בריחה לגן עדן – פרק ראשון
פרק ראשון
כאשר ראיתי אותו בפעם הראשונה, לבי פרפר בחזי, הקיבה שלי עשתה סלטה, ועיניי נמסו מיופיו. כאשר הסתכלתי עליו הרגשתי כאילו אני בגן עדן, והוא המלאך שלי, המלאך השומר עליי. הוא הביט בי גם, ופעם הראשונה בחיי הרגשתי שלא שופטים אותי, שאני טובה כמו שאני, ושאני לא צריכה להשתנות.
הוא דיבר ראשון, ושאל אותי כמה כרטיסים אני צריכה.
"מה?" שאלתי בחולמניות.
"כרטיסים", "כרטיסי טיסה", הוא ענה.
באותו רגע המציאות חזרה אליי, והחולמניות ששהיתי בה נעלמה.
נזכרתי שאני בשדה התעופה, בורחת מהארץ, והגיע תורי לקניית כרטיסים לטיסה 7291.
"רק אחד, כרטיס אחד בבקשה"השבתי.
"אוקיי, המתיני בבקשה".
הבטתי בו שוב, וקיוויתי שהחולמניות שעפפה אותי מקודם תחזור, אבל לא, היא נעלמה, יחד עם התחושה הנעימה והחמימה שהרגשתי לפני כמה שניות.
"גברתי, הכרטיס שלך" הוא אמר, הטיסה שלך יוצאת עוד עשר דקות, כדאי לך למהר".
"אה.. תודה" השבתי. לקחתי את המזוודה שלי, אם אפשר לקרוא לה מזוודה, שהיו בה סך הכל שני סטים של בגדים שהקפדתי לקחת לפני שעזבתי את ביתי. הלכתי לעבר מקומות ההמתנה בעודי מתבוננת בדיוטי פרי, ובאנשים שעומדים בתור לקופה, כדי למלא בלבם חורים עם מתנות התנצלות לאהוביהם שבבית.
התיישבתי, והנחתי למחשבה על המלאך שבקופת הכרטיסים לנחות על ראשי.
"איך נתתי לעצמי ככה לחלום?" דיברתי לעצמי, כן, זה קורה די הרבה, שאני מדברת לעצמי, ואני כבר רגילה לתופעות, שהם אנשים שמביטים בי מוזר וממלמלים לעצמם על כמה שאני מוזרה.
בכל מקרה, אני חייבת לברוח, ואסור לי לחשוב על דברים סתמיים כמו… מלאכים.
"גברתי, גברתי…גברתי!" שמעתי קול מעבר לחומות ההגנה שלי.
הזזתי את המבט לעבר הקול, וזה היה המלאך שלי!
"כן..?"שאלתי. בטח בא להציל אותי מהגיהינום אליו אני פוסעת! מחשבה אופטימית שעלתה במוחי, אך סילקתי אותה במהירות.
"שכחת את הכרטיסים שלך, גברתי.." הוא אמר.
איזה טיפשה מטופשת אני! שכחתי את הכרטיסים, את הסיכוי היחידי שלי לברוח מפה!
"אוי..סליחה, אה..תודה!" עניתי ולקחתי את הכרטיסים מידו המושטת.
"תודה שוב!" עניתי כמו טיפשה.
תגובות (2)
תגובות בבקשה! זה הסיפור הראשון האמיתי שכתבתי
יצא לך ממש יפה