ברי(א)ה יפיפייה

היא כה יפה וענוגה
עדינה ואצילה,
לא ראיתי כמוה מימיי.

אטיל בה דופי אם אתאר רק את היופי
יופיה האדיר עוצר הנשימה
מתחרה רק בחכמתה שאין שני לה.

מבטה שקט, עיניה בוחנות
נסתרות מחשבותיה, כמוסים הם סודותיה
ואני רק זוכה למראה פניה.

חיוכה הרחב שופע,
ממלא את עולמי באור
כיאילו היה זה היום הראשון.

כמו מלאך היא מרחפת בשמיים,
כה הרפתקני ולא הגיוני
כאילו היה זה היום השני.

מים נפרדים משמיים ואת תאוה לעיניים,
חי נפשי אם מישהו יגיד שזה לא מעשי
כאילו היה זה היום השלישי.

פניה תמיד זורחות כמאורות,
באופן יומי כמעט מדעי
כאילו היה זה היום הרביעי.

היא מלאת חיים,
באופן כה ממשי ומוחשי
כאילו היה זה היום החמישי.

היא כל כך אנושית,
זה כה שורשי ואישי
כאילו היה זה היום השישי.

היא שבתה אותי מהיום הראשון,
ואני שבתתי מכל מעשה באופן כה טבעי
כאילו היה זה היום השביעי.

לא דימיינתי מעולם שיופי יכול לגרום
לליבי לפעום בחוזקה
כאילו הייתי בריצה.

אך היא עשתה זאת בנקל
בעודי ישוב על הכיסא
מתבונן בתהייה משולבת הערצה
כיצד דבר כה פעוט

זיעזע את עולמי
שיקשק את חומות ביתי
ומילא כל חלל בליבי.