בתוך משולש 16

בעקבות אירוע הלב שלו,שכב דניאל בבית החולים.
מצבו הוסיף להתדרדר.כשהוא,סובל,מבעיות נשימה.הוא עבר עוד בדיקת אקו-לב,בכדיי לאשר שבאמת,ליבו תקין.ובאמת,כך היה.יש לו לב חזק ובריא,כך מסתבר.
ימים רבים ישבתי ליד מיטתו..כעת הוא היה מרותק למיטה.לא יכול היה לעמוד על רגליו.הוא כבר היה מאוד חלש,עייף וחיוור.הייתה לנו שיחה,עצובה מאוד.השיחה ממני חששתי מכל.על המוות.
"אני צריך לדבר איתך.."הוא אמר בצער.
"על מה?"שאלתי.
"על המוות שלי."הוא אמר.
"לא,דניאל..זה לא ייקרה לך."סרבתי להכיר בכך,אל אף שידעתי,שהוא עלול למות.
"לין.בואי נכיר במציאות.המצב שלי גרוע,והוא לא עומד להשתפר.אני אשאר כאן המחלקה עוד תקופה מסויימת."אמר,"הם לא ישחררו אותי בקרוב.המצב שלי חמור מאוד."
"אני אעשה הכל כדי להציל אותך.."אמרתי בדמעות,תופסת לא את היד,חזק.
"אני חולה סופני.."הוא נאנח",את לא יכולה להציל אותי.ובבוא העת,את היא זו שתצטרך לנתק אותי מהמכונות.אם יקרה לי משהו,תבקשי מהם שלא יבצעו בי החייאה."
"אל תיכנע."אמרתי מאיצה בו.."אל תכנע למוות.אתה תעבור השתלה."
הוא לא ידע,שחיפשתי לו תורם..
ובעצמי ניגשתי לעשות בדיקת דם..אני יודעת,שאם המצב היה הפוך,הוא היה הופך את העולם,בכדיי להציל אותי.הכנסתי את שמו למרכז תרומת מח העצם לחולי סרטן,כחולה שממתין לתרומה.
הדמעות זלגו מעיניו,והוא הביט בי במבט מצועף,כאוב.מרגיש,שסופו קרב.
היינו בשיאן של ההכנות לחתונה,כשהמכה הזו פגעה בנו.
"אני כל כך..אוהב אותך.."אמר,נושך את שפתיו.כשדמעות מציפות את עיניו.
"אני אוהבת אותך.."אמרתי נושקת לו.
"אני עדיין רוצה לשאת אותך לאישה."הוא אמר בעצב..בולע את דמעותיו.
"אז בוא נעשה את זה.."אמרתי,"בוא נתחתן."
במשך זמן רב,הוא היה מאושפז כך,כשכעת הוא מחובר למשככי כאבים,כי הכאבים שלו הלכו והחמירו עם הזמן,וגופו,נחלש.בתקופה הזו,הוא כבר לא יכול היה לעשות דבר.הוא היה מרותק למיטה.אימו ואני,הפכנו קרובות יותר זו לזו,כמו אם ובת.טוב,לא ניסחף,אבל..למדנו לאהוב זו את זו.
"אני שמחה שאת דואגת כך לבן שלי כך.באמת.את נהדרת,מתוקה."היא אמרה,נושקת לראשי.
"אני אוהבת אותו.."אמרתי לה בדמעות.כשלפתע,ניגש אליינו הרופא,נרגש..
"יש לי חדשות בשבילכם.."הוא פנה אליינו.
"אני מקווה שאלה הן חדשות טובות,"אמר דניאל.."אני לא רוצה לשמוע עוד בשורות רעות."
"הפעם יש לי חדשות טובות.."הוא חייך אליינו..הוא היה אופטימי הפעם.
נוכחנו לדעת,כי יש עדיין,מעט זמן,שהולך ואוזל,ועדיין לא מאוחר מידיי.יש קצה של תקווה,ועוד לא הכל אבוד.