בפעם האחרונה – פרק 2

"סברינה על מה את חושבת ?" שמעתי את לוסי שואלת אותי ואני הנדתי את ראשי במהירות ושאלתי " מה ?" . לוסי חייכה "את תמיד חושבת על משהו, מה קרה לך ?" . החטפתי לך חיוך והמשכתי לחשוב על כל מיני דברים . פחדתי שאם אספר ללוסי על החלום שחלמתי היא תחשוב שאני משוגעת ולא תדבר איתי יותר . חשבתי על אותו נער עם שיער חום, עיניים חומות וחיוך רחב . הוא רק חייך ולא אמר מילה, אני שונאת שכשמחייכים אליי בצורה כזו מעצבנת והוא עשה את זה כאילו בכוונה . הייתי במרחק של כמה מטרים ממנו, ניסיתי לרוץ אליו אבל לא הצלחתי, הייתי דבוקה לרצפה שלא הייתה שם, צעקתי וצרחתי אבל הוא המשיך לחייך – ולפתע – הוא נעלם . על הרצפה הבלתי נראית נותרה רק נוצה לבנה, דקיקה ועדינה .
"סברינה !" קראה לי לוסי והתעוררתי מהמחשבות שבהן שקעתי . "מהה ?!" קראתי בעצבנות והיא חייכה "חשבתי שבחיים לא תצאי מזה, אל תבהילי אותי יותר ככה !" .
בלילה לא הצלחתי להירדם, פחדתי שהחלום הזה יגיע אליי שוב . מי זה ? מה הוא רוצה ממני ? ומה שהיה הכי מוזר – ברגע שהתעוררתי – הנוצה הייתה בידי . פתחתי את המגירה שבשידה שלי והוצאתי משם את הנוצה, זאת נוצה ארוכה זאת אומרת שזה של ציפור בעלת כנפיים ארוכות . ובלי ששמתי לב – נרדמתי .
"היי" שמעתי קול . זה היה קול עדין ונשמע גברי, זה היה קול שרוצים לשמוע שוב ושוב ולדעת מי אומר אותו . הבחנתי דיי מהר שזה אותו רקע של החלום הקודם שלי, ללא רצפה, הכל לבן סביבי, אני בחלום, נרדמתי . הסתכלתי סביבי, אין שום דבר, אף אחד . בידי הייתה הנוצה רועדת כולה, בדיוק כמוני . רוח קלה נשבה והנוצה עפה מידי, הפעם יכולתי לרוץ אחריי הנוצה והרגשתי דיי חופשיה מהפעם שעברה . רצתי ורצתי עד שהוא שוב צץ משום מקום, הפעם עיניו היו עצובות והוא לא נראה מרוצה, ניסיתי לזוז אבל לא הצלחתי . "מה קורה פה ?! למה אני לא יכולה לזוז ?!" צעקתי בכל כוחי והוא הפנה את ראשו לכיוון הנוצה המעופפת לה ואט אט נוחתת לה על הרצפה הבלתי נראית שפה . לפתע מלבן היא נהפכה להיות שחורה, שחורה כמו הלילה . החטפתי מבט אליו, כשהוא ממשיך לבהות בי, חיכיתי לסוג של אישור כזה ממנו לקחת את הנוצה וכשניסיתי לזוז – הצלחתי . הרמתי את הנוצה וכשהסתובבתי – הוא נעלם . הורדתי את מבטיי אל הנוצה ונתתי לה לעוף ברוח, הסתכלתי עלייה עד שהיא נעלמה ואז התעוררתי .
"בוקר טוב !" קראתי כשנכנסתי למטבח ואמא שלי הכינה לי חביתה ונחשבתי שהוופל בלגי לאבא שלי, הוא מת על וופל בלגי בשבת . הסתובבתי כדי לבדוק איפה אבא ומצאתי אותו על הספה קורא את העיתון של אתמול . "בוקר טוב גמלך" אמרה אמא כשהספיקה להחטיף לי מבט כשנגבה את ידיה השומניות בנייר . "מתי האוכל יהיה מוכן ?" שאלתי ואמא עקפה אותי והוציאה צלחת מהמדף . "עוד כמה דקות, תכיני לעצמך בינתיים שתייה" מלמלה אמא והמשיכה בזריזות להכין לנו את ארוחת הבוקר . נאנחתי והוצאתי מאג מהמדף של הספלים והמאגים . הוצאתי בקבוק שוקו ומזגתי למאג, הכנסתי למיקרו וחיממתי על דקה (כי אני אוהבת שוקו חם !) . תוך כדי הדקה חשבתי על החלום המוזר שלי . מי זה הנער הזה ? למה דווקא הוא ? מה אומרת הנוצה ? ועוד הרבה הרבה שאלות . המיקרו צפצף ואני הוצאתי את השוקו שלי והתיישבתי על יד השולחן והמשכתי לחשוב על החלום .