בתוך המשולש

ערב…
נסעתי עם חברתי לאחת המסיבות בצפון הארץ,הקטנה והמדהימה שלנו.
"את חושבת שגם אופיר יהיה שם?"שאלתי את איילה חברתי הנאמנה.
"כן,עם הבולדוגית ה,מקסימה" שלו..לין,אל תחשבי עליו יותר מידיי.זה לא בריא."אמרה לי.
"אני יודעת שרק,לא מזמן נפרדנו..וכבר הוא יוצא עם מישהי אחרת.."אמרתי..לוחצת חזק על דוושת הגז.בלי לשים לב,האצתי..ואוי לא…מישטרה.
"תעצרי..הוא סימן לך לעצור."אמרה לי חברתי.
"זה מה שחסר לנו עכשיו.להעצר על מהירות.."אמרתי עוצרת בצד.
,"בטח יגש אלינו איזה תרח זקן.."חשבה איילה.
חיכינו שיגשו אלינו.
"ערב טוב בנות."ניגש אליינו שוטר צעיר.בחור יפה כזה,עם עיניים בהירות.
"ערב טוב,אדוני השוטר."עניתי,קצת מבוהלת ממנו.בכל זאת,זה לא מצב נעים.
"את מודעת לכך שנהגת במהירות גבוהה מעל למותר?"הוא שאל.
"אה..כן."מילמלתי.."אבל,זה לא היה בכוונה."
"תני לי את הרישיון שלך,בבקשה."פקד עליי,במין חביבות.
"איילה,התיק שלי ליד הרגליים שלך.תני לי אותו."ביקשתי.
איילה נתנה לי את התיק..הוצאתי את רישיון מהארנק שלי..
ישבנו באוטו,מספר דקות..בזמן שהשוטרים,עברו על הרישיון שלי.
"לאן נסעתן כל כך מהר?" שאל,אותנו השוטר לפתע.היושם שניים..אחד נמוך,והשני,גבוה.
"…חבר שלנו מאושפז.עבר תאונת דרכים.."המצאתי לפתע,"הוא התהפך פה,בגשר,לפני כמה ימים.."
"בשעה כזו?" שאל..
"זה החבר שלי!"קראתי..עושה את עצמי בוכה..
"טוב,"הפעם אני אוותר לך.במיוחד בגלל, שאת נהגת זהירה והתיק האישי שלך נקי לחלוטין..אבל,אני מזהיר אותך.סעי בזהירות.שלא תמצאי את עצמך במצבו.או יותר גרוע."אמר,מחזיר לי את הרישיון.
נסענו מישם…נושמות לרווחה.זה באמת היה,לא נעים.
"איזה בחור מתוק."אמרתי.
"מי?"שאלה איילה.
"השוטר."חייכתי,"ראית איזה עיניים מדהימות יש לו?"
"אל תגידי שנדלקת עליו.."אמרה איילה.
"….הוא חמוד.ואל תגידי שלא.הוא חתיך."אמרתי.
"הוא בטח נשוי."אמרה לי..
"כן?…לא ראיתי טבעת על האצבע שלו."אמרתי..
נסענו למועדון…
שם פגשנו את אופיר..בלי הבולדוגית..
"לין,"ניגש אליי,מעט נרגש וחיבק אותי..הרגשתי אייך הלב שלו מפרפר חזק כשחיבק אותי.עדיין,היו שם קצת,ניצוצות בנינו.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"סתם,יצאתי עם חברים."ענה.
"מה קרה?היא הסכימה לשחרר אותך קצת?" שאלה איילה ,סרקסטית.
"איילה!"קראתי לעברה..בעייניים רגזניות.
"הרגשתי חנוק."הוא אמר..נראה שמשהו עבר עליו.משהו,גדול.
"אני רואה שמשהו לא בסדר.."הבחנתי,כשהוא מצית סיגריה.
"אני יכול לדבר איתך?"שאל.."בכנות?"
"כן."עניתי..כהוא תופס בידי,לוקח אותי למקום רחוק,עם המון כיסאות ושולחנות,מרוחק מהרעש.
התיישבנו..קרוב זה לזו..
"אני מקווה שאנחנו לא הולכים להתנשק או משהו.."חשבתי לי.."למרות שאני,רוצה.לנשק את השפתיים המדהימות,המתוקות האלו שלו."הייתי מכורה לשפתיים שלו..למגע שלו.
"מה העיניין מתוק?"שאלתי..
"אני..לא יכול יותר,לין" קרא..
"מה קורה איתך?" שאלתי שוב,מודאגת.
"אני..יכול לספר לך משהו?..אבל,זה נשאר בנינו."אמר.
"חופשי מותק."אמרתי..
"אני..חושב להפרד מדניאלה."סיפר לי..
"למה? הרי אתם,כל כך מאוהבים."אמרתי..
"אני מת עלייה.אל תביני אותי לא נכון,אבל..היא גומרת אותי.היא הורסת לי את החיים."ענה לי.
