ברקת נוצצת….פרק 4 💍
-נקודת מבטה של המספרת-
טליה רצתה לחפש את בתה ברקת ולספר לה איזו טעות גדלה היא עשתה איתה כשהיא נולדה. היא רצתה לדעת לאיזה זוג היא מסרה אותה והאם הם נתנו לה את כל מה שהיא הייתה זקוקה לו.
היא חשבה שאכן היא עשתה טעות שאין לה סליחה, היא רצתה לתקן את מה שעשתה בעבר.
נדמה שהיה מאוחר מידי בשביל להתחרט על מה שעוללה לבתה בכך שמסרה אותה לאימוץ.
טליה כלל לא ידעה שיונתן וברקת ייפגשו ויתאהבו אחד בשנייה, אלמלא היא הייתה יודעת שמדובר בברקת, בתה הביולוגית . היא לא הייתה נותנת יד למפגש כלשהו ביניהם .
תומאס לא היה מסוגל לקבל את הקשר בין השניים, הוא לא היה מוכן לסבול שיונתן יתאהב בברקת והיא בו.
אלא אם כן תהיה סיבה הכרחית שהקשר ביניהם יהיה חייב להסתיים בהנחה ששניהם אחים וידוע שקשר דם יותר חזק מכל רגש אחר שקיים בעולם.
אז יהיה עליהם לפעול ביחד על מנת שבין יונתן לברקת לא יקרה שום דבר , הם היו מעדיפים שיונתן לא יפגש עם ברקת אף פעם , גם שלא יהיו ידידים.
טליה בינתיים קיוותה שהעיוורון של בתה לא יהווה מכשול במגע אישי עם סביבתה הקרובה ביותר.
היא רצתה שברקת תלמד להסתדר עם אנשים גם אם היא לא הייתה לצדה במהלך כל השנים הללו.
בתוך ליבה, היא קיוותה שיום אחד היא תהיה שם כדי לתמוך בה ולשמוע איך היו ההורים המאמצים שלה שגידלו אותה במקומה.
למרות שטליה לא הצליחה להסתיר את כל הכאב העצום עקב כך שבתה נולדה עיוורת מלכתחילה לא סותר את הקשיים העצומים שחוותה טרם החלטתה למסור את ברקת לאימוץ עם לב כבד.
– נקודת מבט יונתן-
אני לא יכול לעצור את מחשבותיי, הן ממש רצות בדהרה. כמו שסוס דוהר אני מרגיש שאני לא יודע מה לעשות.
אני לא מסוגל לשלוט במה שאני מרגיש. כל פעם שאני נזכר בברקת, אני מתמלא בעצבות שאין לה סוף.
אני יודע שהקשר שלי איתה בלתי אפשרי, שאסור לנו להיות ביחד. זה מה שאימא שלי אומרת.
אני מרגיש אבוד אם אני לא אראה אותה שוב. האם יכולה להיות אפשרות כלשהי שברקת היא אכן אחותי הקטנה שנמסרה לאימוץ?
אם כן, אז העובדה הזאת יכולה להתממש.
אוף, עד שחשבתי שאמצא את האישה איתה אני אוכל לבנות את חיי , אני לא מסוגל יותר .
הבטחתי לעצמי שלא אזיל שום דמעה , עכשיו אני מרגיש שאני צריך קצת לפרוק את התסכולים אותם אני נושא מאז ימי ילדותי הרחוקים.
למה אהבה זה דבר מסובך כל כך?
– נקודת מבט ברקת-
אני חושבת שעוד מעט אני משתגעת. היום סוף סוף הבנתי עד כמה אני מאוהבת. למה אני כל הזמן עצובה? אולי זה מה שהנפש שלי צמאה להרגיש אהבה.
אני גם לא יכולה לספור את השעות עד שאזכה לראות את יונתן, שאותו אני מכירה רק כמה ימים ספורים.
אני כבר מודה שאני לא מסוגלת לשלוט ברגשותיי.
אני חייבת להכיר בהם ולא להכחיש שאני מאוהבת נואשות ביונתן.
כל פעם שאני מתפוצצת מבפנים מרוב געגועים, אני מרגישה שיש לי צורך עז לרוץ מהבית שלי כדי שאוכל להיות עם יונתן. אבל אני זוכרת שאסור לצאת בלי המקל שלי וכלב הנחייה שלי.
תגובות (0)