בסך הכל אנחנו בני אדם- פרק 15.

פרק 15-
מנקודת המבט של האנה-
התעוררתי, נראה לי מאוחר. השמש עברה כבר את הזריחה לפני כמה שעות, כי היא כבר לא מולי. חיפשתי את ת׳ור בחדר, הוא לא היה שם.
התרוממתי והלכתי לכיוון הבגדים שלי. הסדר יום שלי כזה- אני הולכת לבית חולים, מוציאה מידע מהמנקה, הולכת עם ריידר לדיל ות׳ור, אנחנו עושים בדיקה סופית בשכונה, מוצאים את הבן זונה שאחראי לחרא הזה ומפרקים לו את הצורה. ואז הולכת למסיבה עם ריידר ונהנית קצת.
״התעוררת״ שמעתי את הקול של ת׳ור מאחוריי. סובבתי את הראש אליו והוצאתי חולצה מכופתרת מהמזוודה.
״ממש עכשיו״ מלמלתי. ״אני צריכה להתלבש..״
״תקשיבי רגע״ הוא עצר אותי מלהיכנס לחדר אמבטיה ולהתארגן.
״מקשיבה״ סיננתי בשקט והבטתי בעיניו.
״אני מצטער על הדיבור שלי, אני לא שם לב ולפעמים אני יכול באמת לפגוע. אני לא מנסה לפגוע״ הוא אמר, לא מזיז את מבטו מעיניי. הנהנתי.
״זה בסדר, אני לא לוקחת את העקיצות שלך קשה, התרגלתי כבר״ אמרתי.
״אוקיי, אז את יכולה להמשיך בחייך״ הוא אמר בחיוך. הנהנתי ונכנסתי לחדר האמבטיה. אחלה פתיחה של יום.

מנקודת המבט של דילן-
נכנסתי לחדר של ת׳ור והאנה, מופתע שהכל בסדר. ואף אחד לא נפגע. ויש שקט נעים.
״בוקר טוב״ האנה אמרה לי.
״בוקר מעולה״ מלמלתי בחיוך. בחדר שלי יש שתי בחורות כרגע, שמתעופפות עוד מעט. סוף סוף חזרתי לעצמי.
״תקשיבו רגע, ריי לא הולך להגיע, יש לו איזה משהו עם החברים שלו״ ת׳ור אמר והביט בהאנה.
״אוקיי.. אז אני אלך לבד״ האנה אמרה.
״לא, דילן יבוא איתך. אני אלך לבד״ ת׳ור אמר.
״סבבה״ אמרתי.
״טוב קדימה צאו, אין לנו הרבה זמן״ ת׳ור אמר.
״בואי חמדת לבי״ אמרתי בחיוך להאנה, ויצאנו מהחדר לכיוון המכונית שהשכרתי.

״הוא ער, מצבו יציב לגמרי, אתם יכולים להיכנס״ אחד הדוקטורים אמר לי ולהאנה.
״אוקיי, תודה״ אמרתי והחזקתי את היד של האנה, שעמדה להיכנס.
״מה?״ היא שאלה.
״איך לעזאזל מצבו יציב לגמרי?״ שאלתי אותה בשקט.
״בשביל זה אנחנו פה, לברר״ היא אמרה. נאנחתי ונכנסנו.
״שלום רוג׳ר, אני האנה וזה דילן, אנחנו פה כדי להבין מה הביא אותך לפה, אוקיי?״ האנה התחילה והתיישבה ליד מיטתו. הבחור הביט בנו והתיישב.
״אוקיי, מה אני צריך לעשות?״
״לענות לנו הכי בכנות, פשוט לגמרי״ אמרתי . הוא הנהן.
״אתה באת במגע עם בקבוקי מים מהחברה ׳דרינקי׳?״ שאלתי.
״כן״ הוא ענה. הנהנתי.
״אתה זוכר מאיפה קנית אותם?״ האנה שאלה.
״זה הוגש במזנון של עובדי המלון״ הוא אמר.
״ושתית את כל תכולת הבקבוק?״ האנה שאלה.
״נראה לי״ הוא ענה.
״אתה מכיר מישהו שעובד במפעל, שקשור באיזושהי צורה לייצור בקבוקים הזה?״ שאלתי.
״מאיפה אני אכיר?״ הוא גיחך.
״אוקיי, תודה רבה על התשובות. תרגיש טוב״ האנה אמרה וסימנה לי לצאת.
״גם אתם.. אפשר לשאול מי אתם? עיתונאים… משהו?״
״אנחנו פה כדי לעזור, זה לא מתפרסם לשום מקום, אל תדאג. שמור על עצמך״ אמרתי, ויצאתי אחרי האנה.
״תקשיב, משהו פה מוזר לגמרי״ היא אמרה לי בשקט כשהתרחקנו מהחדר שלו.
״הוא חי אחרי שהוא נגע בבקבוקים האלה, ולא סתם חי, בריא לגמרי אחרי כמה.. עשרים שעות? איך זה הגיוני שכולם מתו חוץ ממנו?״ האנה שאלה.
״אין לי מה להגיד לך, מזל?״ שאלתי.
״תגיד לת׳ור שיחפש את המשפחה שלו, שיבדוק מה הוא עשה מהמוות הראשון על ידי המים האלה״ היא אמרה. הנהנתי והתקשרתי לת׳ור.

