בעצם אין לי כלום- פרק 9

"כמה זמן אתה כבר יודע שהחדר הזה קיים?" שאלתי את אביב אחרי האמבטיה המפנקת שבה ישבנו שעה וצחקנו. מידי פעם ידיי נגעו ברגליו, או הוא בשלי, והקצף מפה ומשם עבר בדיגדוג. כל כך נהניתי.
"מאז שאני פה.. שזה לא הרבה אבל באחד הסיורים שלי הגעתי לחדר הזה".
"זה חדר מקובל?" שאלתי בחיוך.
"אני חושב שהוא די ריק.. אני גם לא בטוח שאנשים מכירים בזה שהוא נמצא. יש ספא מרכזי לא רחוק מכאן ולשם בדרך כלל כולם הולכים, ככה שמעתי".
"אז אני זכיתי" אמרתי בחיוך.
"לא, אני זכיתי" הוא אמר לי בחיוך והסתכל עליי עם העיניים היפות שלו. אני כמעט נמסתי. התחלנו ללכת לקראת מיטת העיסוי, יש לי פשוט מזל בחיים. אם קודם נהניתי אני בטוחה שגם עכשיו אני אהנה. כשהתקרבתי הורדתי את החלוק. האמת שבאיזשהו מקום קיוויתי שאביב בוהה לי קצת בגוף, אולי אני מושכת בעיניו? כן?.. לא.. אביב בטח בקטע של בנות אחרות, וגם במילא, זה לא שבאמת שווה לעשות משהו. אני לא פה לעוד הרבה זמן. אבל אוף.. הייתי רוצה.
"הכל בסדר?" הוא שאל כשהוא עמד בצד מנסה להדליק את המערכת כדי לשים דיסק רגוע ברקע.
"כן.." יצאתי מהחולמניות שלי, "סתם".
"בטוחה?" הוא שאל והתקרב אליי קצת. הנהנתי לא בטוחה. הוא התקרב ונתן לי חיבוק חזק, חיבוק שלא רציתי לשחרר, היה משהו בחיבוק הזה, סוג של חיבוק של אומץ, נאחזתי בחיבוק שלו כמו שלא נאחזתי בהרבה חיבוקים בחיים שלי.
"תודה" אמרתי בסוף והסתכלתי על עיניו.
"שטויות" הוא חייך בחזרה והלך לכיוון המערכת. אני עליתי על המיטה והתיישבתי עליה. היא הייתה ממש נוחה, אני כבר מחכה לשקוע בה באחת המנוחות הכי כיפיות בחיים שלי. כשאביב סיים להתעסק עם הכל וכשהמוסיקה התחילה להתנגן, עלה לי חיוך על הפנים. הוא התקרב וביקש ממני להישכב על המיטה. עשיתי כדבריו. הזזתי את השיער לצד שמאל ואת הראש הכנסתי לחור בתוך המיטה. הוא הניח מגבת על איזור האגן, ככה תמיד עושים.
"בשביל שזה באמת יהיה אפקטיבי אני צריך לפתוח לך את הקשרים של בגד הים" הוא אמר לי.
"תפתח את זה של הלמטה, אני אפתח את זה שליד הצוואר". לקחתי את הידיים שלי ופתחתי את הקשר, הרגשתי איך בגד הים מתחיל להשתחרר לו לאט לאט. כשהקשרים נפתחו הוא פשוט נשאר מתחתיי, לא נגעתי בו יותר. אני חשופה לגמרי, אם אני רק אתהפך הכל יראה אחרת, ואני לא אעשה את זה. עכשיו הוא רואה יותר ממני, עכשיו הוא יותר קרוב אליי, עכשיו הכל הרבה יותר אינטימי.
"את צריכה עוד משהו לפני שנתחיל?" הוא שאל.
"לא לא, אני רגועה לגמרי" אמרתי לו ולאט לאט הרגשתי את הידיים שלו מתחילות לטפס, לעלות ולרדת על הגב. הוא הוסיף מידי פעם שמן עיסוי חם, משהו מפנק, משהו מרגיע. אני לא אמרתי מילה, לא יכולתי לומר כלום. מידי פעם שמעתי אותו מצחקק צחוק חמוד, אני הייתי בחלום בהקיץ, לא הייתי שם, לא הייתי מרוכזת לרגע. הידיים שלו, המגע שלו, הוא באמת באמת טוב בזה.
"נרדמת?" הוא שאל אחרי כמה זמן.
"לא.. אני נהנית".
"אני שמח" הוא אמר לי והיה נשמע בקולו שיש חיוך על פניו. זה המשיך והכל היה נראה טוב מידי. הוא בשלב מסוים העלה את המגבת קצת יותר גבוה כדי לעבור לרגליים. יש לי מזל שאתמול בערב עברתי עליהן עם סכין גילוח. אני בנאדם רגיש, כשנוגעים לי בכפות הרגליים אני בדרך כלל מצחקקת, וזה באמת גם מה שקרה באותם הרגעים. הוא צחק ביחד איתי, הכל היה יותר מידי אנושי וטוב.
