בת הים והנסיך 8

שייאן ודניאל הביטו זה זו.
אוחזים ידיים.
עיניו שך דניאל ברקו מדמעות שהוסיפו לזלוג.
סערת רגשות הציפה את נשמתו.
״להתראות,דניאל..״אמרה שייאן וקפצה אל הים.
״לא!!״קרא דניאל.
ברגעים לאחר מכן ישב דניאל בחדר.לאחר שויקטוריה נרדמה.
לא היה לה מושג מה עובר עליו.
הוא ישב ליד שולחן הכתיבה שלו,פותח את המגירה.
במגירה היה מונח פיגיון יפה.דניאל הביט בו,נסער.
הוא הביט החוצה מהחלון כשמידי פעם נתן מבט בפיגיון.
אחוז סערת רגשות שלא נרגעת.שבור לב.
״אייך אני אוכל לחיות בלעדיה?.״הוא אמר לעצמו,עוצם עיניים מספר רגעים.לוקח נשימות עמוקות.
הוא ישב על החוף.מקשיב לנשימות שלו.מקשיב להלמות הלב שלו.
הוא אחז בפיגיון בידו כשהרוח הקרירה מנשבת עליו.
כשדמעות מוסיפות לזלוג מעיניו.
״סלח לי,אלוהים..״הוא אמר ונעץ את בפיגיון בחזה שלו.
עד מהרה הוא נשמט על החול הרך,כשהדם צובע אותו בצבע אדום עז.
נשימות קלושות. כולו רועד.מדמם.
בודד על החוף.איש לא יודע על כך.
שני אנשים לבושים בלבן,קורנים מזוהר ניגשו אליו.
״הוא עדיין נושם..״אמר האחד לשני.
״..התאבדות.״אמר השני לראשון.
״..לב שבור?״שאל האחד את השני.
״בינגו!״קרא אחד מהם.