בתוך משולש 8

השמיים התקדרו..סערה התחוללה בחוץ..וגם בתוך ליבו של דניאל.
"מה אתה מציע?"שאלתי שוב.
"שנבטל את האירוסין,"נאנח כשהדמעות עדיין זולגות מעיניו.עדיין,לא אמרתי לו מה אני מרגישה כלפיו,הוא לא יודע שאני אוהבת אותו?אני מקווה שכן..
"לא,"עניתי,אוחזת בכף ידו..
"תני לי סיבה.."אמר עצוב..
שתקתי..כשבנתי שהוא מתכוון ללכת.מתכוון,לצאת בגשם הסוער הזה..הוא חיבק אותי חזק בזרועותיו.חשתי,איך ליבו הולם,חזק.כואב מרוב אהבה,נלחם,מלחמה,נואשת.דניאל,לא היה צריך לומר מילה נוספת..כבר,הבנתי כמה,הוא אוהב אותי. עד,כדיי כך,שהוא מוכן,להקריב את מערכת היחסים שלנו,לטובת האושר שלי.הייתי,צריכה להווכח עד כמה אני אוהבת אותו.
"הבנתי,"אמר,במין אנחת כאב.
הוא ניגש אל הדלת…
"אל תלך.."ביקשתי ממנו,מביטה בעיניו הבהירות.
"לין,"אמר,"אנא ממך,תני לי ללכת.הניחי לי."
"דניאל,"אמרתי,"אותך,אני רוצה..בך בחרתי..לכן אמרתי לך כן.אני מוכנה להנשא לך."
"מאילו סיבות?"שאל.."אני חושב שמהסיבות הלא נכונות.אני רציני..אני מוכן ללכת איתך,עד הסוף..בתנאי שתפתחי את ליבך בפניי,כמו שאני פתחתי את שלי בפנייך.פתחתי בפנייך את הלב שלי,ועכשיו,הוא כואב."
הוא ציפה ממני להשתפך בפניו.בדיוק,כפי שהוא עשה.
הוא ירד למגרש החנייה..כשהגשם מתחזק,ומתגבר..
"חזור.."קראתי,"זה מסוכן,מה שאתה עושה כרגע! אתה לא חושב בהגיון!,"
",אל תנסי לעצור בעדי.הכנסי הבייתה!"קרא.
"בבקשה..תתקשר אליי כשאתה מגיע הבייתה.."דרשתי ממנו.
הוא לא ענה..
דניאל נסע..בגשם,שוטף..
כשאני יושבת בחדרי,בוכה..התחלתי להבין.,מה קורה בתוכי..כמה פגעתי בו.הוא אינו יודע מה אני מרגישה כלפיו,מעולם לא שיתפתי אותו..
מה עשיתי לו?..מה עשיתי לבחור המדהים הזה..שגרם לו כל כך להתאהב בי?
כשלפתע צילצל הטלפון שלי..קפצתי,בבהלה.
"הינה,זה הוא."חשבתי,עונה.
"לין?"נשמע קול של בחורה מצידו השני של הקו..
"מי זו?" שאלתי..
"אני מדברת מבית החולים."אמרה הבחורה.
"מבית החולים?? מה קרה?" ניבהלתי..
"את חברתו של דניאל סהר?" שאלה.
"כן.."עניתי.."הוא בסדר?"
"כדאי שתבואי..הוא עבר תאונת דרכים..ו.."החלה לומר..זינקתי..נועלת את נעליי..נכנסת לרכב שלי..
לא האמנתי שזה קורה לי..דמעות הציפו את עיניי..פחדתי,על חייו של דניאל,המתוק שלי.
נכנכסתי אל החדר שלו,מביטה בו..הוא היה מחובר לכל מיני,מכשירים,כל מיני צינורות יצאו ממנו..
קצב הלב שלו,היה נמוך ,מאוד.{קצב של כ 40 פעימות לדקה}.
"הוא יהיה בסדר?" שאלתי.
"הוא מחוסר הכרה.איבד המון דם.יש לו פציעות קטלניות.אם יעבור את הלילה הזה ,זה יהיה נס."אמר הרופא שטיפל בו,"ברגע שיתייצב מצבו,נצטרך לקחת אותו לחדר ניתוח."
התיישבתי לידו,אוחזת בכף ידו,הקרירה..ניסיתי לחמם אותה בכף ידי,כשדמעות זולגות,מעיניי.
"הכל בגללי.."חשבתי.."כל שהייתי צריכה לעשות זה לומר לך,אייך אני מרגישה.רק שלוש מילים,גורליות..
זה לא היה קורה אילו רק הייתי אומרת לך.."
"אני אשאר איתך,כל הלילה."בכיתי,"מתוק שלי.לא ארפה ממך..אתה חשוב לי.."כשהבכי מתגבר.הבטתי בצג המוניטור,קצב הלב שלו התחיל לעלות.נראה שהוא עומד להתעורר מהתרדמת.נשקתי לכף ידו..
"אני אוהבת אותך.."אמרתי..בבכי..כששמתי לב,שהוא מזיז את היד שלו.
"אחות!!!!!"קראתי..לוחצת על לחצן המצוקה.