בעצם אין לי כלום- פרק 17

מנקודת המבט של אביב:
קמתי לבוקר חדש באחוזה. הכל היה נראה רגיל חוץ מדבר אחד- הרגשתי חרא. פשוט חרא. לא היה לי כוח אפילו לקום מהמיטה אז הכרחתי את עצמי. הכל היה נראה שחור. כאב לי הראש, כאב לי הגרון. הלכתי לשירותים ומה שעשיתי היה להקיא. לא הבנתי מאיפה זה בא. אחרי ששטפתי פנים והתארגנתי, הלכתי במהירות למטבח כדי להכין לי כוס תה. אני בדרך כלל שונא תה אבל אומרים שזה באמת עוזר. אחרי שהוא היה מוכן יצאתי החוצה כדי לנשום אוויר צח. נכנס לי קצת אוויר טוב ואמיתי אל תוך הגרון ואל תוך הנשימה. אני חושב שזה קצת עזר.
"היי גבר" שמעתי את אחד החברים קורא לי מאחורי.
"מה קורה אחי?" שאלתי.
"בואנה אתה נראה זוועה הכל בסדר?".
"חולה מת" אמרתי לו.
"מדדת חום?".
"אני בדרך, אני רוצה להתקלח לפני אולי זה קצת יוריד מהחום".
"סבבה רק תעשה את זה מהר, הבנות אמורות להתעורר בקרוב.. אתה בכלל יכול לתפקד?".
"נראה מה שלו תצטרך היום..".
"סומך עלייך" הוא אמר ולחץ לי את היד. הוא נכנס פנימה ואני סיימתי את התה ועוד נשמתי כמה נשימות עמוקות. החזרתי את הכוס למטבח ומיהרתי למקלחת. אחרי זה חיפשתי מדחום, לא הופתעתי שלא מצאתי, אין פה איזה משהו מסודר ואני מהבית שכחתי לקחת. שאלתי את אחד הבנים ובמקרה היה לו. 39.4, כמעט קיבלתי שבץ כשראיתי את המספר.
בטיימינג מושלם צילצל הביפר. סחבתי את רגליי עד לחדר של שלו, אני שונא שהיא רואה אותי במצב כזה חלש.
"בוקר טוב" היא אמרה והתקדמה אליי. היא כל כך יפה על הבוקר.
"בוקר" אמרתי לה.
"אביב!! מה קרה?! בואנה אתה חולה לגמרי!".
"אני בסדר" שיקרתי.
" חה אתה ממש לא. בוא" היא אמרה ולקחה אותי לאט לאט לכיון המיטה שלה. היא השכיבה אותי שם ושמה יש על המצח שלי.
"אתה לוהט.." היא אמרה בעצב.
"אני אהיה בסדר באמת.. אני אקח כדור ואהיה בסדר".
"לפני כדור אתה צריך משהו בבטן! אני אכין לך משהו. תישאר פה!" היא פקדה, נשקה לי על הלחי ויצאה מהחדר. היא חמודה כשהיא כל כך דואגת. ניסיתי להשאיר את העיניים פקוחות אבל לא הצלחתי. תוך כמה דקות נרדמתי.
כשהתעוררתי שלו הייתה לידי. פקחתי לאט לאט את העיניים והזזתי את היד כך שתיגע בירכה.
"התעוררת" היא אמרה לי בחיוך.
"כן, סליחה שנרדמתי".
"לגיטימי" היא חייכה וליטפה את שיערי. היא אמרה שהיא הכינה לי מרק, שהיא תחמם את המנה ששכבה בקערה יותר מחצי שעה ותביא. המרק זהה היה כל כך טעים. אכלתי אותו ביחד עם לחם. זה הרגיש כמו אוכל אמיתי של בית.
"באמת תודה" אמרתי לה אחרי שזה הסתיים.
"שטויות" היא אמרה והושיטה לי כדור אקמול וכוס מים. בלעתי את הכדור ואז חייכתי אליה. כל כך יפה ועדינה, כזו מתחשבת. מי יודע איך האחרות היו מתנהגות?
"אתה צריך עוד משהו?" היא שאלה.
"רק לנוח, אבל אם את צריכה אותי אז אקום" אמרתי מיד.
"כל מה שאני רוצה זה שתנוח. פשוט תלך לישון, אני אהיה כאן או בחוץ. אין לי באמת תוכניות להיום". הנהנתי אליה והורדתי חולצה, אני לא אוהב לישון עם חולצה עליי, ככה אני אוכל לקבל את החום של השמיכה ביותר קלות. רק אחרי המעשה הבנתי שזה אולי לא כל כך נכון, שהייתי צריך לבקש רשות.
"שכחתי שאני לא לבד.." נאנחתי.
"זה בסדר" היא אמרה כשראיתי שהיא מסתכלת על גופי. טוב אני מובך.
"אני מובך" אמרתי לה בחיוך קטן.
"סליחה" היא יצאה מהבהייה. הסתכלתי עמוק אל תוך העיניים שלה, לא רוצה להסיר את מבטי מהן.
"לילה טוב" היא אמרה בחיוך.
"מזל שיש לי אותך" אמרתי לה, קלטתי את חיוכה ועצמתי את עיניי.