"אתה יכול להגיד כשנמאס לך.. אין לי מושג כמה זמן עבר אבל זה מרגיש שזה ככה כבר שעות, ובמובן הטוב".
"אני כולה עושה את זה ארבעים וחמש דקות".
"מה?" שאלתי לא מאמינה.
"נשבע לך" הוא צחק, "להפסיק?".
"פשוט לא ממש אפשר לנהל ככה שיחה. אני מתענגת על כל רגע ואתה.. אתה פשוט עושה לי טוב".
"אמרתי לך בלו"ז שלנו שיש זמן לשיחה כיפית, אל תדאגי זה עוד יבוא". נאנחתי, עצמתי לרגע את עיניי. העברתי במוחי את כל האירועים של השבוע האחרון, הכל בא בגלים. חייכתי לעצמי. הרגשתי את האגודלים של אביב מטפסים לי על הגב משני צדדי עמוד השדרה עד שהוא הגיע לצוואר. הוא הזיז את שיערתי עוד לצד שמאל והתחיל להתעסק ממש באיזור הצוואר. שם כבר התעלפתי, זה היה יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי.
"שלו.." אביב נאנח באיזה רגע.
"מה?" שאלתי.
"אפשר לשאול אותך משהו?".
"בטח, כל דבר" אמרתי לו.
"רגע.. אני לא יכול ככה, אני חייב לשאול את זה כשאני רואה את העיניים והתגובה שלך".
"אז בוא" אמרתי בצחוק, "תשים את הראש מתחת לראש שלי, אם זה בסדר מבחינתך לרגע לשכב על הרצפה". הוא עשה כדבריי, נשכב על הרצפה ואז ראיתי את העיניים היפות שלו.
"מה קורה?" שאלתי.
"התאהבת פעם?" הוא שאל.
"בטח, הרבה פעמים, אני לא ילדה קטנה.. למה? משהו קורה?" שאלתי, מתפללת לשמוע את מה שכל כך ייחלתי לשמוע. אם הוא יגיד את זה.. העולם שלי יהפוך מאושר יותר. אני לא באמת יודעת מה עוד יקרה, לא יודעת מה אני רוצה שיקרה, אבל כרגע אין אדם בעולם שאני רוצה יותר ממנו.
"אני מפחד.." הוא נאנח באמצע המחשבות שלי.
"ממה?" שאלתי.
"מזה שהמצב בינינו יהיה פתאום מוזר לאללה..".
"למה שזה יקרה?".
"אני חושב שהתאהבתי.. בך.. בכל דבר בך, מתחיל באישיות ועובר לגוף. בחוכמה שלך.. בצניעות שלך, בכבוד שלך לבנאדם. אני מפחד שהכל קורה מהר מידי ושאני עושה משהו לא נכון, ואני לא יודע בכלל מה יקרה בעוד שבועיים, אבל אני מרגיש שאני אתפוצץ אם זה לא יצא". הייתי בשוק רציני. הוא בין משפט למשפט הסתכל ולא הסתכל לי בעיניים. הוא דיבר מהלב, ממקום יותר כנה מכל בנאדם אחר שאי פעם אמר לי משהו שהוא מרגיש אליי. הוא נשאר שוכב על הרצפה. מחכה לתשובה, לא מביט בעיניי. אני לקחתי ביד את המגבת שהייתה לי על הישבן, ליפפתי אותה סביב בית החזה והבטן וירדתי לאט לאט אל הרצפה, משתדלת ששום דבר לא יברח מהמקום. התיישבתי לידו, בישבה של בת ים כששתי הרגליים שלי מכופפות לצד ימין. הוא התיישב והסתכל עליי, מחכה לתשובה. ביד שמאל החזקתי את קצה המגבת, אסור שהיא תיפול, זה הדבר היחיד שאסור שיקרה. ביד ימין חיפשתי אחרי היד של אביב. נגעתי בה, היא הייתה חמימה. הוא הסתכל על היד ואחר כך על העיניים שלי.
"אם לא תנשק אותי עכשיו אני אמות.." אמרתי לו בחיוך קטן וחיוך גדול נפרש על פניו. הוא התקרב, לאט לאט אבל בטוח. הידיים שלנו עוד נגעו אחת בשנייה, האף שלו נגע באפי, ואחר כך שפתיו על שפתי. הוא ביד המשוחררת ליטף את הלחי שלי, ואני, הלוואי ויכולתי לעשות את אותו הדבר.
"הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה" הוא אמר לי בסופו של דבר.
"גם אני" חייכתי אליו והוא התקרב כדי לנשק את שפתיי שוב.