בתוך הלב פרק 1

"שירוש" אמא שלי קראה לי כשקרני שמש דקיקות מאירות בחדרי ומסנוורות את פני "אני קמה" צעדתי באפס כוחות קמתי מהמיטה והסתכלתי בארון "מה ללבוש היום" מלמלתי לעצמי וכבר הגיע צלצול הטלפון על הצג כתוב 'דורוש♥' לא באלי לדבר איתו חשבתי "הלו?" אמרתי מהוססת "שירי" "מה?" "שמעי יש מצב את עושה לי טובה?" דור זה חבר שלי וכל החיים אני עושה לו טובות "נו מה?" אמרתי בלי כוח לשמוע אותו
"יש מצב את מלווה לי כסף?" נמאס לי ממנו הוא תמיד מלווה כסף מאחרים אין לו איך להחזיר אז הוא בא אלי ומבקש ממני אין לי שום חשק לדבר איתו או לעשות לו טובות אבל אין לי ברירה "כמה?" "ידעתי שלא תאכזבי אני צריך 200" הוא לא נורמאלי נמאס לי ממנו "בסדר אני אביא לך" "סבבה יופי אה ושירי אל תלבשי יותר את החולצה הצהובה ששמת שבוע שעבר הצבע לא יפה עלייך או שאת לא יפה על הצבע" הוא צחר
אני כבר רגילה לעקיצות הפוגעות שלו בטח אתם שואלים את עצמכם מה אני עושה איתו ולמה אני נשארת איתו אז זה בגלל שפעם לפני שנה וחצי חשבתי שהוא אוהב אותי באמת וסיפרתי לו את הסוד הכי גדול בחיים שלי
ועכשיו הוא מנצל את זה והוא אומר שאם אני נפרדת ממנו הוא מספר את הסוד לכולם וידעתי שהוא יעשה את זה כי הוא ממש לא פוחד לפגוע בי "בסדר אני שמה חולצה כחולה" "גם כחול לא יפה לך אבל לא משנה" הוא צחק צחקתי צחוק שקר ואמרתי "טוב ניפגש בבית ספר" "טוב סבבה ייאלה ביי ואל תשכחי להביא את הכסף!" "לא שוכחת"
נמאס לי ממנו כבר אני עדיין עומדת מול הארון מעוצבנת "שירי את תאחרי" "חמש דקות ואני מאורגנת" השיער שלי לא צריך מחליקים והוא מסתדר לי מהר יחסית לבנות אחרות אז אני רק צריכה להתלבש ולצחצח שיניים וזהו אני מאורגנת
שמתי ג'ינס צמוד בהיר וחולצה כחולה כמו שאמרתי לדור ירדתי למטה ואכלתי ביסקוויט כי לא היה לי זמן הייתי חייבת ללכת לבית ספר
הגעתי לכיתה וישבתי בשולחן דור בא וישב לידי הוא חיבק אותי ורציתי כל כך להשתחרר מהחיבוק הזה פחדתי שהוא יגע בי הוא הגעיל אותי ההתנהגות שלו גרמה לי להיגעל ממנו כל כך אבל אני לא מראה לו את זה ואני גם לא יראה לו "שמת כחול בסוף?" "מה אתה לא רואה?" חייכתי "איכס" הוא הסתכל עליי במבט מזלזל ליאן התקרבה אלינו אני כל כך שונאת אותה היא בכלל לא יפה ודור תמיד מסתכל עליה כאילו מה יש לו לחפש בה "דורוש אהוביייייי" היא קפצה עליו בחיבוק חם לא קינאתי רק משום שלא אהבתי את דור בכלל אפילו קצת שנאתי אותו אבל המחשבה שאם הייתי אוהבת אותו כאילו הלווו? יש לו חברה את לא רואה? "וואי חיים שלי איזה יפה לך כחול" הוא אמר הסתובבתי אליו עם חיוך סוף סוף פעם ראשונה שהוא מחמיא לי לא האמנתי דור? זה שתמיד יורד עליי זה שכל כך רחוק מלהיות אהבת אמת? הסמקתי וחייכתי לו "תודה" הוא הסתכל עליי צוחק ופתאום הבנתי שלליאן יש חולצה כחולה עכשיו הכל ברור "מי דיבר אלייך בכלל עלייך זה מכוער על ליאני זה יפה ממש"
ליאן התפקעה מצחוק "את מכוערת בכללי" היא חייכה לי "ברור ידעתי את זה" צחקתי והחזקתי את הדמעות שלי
בהפסקה הלכתי ליולי , יולי היא החברה הכי טובה שלי היידה בעולם שאני יכולה לסמוך עליה ולספר לה סודות ממש כמו אחותי "טוב שיריש תקשיבי את לא יכולה להמשיך את זה הוא יורד עלייך יותר מידי והחברות המטומטמות שלו מרשות לעצמן וזה לא מקובל עליי שידברו אלייך ככה עם כל הכבוד" "יולי את לא מבינה שהוא יספר לכולם?" "אני מבטיחה לך שירי שאני אמצא לזה פתרון אני מבטיחה" כל כך רציתי שמה שהיא אומרת יהיה נכון שבאמת יהיה לכל הרע הזה סוף טוב ואני אוכל לשכוח מ"אהבה" מזויפת ולחיות את החיים.