בעצם אין לי כלום- פרק 4

אחרי ארוחת הערב המשביעה חזרתי לחדר, התארגנתי ללכת לישון. מה שלבשתי מתחת לשמיכת הפוך היה כותנת לילה נעימה. לקחתי את הדובי שלי ונכנסתי למיטה, בדיוק ברגע הזה דפק אביב על הדלת.
"היי" אמרתי לו בחיוך. הוא התקרב לאט לאט.
"אתה יכול להתיישב על המיטה".
"בסדר" הוא אמר בחיוך. היה נראה שמשהו עובר עליו, הוא בכוונה מתרחק קצת.
"תגיד, למה אתה מתרחק? אני לא עושה כלום".
"אני סתם, אני לא רגיל לסיטואציה".
"אוקי?.." שאלתי לא מבינה. טוב משהו באמת עובר עליו. אין לי כוח לחקור את זה.
"פשוט.." הוא התחיל להגיד, "עזבי סתם אני שמעתי איזה משהו מאחד החברים כאן.. זה סתם מטריד אותי".
"אתה רוצה לשתף? אני לא כל כך עייפה.. אתה יכול לדבר".
"פשוט אנשים התקדמו נורא מהר וזה נראה לי מאוד מאוד לא נכון, אני לא מבין איך אפשר כבר הערב ל..".
"אהההה" הבנתי, "אני מבינה אותך. ככה זה עם חברה שלי תמר, היא פה, וכשהלכתי לחדר שלה היא הייתה בחזייה ותחתונים. אין לי מושג מה המקום הזה עושה לאנשים".
"בכל מקרה לילה טוב" הוא אמר לי בחיוך, "תרצי עוד משהו לפני השינה?".
"איפה אתה ישן?" שאלתי.
"יש חדרים מיוחדים בשבילנו".
"הביפר עלייך?".
"כן כן הוא אצלי, גם אם בלילה את צריכה אותי אני מתעורר".
"אני לא חושבת שזה יקרה".
"בסדר, לילה טוב שלו".
"לילה טוב אביב" אמרתי לו בחיוך. הוא קם מהמיטה שלי, סידר את המקום שבו הוא ישב ויצא מהחדר. אני כיביתי את האור עם המתג שהיה ליד המיטה וניסיתי להירדם. לצערי היה לי סיוט בלילה, חלמתי על שאדם רודף אחריי ורוצה לגנוב ממני משהו, ואז אני נתקלת בבנאדם עם מבט רצחני בעיניים שמתכוון לעשות לי משהו. החלום נעצר שנייה לפני שהוא נגע בי. אחד מהחלומות הכי מפחידים שהיו לי בחיים. אני לא זוכרת בתקופה האחרונה שהיה לי סיוט בלילה. פקחתי עיניים מהר כשזה נגמר והרגעתי את עצמי בנשימות עמוקות שזה בסך הכל היה חלום. חיבקתי חזק את דובי אבל המחשבות עדיין לא הרפו ממני. כל מה שרציתי היה לדבר עם ההורים ברגע הזה, אבל ידעתי שאני לא יכולה. הסתכלתי על השעון והשעה הייתה שלוש בלילה, שיט הוא בטח ישן כבר. אבל.. אני לא יכולה להירדם, זה מפחיד המחשבות האלה. הדלקתי אור קטן שהיה ליד המיטה ולחצתי על הכפתור. ישבתי וחיכיתי.
אחרי עשר דקות הוא דפק על הדלת. אמרתי כן חלש והוא נכנס. הוא הסתכל עליי, זה היה נראה שהוא ערני לגמרי. הסתכלתי עליו והרגשתי את הלחיים שלי שורפות, נו בחייאת שלו אל תתחילי לבכות עכשיו!
"הכל בסדר?" הוא שאל מודאג.
"אני כמו ילדה קטנה.. היה לי סיוט".
"את צריכה שאני אביא לך משהו?".
"אני צריכה חיבוק.." נאנחתי, אני לא רגילה למצב הזה אבל לא יכולתי להירגע. זה הרגיש כל כך אמיתי, תמיד היו לי בעיות בלהפריד בין חלום לבין מציאות. אביב התקרב אליי ונתן לי חיבוק חזק. הרגשתי את הדמעות חונקות לי את העיניים אבל הכרחתי אותן לא לבוא. ראבק את בת תשע עשרה וחצי ומסיוט בלילה את מתפרקת?!
"היי.." הוא לחש לי והתנתק ממני. הוא הסתכל עליי והתיישב קרוב אליי. הוא ליטף לי את הראש.
"זה רק סיוט, הכל בסדר עכשיו..".
"מאז שאני קטנה אני גרועה עם חלומות וסיוטים, הם היו תוקפים אותי מלא".
"את יודעת ממה זה מגיע?".
"לא.." נאנחתי, "אבל לא יכולתי להירדם אחרי זה אז.. כן.. סליחה שהטרחתי אותך".
"נו די שלו זה שטויות, היית צריכה מישהו. אני בטוח שאם זה היה קורה בבית היית עכשיו בחדר של ההורים". ציחקקתי צחוק קטן, זה באמת נכון.
"את מתגעגעת?" הוא שאל אותי.
"מאוד.." נאנחתי, "זה כאילו שבלי הבית אין לי בעצם כלום, רק שם הרגשתי שאני בטוחה ורק שם היה לי טוב. כשהכל היה מתמוטט הייתי בורחת אליהם, אל ההורים, אנחנו כל כך כל כך קשורים. אני כן עצמאית ואני כן הייתי פעמים רבות האחראית של הבית, אבל תמיד כיף עדיין להרגיש הילדה הקטנה של הבית שדואגים לה".
"כבן עשרים ואחת כבר הרבה זמן לא הרגשתי תחושה של שייכות לבית.. אבל לי זה לא חסר כמוך".
"אתה מבקר בבית?".
"אני שם כל הזמן כמעט, אני עדיין גר שם, אבל בי יש תמיד את הצורך להתנתק. זו עוד סיבה למה באתי לפה".
"יש לי מזל שיש לי אותך פה.." נאנחתי. הוא חייך, נישק לי על המצח, ואז הסתכל שוב על עיניי.
"את רוצה שאני אשאר פה כדי שתוכלי לישון?".
"אני רוצה שתישן גם… אכפת לך לישון פה?".
"אין לי בעיה" הוא אמר, קם מהמיטה ופנה להסתדר בספה הקטנה שבסוף המיטה שלי. הרגשתי לא נעים. אני רוצה שהוא ישן במקום נוח, אני לא יכולה לגורם לו לישון על הספה, למרות שהיא די נוחה. גם באיזה שמיכה הוא יתכסה… שיט נו טוב אני חייבת, למרות שהבטחתי לעצמי שלמיטה שלי הוא ממש לא יכנס ביום הראשון. טוב לפחות אני לא שכבתי איתו כמו כל השאר.
"אביב.." נאנחתי, "אתה יכול לבוא לפה, אני רוצה שתישן טוב".
"את בטוחה?" הוא שאל אותי חושש. הנהנתי בחיוך קטן. הוא נכנס למיטה לידי ואני התרחקתי קצת כדי לתת לו מקום, למרות שהמיטה במילא הייתה ממש גדולה. את הדובי שלי עוד החזקתי בשתי ידיי.
"לילה טוב" הוא אמר לי בחיוך.
"לילה" אמרתי, סובבתי את מבטי אליו, קלטתי את עיניו היפות ועצמתי את שלי.