מנקודת המבט של ת׳ור-
״כמה זמן?״ שאלתי בעצבנות כשהליצן והילדה הגיעו אליי.
״הייתי צמאה״ היא אמרה. מה צמאה?!
״תירגע, לא מהחברה הזאת״ היא אמרה.
״יופי, אוקיי בדקתי לגבי הרוג׳ר הזה. היה לו פה אח, נשוי טרי לאיזו בחורה. הבחורה חיה, האח לא״ אמרתי.
״אוקיי, ואיפה הבחורה?״ דילן שאל.
״גרה עם רוג׳ר, יש לי את הכתובת״ אמרתי והבטתי בילדה.
״טוב, אני אלך לדבר איתה. איך קוראים לה?״ דילן שאל.
״קסנדרה״ אמרתי והושטתי לו נייר עם הכתובת.
״אחלה, אני אעדכן אותכם״ הוא אמר והלך אל האוטו. האנה הסתובבה אליי. הבטתי בה, מחכה שהיא תדבר. רואה שהיא רוצה לדבר.
״נו, מה אמרו אנשים פה?״ היא שאלה.
״הם משקרים, אומרים שהם לא יודעים איך הם נראים וכל מיני, אני חושב שאיימו עליהם״ אמרתי.
״איום כמו אם תדברו אתם תמותו כמו השאר?״ היא שאלה. הנהנתי.
״ולאיים עליהם על להיכנס לכלא וכאלה לא עובד?״ היא שאלה.
״הם גם ככה חיים בכלא, תראי את המקום הזה. אני חושב שהם ישמחו להיכנס לכלא״ אמרתי.
״זה כזה נורא״ היא מלמלה. ״יש לנו זמן סתם לשבת עם האנשים האלה?״ היא שאלה. הסתכלתי עליה.
״אתה לא חייב, אני רוצה״ היא הוסיפה.
״אפשר, קצת״ כחכחתי בגרון והבטתי הצידה.
״יש״ היא אמרה בחיוך והתקדמה. שתפסיק להיות כזאת אופטימית, זה מחרפן אותי.
התקדמנו לאחד הברים בשכונה. זה לא בר רגיל עם מוזיקה רועשת ואלכוהול זול, זה מקום משפחתי, חם, מלא ריכולים ודברים של בחורות. לא מקום בשבילי.
״מה תרצו לשתות?״ בחורה מבוגרת שאלה אותנו בחיוך כשהתיישבנו על הבר. הסתכלתי על האנה, שחייכה אל הבחורה.
״אני אקח מה שאת ממליצה״ היא אמרה לה בחיוך. איזה חיוך תמים יא אללה.
״אותו דבר גם לי״ אמרתי. היא חייכה והלכה להכין לנו.
״איזה אנשים טובים יש פה״ היא אמרה לי בשקט. ״זה נורא שדווקא לחלשים נטפלים״ היא הוסיפה. הבטתי בה.
״אנחנו פה בשביל להגן על החלשים״ אמרתי לה.
״כל כך הרבה מתו כבר, כנראה לא עשינו את העבודה הכי טובה..״
״אנחנו עושים מה שאפשר. גם להציל בן אדם אחד זה משהו, לא?״ שאלתי אותה בשקט. היא הנהנה.
״בבקשה״ הברמנית המבוגרת הגישה לנו שתי קוקטיילים בחיוך.
״תודה לך״ האנה אמרה לה בחיוך. שתפסיק לחייך ככה
״אני תמיד אוהבת לראות אהבה צעירה. תשמרו על עצמכם ילדים״ היא אמרה לנו ונגעה בידה של האנה. היא הנהנה. ואז נזכרתי שהכיסוי שלנו זה בני זוג. הבחורה הלכה, ואז הרשיתי לעצמי לצחוק.
״׳ילדים׳..״לחשתי לילדה.
״כל כך ציפיתי מזה להגיע״ היא מלמלה בחיוך. חייכתי והבטתי בה.
״זה לא מצחיק, זה ממש מעיק שאתה קורא לי ככה. באמת״ היא אמרה. אני תמיד נותן כינויים לאנשים ש.. אני תמיד נותן כינויים. זה תמיד עוזר לי.
״אני לא שולט בזה, תשאלי גם את ריידר. אני קראתי לו ג׳נבו כל העבודה שלנו ביחד.״ אמרתי לה.
״הוא עבד איתך ביחידה ההיא עם הג׳נה הזאת?״ היא שאלה. החיוך שלי נמחק.
״בואי לא נדבר על זה, אוקיי?״ אמרתי בשקט. הגבות שלה התכווצו.
״מה קורה כאן?״ היא לחשה לי. הסתכלתי לצדדים, כל האנשים שהיו בבר השתתקו והסתכלו לכניסה. הסתובבתי. עמד שם בחור, שחייך חיוך מעצבן. כולם חזרו לעיסוקיהם, באופן לא טבעי בכלל.
״נראה לך שהוא קשור למפעל..״
״פאק ת׳ור״ היא קטעה אותי. הסתובבתי אליה.
״מה?״ שאלתי.
״זה הרוג׳ר הזה״ היא מלמלה. פאק. נעמדתי וסובבתי את ראשי אליו, חושב מה עומד לקרות. אנחנו הולכים להיות לא חשודים ולא מרגלים, ולתת לו לעשות את מה שהוא רוצה, ואז לעקוב אחריו.
״הוא יזכור אותך נראה לך?״ שאלתי אותה בשקט.
״מאה אחוז״ היא אמרה בלחץ.
״תירגעי״ לחשתי והתקרבתי אליה. הסתרתי אותה.
״הוא מתקרב לאיזור״ היא אמרה לי. הבטתי בעיניים שלה, שטיילו בחשש מצד לצד. תפסתי במותנה והצמדתי אותה אליי. היא הביטה בי לרגע, והתנשקנו.

