל , תפקיד כזה יש רק פעם אחת בחיים! אם לא עכשיו – אימתי?" ניסתה אביטל לעודד את חננאל הלחוץ.
" יאללה , אני צריכה להתארגן. יש לי הרבה דברים להספיק היום!" הוסיפה אביטל במסתוריות.
חננאל הפנה את מבטו לעברה . לאן היא ממהרת?
אביטל החליטה שלמרות שסבא שלה אמר לה לא לעשות שום דבר בנוגע לגבריאל דמתי. היא קיבלה החלטה שהיא תגלה את האמת לבדה. היא התלבשה ואפילו לא אמרה לחננאל שלום לפני שהיא יוצאת כי היא ידעה שהוא לא היה מסכים לה לנסוע לבדה בזמן.
כשחננאל התעורר, הוא גילה שאביטל איננה. והיא גם לא עונה לו בטלפונים.
הוא כבר השתגע , לאן היא הייתה יכולה להיעלם.
היא הייתה פה ממש לפני רגע , לאן היא הלכה בשעה כל כך מוקדמת?
חננאל רתח מזעם. עוד מעט הוא צריך להצגת הבכורה שלו בתפקיד הראשי שהוא קיבל במחזמר " זהבה ושלושת הדובים." והוא ציפה מאביטל שתבוא לתמוך בו ולראות אותו משחק.
חננאל פתח את הדלת ונפל ממנה פתק שאותו השאירה אביטל בשבילו ובשביל סבא שלה יחיאל.
" תסלח לי סבא ותשלח לחננאל דרישת שלום בשמי. אני מקווה שלא תכעס עליי כי הלכתי לחקור בעצמי מה קרה לגבריאל דמתי. יצאתי לנסוע בזמן בעקבות האמת האבודה , שלך נכדתך האהובה אביטל." כשחננאל סיים לקרוא את כל מה שהחברה שלו , אביטל כתבה. הוא מעך את הפתק בידו וזרק אותו היישר לפח האשפה.
הוא התלבש והחליט להתקדם בלעדיה. אביטל לא תבוא לעודד אותו ביציע.
" אני שונא אותך , גבריאל דמתי!" הוא אמר ויצא לבחוץ להיאבק עם הגשם הסוחף.
תובל ושובל חיכו לאביטל כי הן חשבו שהיא תגיע למסיבת רווקות שלה ובסוף מתברר שהיא מבריזה.
תובל רתחה מזעם.
" מה, זה רציני?! לא , זה לא קורה לי , זה היום הכי חשוב בחיי. אני מתחתנת ואיפה החברה הכי טובה שלי שתבוא ותשמח בשמחתי? עם החברים שלה מהעבר, שילך הגבריאל דמתי הזה למיל אלף עזאזל. שובל , את בטוחה שאביטל לא ענתה לשיחות?" שאלה תובל בלחץ ונאנחה.
" תירגעי , בובי! אני אומרת לך משהו אומר שאביטל לא תבריז. היא החברה הכי טובה שלך. היא בטח נמצאת עם חננאל , רגע אני אתקשר אליו." אמרה שובל בחיוך מרגיע וחייגה את מספר הנייד של חננאל.
" הלו?" ענה חננאל והלך לצד כדי לדבר עם שובל. " אביטל לא איתי , לידיעתכן היא נסעה בזמן מבלי להגיד כלום. ההצגה מתחילה ממש עוד כמה רגעים. אני חייב לנתק.." אבל לפני שחננאל רצה באמת לסיים את השיחה כמו שצריך.
קולה של שובל נשמע שוב , והוא שמע את תובל מתעצבנת.
" תגידי לי , החברה שלך רוצה לעשות לי התקף לב? סיכמתי איתה שהיא באמת תבוא למסיבת הרווקות שלי! זה אשמתך! אתה שכנעת אותה לעשות את הסרט הדוקומנטרי על גבריאל דמתי הזה.. היא הבטיחה שהיא תהיה איתי ביום הכי מאושר בחיי." אמרה תובל בקול שבור והעבירה לשובל את הטלפון הנייד שלה בחזרה.
" תקשיב , חננאל , אם החברה שלך לא איתך , אז איפה היא יכולה להיות?" תהתה שובל בקול.
" תקשיבו לי , בנות! אני חייב לנתק. מצטער." אמר וניתק את השיחה מהר.
אביטל שגילתה את מכונת הזמן בפעם הראשונה , הזינה את התאריך וקפצה לתוך המזוודה מבלי לחשוב.