בתוך משולש 6

לאחר הצעת הנישואין של דניאל,נסענו קצת..להתאוורר.
לא האמנתי שזה קורה לי.צבטתי את עצמי,עשר פעמים כדי להווכח שאני לא חולמת.בחורים,כמוהו,הם אחד למיליון.קיימים רק בסיפורי האגדות ובסרטים.אלא,שאני מצאתי לי בחור מיוחד,שהתאהב בי.
כעת,צריך להכיר את כל המשפחה,להתחיל עם סידורים לחתונה..ורגע,צריך לספר לאופיר.
בערב שלאחר מיכן,ישבתי במרפסת,בדירה,איתו..
"אמרתי לי שיש לך משהו חשוב לספר לי.."הוא אמר.
"כן,"התחלתי לומר.."יש לי הרבה."
"קדימה,"האיץ בי,"אני מקשיב."
"וואו,"קראתי.."אני לא יודעת מאיפה להתחיל.."
"פשוט,תאמרי לי."ציפה לשמוע.
"קודם כל,חשבתי..על מה שדיברנו לפני שלושה ימים…והחלטתי,שלא.אני לא יכולה להחזור אלייך.מסיבה,אחת פשוטה,אני מאוהבת במישהו אחר."סיפרתי."
"הבנתי,"אמר,בלב כבד.הוא,נפגע.כי גם הוא מאוהב בי,כך מסתבר.
"אופירי.."פניתי אליו,"אני מצטערת.."
"לא,"נאנח,"זה מגיע לי."
"אל תאשים את עצמך.."אמרתי.
"לא,זה מגיע לי,כי זלזלתי ביחסים שלי איתך.היית כל הזמן מתחת לאף שלי ואני,כמו דביל,לא שמתי לב..אני מדבר,על התקופה שלי עם דניאלה.אותה נשיקה,במועדון..הרגשתי משהו ולא אמרתי כלום,למרות שהלב שלי סער בתוכי בעקבות אותה נשיקה.כשהתנשקנו,הרגשתי שבא לי למות.זה כאב כל כך."שפך את ליבו בפניי.אייך,אספר לו שאני,מאורסת..לא רציתי,לפגוע בו,שוב..זה ישבור את ליבו.כי,שנה לפניי כן,לפניי שנפרדנו הוא הציע לי ודחיתי אותו.
"מתוק.."אמרתי לו,כשהוא מתייישב רחוק ממני.
"אל תקראי לי מתוק.אנחנו לא ביחד."הוא אמר,קצת,פצוע..ממה שאמרתי לו.
"אתה לא באמת רוצה בי..אתה פשוט פוחד להיות לבד."אמרתי נוגעת בכתפו.כשמאוחר יותר,נשמעה דפיקה דלת…
"אני לא הולך לוותר עלייך,רק שתדעי את זה."אמר,נוגע בפניי,"אני אלחם."
"אתה תהיה בסדר.."אמרתי.פתחתי את הדלת.דניאל,נכנס,כשהוא מבחין באופיר..
"דן דן,זה אופיר.."הכרתי בניהם..כשדניאל,אוחז בידי..מושך אותי אליו,מחבק אותי.
אופיר חש כאילו..סכין מלובנת ננעצת בחזהו,ומשפדת את ליבו.המפגש בניהם,היה,הזוי.
הם לא דיברו הרבה.
"דברי איתי.."חיבק אותי אופיר והלך.
ניגשתי עם דניאל למרפסת..דיברנו..
"סיפרת לו?"שאל אותי.."כי הוא הביט בי בעיניים מלאות כעס."
"עדיין לא."אמרתי..
"למה?"שאל,"את פוחדת ממנו?"
"לא,"עניתי.."אני לא פוחדת ממנו.אני פוחדת לפגוע בו."
"הוא אוהב אותך."הבין,"רואים את זה בעיניים שלו."