בעצם אין לי כלום- פרק 3

נקודת המבט של שלו:
בשלב מסוים ביקשתי מאביב שהוא יפסיק עם המסז'. זה לא שהוא לא היה מצוין, להפך, אבל פשוט לא יכולתי להתרכז כשהוא עשה את זה. המילים שכתבתי בקובץ הוורד כמעט וחזרו על עצמן בכל דקה, הייתי מהופנטת למגע שהיה לי על הכתפיים. היו לו ידיים רחבות, עוטפות, המסז' שלו היה מפנק, התנתקתי מהעולם עם זה. אחרי שהוא הפסיק אמרתי לו שכשאני אצטרך אותו אני מבטיחה לקרוא לו, הוא צחק ויצא מהחדר שלי אחרי שהוא סגר את הדלת.
במחשב פתחתי את הסקייפ כדי לדבר עם ההורים, חיכיתי לשיחה הזו כל היום. הראיתי להם את החדר, הם התפאלו ולא יכלו להאמין. השיחה שלנו הייתה די ארוכה ומרגשת. הם אמרו לי שהם מרגישים בחיסרון שלי, גם הם וגם האחים שלי. גם האחים שלי היו בסקייפ ודיברו איתי. כמעט וזלגו לי דמעות מהעיניים. הכי הייתי רוצה להיות עכשיו בבית.
אחרי השיחה, שיחה של כמעט שעה, הפעלתי את המוסיקה מהמחשב ועברתי כדי לסדר את המזוודות שלי, אני בדרך כלל שונאת שהן נשארות לא מסודרות. באמצע הסידור שמעתי דפיקה על הדלת. אביב נכנס והתקרב אליי.
"הכל בסדר?" שאלתי בחיוך כשאני מקפלת מחדש חולצה ושמה אותה במדף.
"חשבתי שתהיי קצת רעבה, הבאתי לך משהו קטן לאכול" הוא אמר והגיש לי חטיף קטן של שוקולד. חייכתי אליו.
"אכפת לך לעצור את המוסיקה ולשבת על המיטה?" שאלתי אותו.
"כרצונך" הוא אמר לי בחיוך, ניגש אל המחשב, עצר את המוסיקה והתיישב על המיטה שלי.
"אני מצטערת שאני עם הגב אלייך, עוד כמה רגעים אני אסיים עם המזוודה. אולי תספר קצת משהו על עצמך?" ביקשתי. אני מעדיפה להמשיך את השיחה ואת החופשה הזו ככה מאשר בצורה אחרת.
"מה כבר יש לספר?" הוא שאל בחיוך, "אני אביב כמו שאת יודעת, אני בן עשרים ואחת, סיימתי צבא לא מזמן ובאתי לפה".
"למה באת לפה?" שאלתי.
"אין לי ממש תשובה.. פשוט לא חשבתי שזה יהיה כל כך רע, ובאמת לא רע לי שלא תביני לא נכון" הוא ציחקק, הוא באמת מקסים. "אני חושב שרציתי לעשות משהו קצת אחר, יש לי פה חבר שהכרתי בצבא והוא אמר לי על המקום הזה. חשבנו שזה קצת כמו נופש עם בחורות".
"אההה" נאנחתי, "אז זה כל הקטע- הבחורות".
"את לא יכולה להגיד שבגיל הזה בנים הם לא עם חרמן ויצרי".
"לא אמרתי.. פשוט לא חשבתי שאתה כזה".
"צר לי לבאס, אני כן".
"אז באת לפה כדי למצוא סטוץ?".
"לא לא, זה כבר לא. באתי כי תמיד נחמד להיות עם בנות יפות וזה.. עזבי זה דיבורים מפגרים מה שאני אגיד לך על השאלה הזו, לא באמת בא לך לשמוע כמה אני רדוד". בדיוק סיימתי לקפל את הבגד האחרון ולהכניס אותו לארון. סגרתי את המזוודה והעמדתי אותה במקום אחד בתוך החדר ופניתי אליו. התיישבתי מולו על המיטה בישיבה מזרחית. הוא הסתכל עליי בחיוך, העיניים שלו היו יפות מידי, התהפנטתי מהם.
