בת הים והנסיך-2

מאוחר יותר באותו לילה,
ויקטוריה כבר ישנה.
דניאל לא יכול היה להירדם.הוא עמד ליד החלון,מביט אל הים.
נאנח.מביט למטה.
לעיתים,היה לו חשק עז לקפוץ,ולהתרסק אל הצוקים.
הוא חש כאילו אין מוצא.
הרוח הקרירה נישבה וחדרה לעורו עורקיו כמו סכינים.
הים היה סוער.סוער ומסוכן.
דניאל לא מוכן היה להתפשר.הוא רצה לברוח. לברוח מהכל.הדם געש בעורקיו,כמו הים.
ברגע אחד של החלטה גורלית,הוא קפץ.
הוא הפיל את עצמו אל המים.לוקח אויר ומנסה להלחם בסערת הים.
אך בעיקר בסערת הרגשות שהתחוללה בנשמה שלו.
הוא הרגיש שלפתע נגמר לו האוויר והוא שוקע.
כשגרתי לאחר מיכן הוא חש שמישהו נוגע בו. יד עדינה.
במעמקים,הוא הבחין באותה נערה מהחלום שלו,מביט בה.
הוא היה מוגן איתה.
מספר רגעים,הוא היה מאושר.
חושב שהוא חולם.וברגע אחד הוא איבד את הכרתו.
הנערה משתה אותו אל החוף,מביטה בו,מחוסר הכרה.
היא חשבה שהוא מת.
כשאז הניחה את ראשה על החזה שלו ושמעה את הלב שלו פועם. אז,היא הבינה שהוא חי. כששמעה את הנשימות שלו.
היא לקחה מרחק מה,והביטה בו.הוא חטף מכה בראש וקילוחי דם ירדו ממנו.
כשאז ליטפה את פניו,מאוהבת. דניאל היה בחור יפה תואר.
מאוחר יותר,פקח דניאל את עיניו והבחין בויקטוריה.
הוא שכב במיטה שלו,כשהיא מטפלת בו.
״איפה היא?״הוא שאל,כוויקטוריה מטפלת בחתך בראשו.
״איפה מי?״ היא שאלה.
״..היא הצילה אותי?״הוא שוב שאל.
״מה אתה מדבר? אני הצלתי אותך..״ענתה ויקטוריה,כשהוא מביט בה,מחויך.
זה גרם לו מעט לחשוב עליה,אחרת .מביט בה בעיני האיזמרגד שלו.
אך, הנערה זהובת השיער,הוא לא ישכח אותה.לעולם.
לא מפסיק לחשוב עליה.
אחר הצהרים,הוא יצא מהמיטה למרות האזהרות של הרופא.
הוא יצא אל החוף,מתבודד.
מחליט לרשום לה מכתב.
את המכתב הוא הכניס לבקבוק וזרק אותו אל המיים,בתקווה שהיא תקבל אותו.
שיאן שחתה במיי האוקיינוס כשמצאה את הבקבוק.
היא לקחה אותו איתה.
עולה אל החוף.
״נערה שלי..
שבית את ליבי ואני לא מפסיק לחשוב עלייך.
אך אנא,אמרי לי,מי את?
ימיי אינם ימים ולילותי אינם לילות.
אני לא נרדם בלילות,לבי כואב מהמחשבה שלא אראה אותך.
מתי נפגש שוב??
מקווה לראותך בקרוב,דניאל.״
שיאן לקחה את המכתב בבקבוק וצללה למעמקי הים. מחפשת דרך להפגש עם אהובה.