"מאיזו בחינה?לא הבנתי.."אמרתי לו.
"תראי,מאז שאני איתה..אין לי חיים.היא לא נותנת לי חופש.אני, חנוק."סיפר לי.
"ודיברתם על זה?" שאלתי,מנסה לייעץ לו.
"כמה פעמים.והיא,פשוט,אטומה…ואני רוצה לסיים את הקשר,אבל,זה אוכל לי את הלב."ענה.
הוא כל כך פגיע עכשיו.אם היא תראה אותנו עכשיו היא תכעס,והם שוב יריבו.אני חייבת להיות בטוחה,שהיא לא שמה לו מעקבים.החברה הקנאית שלו.ראיתי את הדמעות בעיניים שלו.פשוט,רע לו.רע לו,ואני אל יודעת,אייך לעזור לו.
"טוב שיצאת קצת היום."אמרתי,"זה יעשה לך טוב."
"איזה מזל שיש לי אותך.את תמיד נותנת לי כוח."חייך..
במשך,ערב שלם..רקדנו,אני אופיר,ואיילה.
היינו הסחבקיות שלו,במשך ערב שלם.
הרצנו צחוקים..שתינו אלכוהול..וידענו שאיילה תינהג כי היא לא שתתה.
"תראה אותך."לחשתי לו.." אתה נראה שונה עכשיו.אתה נהנה! היית זקוק לזה."
"כייף לי."הוא חייך,מקרב אותי אליו..רקדנו צמוד.למרות,שאנחנו פרודים כבר,שנה פלוס.
"אני חייבת לצאת החוצה.." אמרתי..כשאיילה נגשת לאחת החברות שלה מהלימודים.
עמדתי..מביטה בים..המועדון היה ממוקדם קרוב לים..
כשלפתע חשתי בזרועות של אופיר,נוגעות ומחבקות אותי..
הרגשתי את השפתיים שלו,נושקות על הכתף שלי..הזיפים שלו דקרו אותי מעט.
"זה נעים.."לחשתי..מסתובבת אליו..
"את עושה לי טוב."אמר,קולו רעד..,"מלאך שלי."
"חשבתי שאתה עצוב." אמרתי..
"הייתי עצוב.עד שאת הופעת."חייך..אוחז בידי.
"לאן..?"שאלתי.
"אני צריך קצת אויר.."הוא אמר..כשאנחנו הולכים אל החוף..מתרחקים מהרעש.
"מה קורה לך?" שאלתי.
"הלב שלי כואב,לין."הוא אמר.."אבל,לא בגללה.אלא, בגללך."
אופיר ..לא." ביקשתי..
"כשאת נכנסת לחדר,אני מרגיש,שאני לא מצליח לנשום."אמר..
"אסור לנו..לחזור אחורה."אמרתי,עם עצב בעיניים.
"..אני אוהב אותך."הוא אמר.חשתי צמרמורת..רעדתי כולי,כשאמר זאת.
"מה??"שאלתי..כשדמעות זולגות מעיניי.
"חשבתי שאת יודעת את זה."נשם בחוזקה,מוחה את דימעותיי באצבעו.
נדמה היה כי,ליבו נקרע למראה דימעותיי,והוא לא יכול היה לסבול,את עצם המחשבה..שהוא,זה שהכאיב לי.
באיזה שהוא מקום הוא ידע,אולי בתת המודע שלו,שיש לי עדיין רגשות כלפיו.
"..אני שונאת את ההרגשה הזו.."אמרתי..
"זה בסדר.."נאנח,"אנחנו רק בני אדם.עם רגשות.וזה לא דבר שניתן לכבות בליחצת כפתור." אמר לי
"זה ניגמר,אופיר.."אמרתי עצובה..בוכה,נסערת.הוא ניסה,להרגיע אותי.מי היה מאמין שכעבור שנה,עוד קיימים רגשות בנינו.רגשות עזים.אהבה.הוא אמר לי,שמעולם,ליבו לא התגבר על הפרידה.
הוא חיבק אותי,חזק..ואז,תוך כדיי זה שהוא מוחה את דמעותיי,חשתי בשפתיו, נוגעות בשפתיי.התנשקנו על החוף..
כשמאוחר יותר..
ישבתי עם איילה באוטו..היא נהגה.
"נעלמתם לי.."אמרה כשהיא,נוהגת.
"עשינו שטויות.."אמרתי.מושכת באף.
"כמובן.."גיחכה.
"לא,באמת..עשינו דבר מטופש.."אמרתי.
"אתם…..?" שאלה.
"התנשקנו."סיפרתי.
"את לא רצינית."קראה.
"וגם הצהרנו הצהרות אהבה"אמרתי.
"ידעתי שהוא אוהב אותך."אמרה.."הלב שלו שבור בגללך.הוא לא אוהב את הבולדוגית.לא באמת".
"אני שונאת להיות תקועה באמצע.בין שניהם."קראתי.