"אני לא חושבת שאתה רדוד…" אמרתי בסופו של דבר, "זה די הגיוני המחשבות האלה.. אל תעסיק את עצמך בזה שזה לא בסדר ובטח אל תפחד להגיד לי אותן, אני לא רוצה שתרגיש איתי לא בנוח רק בגלל שהוצבת להיות המשרת שלי, שאני בכלל שונאת את התפיסה הזו".
"למה?" הוא שאל.
"כי אני גם יכולה להסתדר עם עצמי, וגם אני לא חושבת שהתואר משרת הוא תואר נכון.. זה נראה לי פשוט קצת.. לא יודעת איך לנסח את זה".
"להגנתי אני יכול להגיד לך שלי זה באמת לא מפריע. יש לי תנאים טובים פה- אני שלושה שבועות בסוג של נופש מול הים, מידי פעם את צריכה אותי למשהו ואני מוקף באנשים יפים".
"תגיד, יש דרך לתקשר בין החדרים?" שאלתי.
"בטח, לא סיפרו לכן על זה?".
"עוד לא" אמרתי בחיוך, "אתה יכול לקשר אותי לאיזה חדר?".
"אני לא בטוח פשוט במספרים, אבל רוב החדרים נמצאים או בקומה הזאת או בקומה שמתחת, פשוט תלכי לשם".
"אוקיי, אני אחזור עוד מעט. אתה נשאר פה או הולך?".
"מה את רוצה שני אעשה?" הוא שאל בחיוך.
"תישאר.. זה לא יקח לי הרבה זמן. אתה מוזמן לשתות מהמשקאות שהבאת לי קודם ולנוח קצת, בסדר?".
"איך שתרצי. תהני". חייכתי אליו ויצאתי מהחדרים לכיוון החדר של תמר, היא היחידה שידעתי באיזה חדר היא. כבר היה קצת חשוך בחוץ, אוף אני מתגעגעת הביתה. שמעתי קצת ציחקוקים לפני שדפקתי בדלת.
"תמר?" שאלתי מבעד לדלת.
"בואי שלו, תיכנסי" שמעתי אותה אומרת. כשפתחתי את הדלת ונכנסתי ראיתי חדר דומה לשלי. היא שכבה במיטה, לידה היה המשרת שלה. למה לעזאזל היא בחזייה ותחתונים?
"אוי שיט" אמרתי וסובבתי את המבט לכיוון הדלת.
"זה בסדר נו מה, ראית אותי הרבה פעמים בחזייה ותחתונים".
"כן אבל.. סליחה שהפרעתי".
"זה בסדר שטויות. תכירי, זה איתמר" היא אמרה לי בחיוך. לידה האיתמר הזה היה בבוקסר בלבד. אם הפרעתי להם לפני סקס אני מרגישה ממש לא טוב עם עצמי. רגע, אני צריכה להרגיש לא נעים?! עשרים וארבע שעות היא לא מכירה אותו! המקום הזה פשוט זוועה.
"אני פשוט רציתי לתאם איתך איזה משהו, בקשר לעבודות שלנו השבוע" אמרתי לה.
"אז סבבה, שנייה" היא אמרה לי בחיוך, "מאמי, תוכל לתת לי את החולצה?" היא אמרה.
"בטח נסיכה" הוא אמר לה, קם והביא את החולצה שהייתה זרוקה לצד המיטה. היא לבשה אותה, קמה והתיישבה באותה ספה שיש לי בסוף המיטה. איתמר התיישב על הרצפה ליד הרגליים שלה והתחיל לעסות אותן. טוב נו מה אני צריכה גם להתרכז ככה?! היה נראה שהיא מתענגת על כל שנייה.
היא פתחה את קלסר העבודות שקיבלנו וקבענו איזה לו"ז לישיבה שאני והיא במילא היינו צריכות לעשות בקשר למשהו. מידי פעם היא ביקשה מאיתמר שיביא לה משהו לשתות מהשידה ליד. הוא אשכרה החזיק לה את הכוס בזמן שהיא לגמה מהקשית, היא באמת לא יכולה לעשות שום דבר לבד?! ואני עוד סבלתי אותה.. ככה היא מתנהגת לפאקינג בני אדם?!
"טוב, שיהיה ערב נחמד, נתראה".
"יש ארוחת ערב בעוד בערך עשרים דקות, אז כנראה שנתראה למטה" היא אמרה.
"אוקיי.." נאנחתי ויצאתי במהירות מהחדר שלה. יש לי מזל שאני לא מתנהגת לאביב בצורה הזאת.