בעצם אין לי כלום- פרק 18

מנקודת המבט של אביב:
כשפקחתי את העיניים וראיתי מטושטש, הצלחתי לזהות את שלו עומדת על המרפסת ונהנית עוד קצת מהשמש. כבר לא היה כל כך בהיר בדומה לזמן שהלכתי בו לישון. מעניין מתי נרדמתי. היא בדיוק התמתחה והשעינה את ראשה לאחור. השיער היפה שלה גלש אחורה ובאור השמש השוקעת הפנים שלה היו נראים כמו של מלאך. כשאני חולה אני תמיד נהיה משורר. לכמה דקות בהיתי בכל תנועה שלה. היא. שכל תנועה שלה מזיזה לי כל חלק בגוף. היא. שאני יודע שחיפשתי אותה שנים עד שמצאתי ופתאום דווקא פה היא בלתי מושגת. היא. שאין לי מושג מה יקרה איתנו בעוד שבוע וקצת. היא. שאכפת לה ממני באמת לא כמו הטינופות שרק מסתכלת לי על הגוף. היא.
היא נכנסה פנימה והתקדמה לכיוון הספה שבסוף המיטה כנראה אל הלפטופ. היא קלטה את העיניים החצי פקוחות שלי והתקדמה אליי.
"בוקר טוב" חייכתי אליה.
"איך אתה מרגיש?" היא שאלה.
"אני אהיה בסדר. ישנתי הרבה?".
"האמת המון. נראלי שאתה גם עייף בכללי בלי קשר למחלה".
"אני אהיה בסדר. הסתדרת פה?" שאלתי.
"אל תשחק אותה גיבור אתה חצי מעופף.. מה אתה צריך? תה או מרק?".
"שתהיי פה"אמרתי מיד. היא חייכה חיוך קטן ועדין. היא כל כך יפה.
"אמרו לך פעם שאת יפה?" אמרתי לה.
"אם לא היית חולה הייתי מסמיקה אבל אתה על אקמול וכולך מסטול. אתה אומר שטויות".
"שלו באמא שלי זה ברצינות". היא הסתכלה עליי. כן. כשאני אומר באמא שלי מבינים שאני רציני לגמרי ולא בחלום בהקיץ היא חייכה אליי חיוך גדול. החיוך הזה העביר בי צמרמורת מטורפת בכל הגוף. קמתי לישיבה, עדיין מסתכל עליה. השמיכה נפלה לאיטה מפלג הגוף העליון שלי. היא התקרבה אליי קצת. 'תתקרבי עוד' חשבתי לעצמי במוחי.
"אני ממליצה לך ללכת להתקלח כדי להוריד את החום. תלך ותחזור. אני לא הולכת לשום מקום". הנהנתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת.
"תתקלח פה. יותר נקי ויותר כיף". הנהנתי שוב ופסעתי לכיוון האמבטיה שלה.
"הבעיה היא שאין לי פה בגדים" סובבתי את ראשי אליה ואמרתי.
"אני אלך לבקש מאחד החברים שלך שיביא לך. אחזור תיכף. לבנתיים תיכנס. יש כמה מגבות אקסטרה שתוכל להשתמש בהן". היא נעמדה מיד והלכה לכיוון הדלת. לפני שהספקתי להגיד תודה היא כבר נעלמה. משגעת אותי זאת.
כשיצאתי מהמקלחת עם מגבת על פלג גופי התחתון ראיתי את שלו יושבת מול הלפטופ ומקלידה משהו.
"אני לא רוצה להפריע אבל סיימתי" אמרתי לה. היא הסתובבה אליי, קמה, לקחה את הבגדים מקצה המיטה והגישה לי אותם.
"תודה" אמרתי מסתכל לה עמוק אל תוך העיניים.
"אין על מה" היא החזירה בחיוך.
עשר דקות אחר כך ישבנו שנינו במיטה שלה. היא הביאה לי מדחום כדי למדוד אולי יש שינוי. 38.6. טוב זה כבר שינוי חיובי. דיברנו ודיברנו, ניסינו לשכוח מזה שאני חולה ודיברנו על חלומות לגבי העתיד, על הקמת משפחה ומקומות מגורים. בשלב מסוים בשיחה התחלתי להשתעל. אוי המחלה הזו. מה לעזאזל תקף אותי? שלו מיד נבהלה ושאלה אם אני צריך משהו. שוב. היא כזו מלאך. היא הניחה את ידה על העורף שלי ועיסתה אותו אחרי שהיא ראתה שהפסקתי להשתעל.
"לא טוב לי כשאתה חולה" היא אמרה.
"לא טוב לאף אחד" החזרתי לה והעברתי את מבטי אליה. היא הסתכלה עליי כשהיד שלה עדיין מונחת על העורף שלי. התקבתי אליה כך שהמצח שלי נוגע במצח שלה.
"אני כל כך רוצה.." נאנחתי.
"עכשיו כשאתה חולה אז בכלל אין סיכוי".
"אני מטורף עליי שלו.. על כל דבר בך". היא העבירה את ידה ככה שתיגע בלחי שלי. עצמתי את עיניי כדי להתמסר למגע שלה. אמא איך היא מרטיטה אותי.
"אני חושבת שהגיע השלב שגם אני מאוד רוצה" היא אמרה לי. הייתי בשוק והייתי כל כך מאושר. הופתעתי לשמוע את זה.
"אנחנו מדברים על אותו דבר?" שאלתי.
"אתה מדבר על נשיקה.. וכשאתה חולה זה לא כזה דבר טוב.. אני עד כמה שתופתע מזה מדברת על השלב הבא".
"באמת?" שאלתי מופתע והתנתקתי לאט לאט מהחיבור בין שני המצחים שלנו.
"כן.." היא נאנחה. התקרבתי אליה ונישקתי את לחיה. אחר כך ירדתי בנשיקות אל הצוואר לכיוון הכתף. שם נעצרתי. היא מידי פעם ציחקקה צחוק קטן.
"אני לא חושב שאי פעם אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותך" אמרתי ישר. התכוונתי לכל מילה שלי.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה לי בחיוך. זה כל מה שהייתי צריך לשמוע.