שמעתי מאחוריי צרחה של בחורה, צועקת שלא יקחו אותו. הקשבתי, אבל לא התנתקתי מהשפתיים של האנה.
אני חייב להתרחק. חייב. אבל אני פשוט לא יכול.
שמענו שבירת כוס, שהרחיקה אותנו אחד מהשנייה.
״טוב, צריך לעקוב אחריו״ אמרתי, כאילו לא דפקנו פה צרפתית עכשיו, והסתכלתי עליה. ״את באה?״ שאלתי, מנסה להרגיע את הדפיקות לב שלי.
״כן״ היא אמרה, ויצאנו משם, מנסים לנער מראשנו את הנשיקה. ללא הצלחה מצדי, קיבינימט.
״הוא הלך לשם״ אמרתי להאנה, שהשלימה פערים עם דילן בטלפון.
״הוא לא האחראי. הוא קיבל את האופציה לחיות, ושהבחורה שהוא אוהב תחיה איתו, ובתמורה הוא עובד אצלם״ היא אמרה לי.
״אצל מי קיבינימט״ אמרתי בעצבנות והחזקתי בראש שלי.
״אם נעקוב אחריו נדע״ היא אמרה. הנהנתי, והתחלנו לרוץ לכיוון שהוא התקדם בו.

מנקודת המבט של האנה-
חזרנו לחדר בבית המלון, אחרי שתפסנו את רוג׳ר, והוא בלית ברירה סיפר לנו שאין מפעל, מייצרים את זה באיזה מרתף של בר אחד. פוצצנו את הבר. האחראי ברח, אבל אין זכר לבקבוקים. וגם את האחראי עוד נתפוס, אבל זה לא בעיה.
הבעיה היא שאיך לעזאזל אני ממשיכה להתנהג כרגיל אחרי הנשיקה ההיא?
״תקשיבי, הקפטן שואל אם אנחנו רוצים להישאר פה עד סוף השבעה ימים, כמו שתוכנן, או שנעלה על הטיסה הבאה״ ת׳ור אמר לי כשיצאתי מהמקלחת.
״מה אתה מעדיף?״ שאלתי אותו.
״לא אכפת לי להישאר, ולא אכפת לי ללכת״ הוא אמר. גלגלתי עיניים.
״מה יותר לא אכפת לך?״ שאלתי. הוא חייך.
״מה אכפת לנו להישאר? הליצן בטוח רוצה״ הוא אמר. הנהנתי וניגבתי את השיער שלי.
״אז נשארים פה עוד שלושה ימים?״ שאלתי. הוא הנהן. הבטתי בעיניו. אני לא הולכת להזכיר ראשונה את הנשיקה. אם לא מדברים על זה מצידו אז לא מדברים על זה מצדי.
״אז אפשר לדבר עם ריידר, להיפגש איתו או משהו. הוא ממש מתוק״ אמרתי לו.
״נדבר על זה מחר. אחלה עבודה היום יל.. אחלה עבודה״ הוא אמר והתיישב על הספה. חייכתי.
