בתוך משולש 10

הבטתי בו..דניאל הביט בי,מוחה את הדמעות מעייני..כשאני מנסה,בדרך כלשהיא לרפא את ליבו השבור.
הוא חש יותר טוב.עד הערב,הוא כבר ישב ואכל,במיטה..
",סיפרת לאופיר?" הפתיע בשאלתו.
"עדיין לא."אמרתי..
"לין,"נאנח…"אני לא מבין,למה את מחכה?או שאני צריך לעשות את זה בשבילך.."
זה פגע בו.ואני, שרציתי יותר מכל לעשות אותו מאושר..לא הועלתי במיוחד.
"כבר ביום שהצעתי לך,הרי סיפרנו להורים שלי..נכון?"שוב אמר..
"אל תעשה תנועות חדות.הרופא אמר שאתה עלול לדמם שוב."אמרתי,מרגיעה אותו..
"אני בסדר.."הוא אמר,מביט בי..
כשלאחר מיכן הייתה לי שיחה עם הרופא שלו.
"מחר בבוקר,יש לו פיזיוטרפיה..ב11.תוכלי להיות כאן איתו?"הודיע לי הרופא.
"כן."עניתי.."מה מצבו,בכללי?"
"משתפר..אין פגיעה בעמוד השדרה ,במוח,או בגפיים,כך שהוא יחזור לפעילות במהרה.אל תדאגי,הוא יוכל לרקוד ואפילו לקפץ,בחתונה שלכם."אמר הרופא.."היה לו מזל.המון מזל."
"מה מבחינת,הפגיעות הפנימיות?"שאלתי..
"היה לו דימום פנימי..אבל,הכל הסתדר."חייך הרופא,"אל תדאגי בקשר אליו.אני אופטימי."
עדיין,האשמתי את עצמי..בגלל התאונה הזו.דניאל עלה על ההגה,טעון ברגשות..נסער,כשגם סערה,בקנה מידה קטסטרופלי,השתוללה בחוץ.נדמה היה,שסוף העולם הגיע.כך,חשתי,כשקיבלתי את שיחת הטלפון,מבית החולים.אבל,איכשהו,הייתה לי הרגשה..שהוא יהייה בסדר.
כשחזרתי אל החדר..ראיתי את אמא של דניאל,יושבת ליד המיטה שלו.היא הביטה בי במבט,קצת מנוכר.
כאילו,מאשימה אותי,במה שקרה לבן שלה.
"אני אוהב אותה,אימא."שמעתי אותו אומר..עם דמעות בעיניים.היא כנראה,ניסתה להניא אותו,מלהתחתן איתי.אבל,אני לא מתכוונת לוותר עליו.אני אוהבת אותו.ובכן,כרגע,יש עוד משהו שאני צריכה לעשות.
באותו ערב..ישבתי,בדירה של אופיר..
"את רוצה קפה?"הוא שאל..מצית סיגריה..
"חזרת לעשן?"שאלתי.."מה קורה לך?"
"כן..חזרתי לעשן..אני לא ישן בלילות..אל תדאגי,.בסוף יצטרכו לאשפז אותי,במחלקה הסגורה…"אמר בציניות.
"אתה נעשית ציני.זה לא מתאים לך.."אמרתי.
"אני מכין לך קפה..אוקי?"אמר,מתעלם מדבריי.
ואיי,למה גרמתי?..חשבתי לעצמי..אופיר,מתעלל בעצמו בגללי..דניאל,פגוע..מה עשיתי לשניהם?..
עוד יהיה הכי מוזר,אם הם בסוף יהפכו לחברים הכי טובים..ויפנו נגדי.מה שבחיים,לא יקרה.
"קחי,"הגיש לי אופיר את ספל הקפה..ובטעות שפך עליי קצת.
"החולצה שלי!"קראתי..מורידה אותה..כן,לא נרתעתי ממנו.זה לא שהוא אף פעם לא ראה אותי בחזיה.
אבל,אל תדאגו..אני לא אתן,למשהו לקרות בנינו.זה נגמר.
אופיר התיישב מביט בי..מסיים את הסיגריה שלו.
"יש לך משהו,לספר לי..אני רואה את זה בעיניים שלך..אני טועה?"שאל
"לא."עניתי.."אתה צודק."
"לשם שינוי.."נאנח.
"לאן אתה הולך?"הוא קם לפתע..
"גם לי יש משהו בשבילך..,אמר לי..היו לו כוונות נסתרות..אואו..זה עומד להסתבך מאוד..
ישבתי על הספה..הנוחה מאוד..בדירה שלו..מקשיבה לשיר שהתנגן ברקע..הכל היה כה מוכר.כאילו,חזרתי קצת אחורה בזמן..לימים שהיינו ביחד.קצת,נוסטלגיה רחוקה..נעים להזכר..אבל,אני רוצה לצעוד קדימה..עם דניאל.כבר,דימיינתי אותנו מתחת לחופה.מחליפים טבעות.
הוא חזר עם שמלה.
"יו!"קראתי.."זו השמלה הכחולה שקנינו ביחד באילת!חשבתי שאיבדתי אותה."
"נכון.כיבסתי לך אותה..תריחי,יש לה רייח נעים."הוא אמר מגיש לי אותה..לא יכולתי להמתין,והחלפתי בגדים..שמתי את השימלה עליי.יודע לכבס הבחור.טוב..ככה זה כשגרים בביית עם שתי שותפות.
"טוב,"אמר.."אחרי שלבשת את השמלה..יש לי עוד משהו.."
"מה אתה עושה?"שאלתי כשהוא כורע,על הברך..ואוחז בידי..
"לין.."אמר,"מביט בי..בעיניו הירוקות,מתנשם.."אני אוהב אותך..יותר מכל,אחת שאיי פעם אהבתי.."
"אואו.."חשבתי,"מה הולך כאן?הוא עושה מהלך,בלתי צפוי.."
"תינשאי לי?" שאל,חושף בפניי,טבעת יפייפיה..אך,צר לי לומר..הטבעת של דניאל,עוד יותר מיוחדת.