״אתה יכול לקרוא לי איך שבא לך, לא באמת אכפת לי״ מלמלתי. ״וגם אתה עשית אחלה עבודה״ הוספתי והתיישבתי על המיטה.
״אני יודע, לילה טוב״ הוא אמר בחיוך ונשכב על הספה. גיחכתי ונשכבתי על המיטה.
״לילה טוב״ אמרתי בשקט.

מנקודת המבט של צ׳אד-
״נו, התקדמתם?״ שאלתי את דילן בלילה, התקשרתי לבדוק מה המצב שם. ושכולם חיים. בלי קשר לקייס.
״סיימנו אחי, את העבודה שלנו לפחות״ הוא אמר.
״הופה יפה לכם״ אמרתי בחיוך. ״אז אתם כבר בדרך לפה?״ שאלתי.
״לא.. הוחלט שאנחנו נשארים פה לחופשה. גם ככה שילמו כבר על הזמן הזה, ואף אחד לא מתנגד״ הוא אמר. אוואה.
״אה אוקיי.. איפה האן?״ שאלתי. לא דיברנו בכלל אחרי ש.. אחרי ששכבנו. לא יצא, היא ישר טסה.
אני מכור אליה.
״היא.. בחדר אחר״ הוא אמר בהיסוס. אוקיי, מה הבעיה?
״ות׳ור?״ שאלתי.
״גם״ הוא אמר בזריזות.
״גם מה?״ שאלתי.
״גם בחדר אחר״ הוא ענה. טוב, אין לי כוח לחשוב על האופציה ההיא בכלל.
״טוב, אני הרוג מעייפות, תגיד להאן שתתקשר כשיש לה זמן״ אמרתי.
״אגיד. לילה טוב אחי״ דילן אמר. ניתקתי את השיחה והעפתי את הטלפון. למה היא לא ניסתה עד עכשיו לדבר איתי?
״הכל טוב?״ שמעתי את הקול של סוזן מהכניסה של החדר שלי.
״תלוי למה את קוראת טוב״ אמרתי בחיוך.
״מה קרה מתוק?״ היא שאלה וסגרה אחריה את הדלת.
״מה הבעיה של בחורות? למה חייבים למרוח הכל ולא לדבר?״ שאלתי אותה. היא חייכה והתיישבה לידי.
״נכון זה ממש מצחיק שאנחנו אוהבות ממש לדבר אבל כשזה אומר לדבר על עניינים כאלה אנחנו נותנות לכם לעשות את העבודה?״ היא שאלה בחיוך והביטה בי.
״אותך זה מצחיק, אותי זה מייגע״ אמרתי לה .
״אם זה הגיע למצב כזה, היא מטומטמת״ היא אמרה לי.
״אם לא היית גם מוסדניק וגם חבר של ת׳ור ורק אחד מהשניים, הייתי קופצת עליך מזמן״ היא אמרה בחיוך. הסתכלתי עליה.
״עזבי, אני מתוסבך, עדיף לך ככה״ מלמלתי. היא הביטה בי.
״עכשיו אין סיכוי שאנחנו לא שוכבים״ היא מלמלה ונישקה אותי.