בסך הכל אנחנו בני אדם- פרק 10.

פרק 10-
מנקודת המבט של האנה-
״פאק!!!״ צרחתי בלחץ כשהוא התעלף לי בידיים. גררתי את גופו אל הספה בלחץ, והשכבתי אותו.
״ת.. ת..תורידי..״ הקול שלו רעד. הוא פרכס, בחיים לא חשבתי שאראה אותו במצב הזה.
״תורידי מה? ת׳ור אני עולה ללחצן מצוקה אוקיי?״ מלמלתי. איפה לעזאזל הפלאפון שלי?!
״עד שתגיעי לשם אני א.. א.. אמות״ הוא מלמל. הנחתי יד על פניו. הוא רתח.
״אוקיי, מה לעשות?״ שאלתי בלחץ. הוא עצם עיניים.
״ת׳ור!!״ צעקתי וסטרתי לו, הוא התעורר.
״תורידי לי את החולצה, תעצרי בזה את הדם״ הוא אמר במהירות וחזר לעצום עיניים.
״פאק״ מלמלתי בבכי וניסיתי להוריד לו את החולצה, ללא הצלחה. קרעתי אותה מהאזור של הפצע, והשתמשתי בכל הבד כדי להחזיק את הדם בגופו.
״דילן!!״ צרחתי כשנזכרתי שגם הוא אמור להיות בבית. בבקשה שהוא בבית, אני לא אצליח לעזור לו לבד.
״ת׳ור מה עכשיו?״ שאלתי, מחזיקה אצבעות שהוא יתעורר ויענה לי.
שקט. ניגבתי את הדמעות ובדקתי לו דופק. אין מילים להסביר את ההקלה שלי כשהרגשתי דפיקות.
״ת׳ור אתה חי, בבקשה תגיד לי מה לעשות״ מלמלתי בבכי והבטתי בפניו השקטות. ניסיתי להיזכר בקורסים של לפני שנתיים.. בטוח היה איך להוציא כדור.
פינצטה. אני צריכה פינצטה. קמתי מהספה, והרגשתי את ידו תופסת בידי.
״תתק..קשרי לקפטן..״
״אין לי מושג איפה הפלאפון שלי!״ אמרתי בפחד. מלמלתי, וראיתי אותו מתנועע. הפלאפון שלו בצבץ בכיסו. הוצאתי לו אותו וחיפשתי את השם של הקפטן.
״ת׳ור, סיימתם עם המבצע?״
״קפטן זאת האנה, ת׳ור נורה והוא מאבד המון דם, אני לא יודעת מה לע..״
״איפה אתם?!״
״בדירה״
״אני שולח צוות רפואי, בינתיים תחפשי אלכוהול ופינצטה״ הוא אמר וניתק.
הוא לא ישרוד עד שהצוות יגיע.
״ת׳ור דיברתי עם הקפטן, הוא שולח צוות רפואי.. אוקיי?״ לחשתי והזזתי את ראשו, מנסה להעיר אותו.
״מה קורה כאן?״ דילן יצא מהמעלית, מתמתח, ובמקביל אליסון וצ׳אד נכנסו הביתה. הרמתי את ראשי אליהם.
״איפה היית?!״ שאלתי בפאניקה. הם רצו לכיווננו, צ׳אד ניסה להזיז אותי, אבל ידו של ת׳ור שאחזה בידי עצרה בעדו.
״פאק!! איך זה קרה?!״ הוא שאל ורץ למטבח. הוא חזר עם פינצטה.
״ככה הוא הגיע לפה..״
״כמה זמן הוא כבר ככה?״
״אני לא יודעת!!״ מלמלתי בבכי.
״האן, תירגעי״ דילן אמר לי.
״תעשו משהו, מפחיד אותי לראות אותו ככה״ מלמלתי, עדיין מרגישה בידו אוחזת בידי.
״הוא חסר הכרה כבר הרבה זמן?״ צ׳אד שאל אותי.
״הוא משתמש בשריר של היד שלו עדיין, אני חושבת שהוא מעולף״ אמרתי והבטתי בידו ובידי.
״כשאת מרגישה שהוא משחרר אחיזה תגידי אוקיי?״ צ׳אד מלמל אליי. הנהנתי, ויחידת רופאים פרצה אל תוך הבית.
״כמה זמן הוא ככה חברים?״ גארי, הדוקטור הבכיר של המוסד , שאל אותנו. וכולם הסתכלו עליי. הראש שלי לא עבד.
״רבע שעה..״
״ברוס שים אותו על האלונקה״ הוא הורה לצ׳אד.
״לעזוב אותו?״ שאלתי את גארי. הוא הביט ביד של ת׳ור שמחזיקה בשלי.
״את באה איתנו. בלי תזוזות מיותרות, אם את מרגישה שינוי באחיזה תפלטי את זה מהר״ הוא אמר, ויצאתי איתם אל המסוק שלהם.

מנקודת המבט של דילן-
גארי סגר את הדלת והותיר אותי, את צ׳אד ואת אליסון חסרי אונים.
״איך זה קרה?״ שאלתי אותם כמעט בגיחוך, לא מעכל שראיתי את ת׳ור גוסס.
״אתם הייתם איתו לא?״
״הייתה לו שיחת טלפון, הוא נתן לנו את האוטו ואמר לנו להמשיך לבד״ צ׳אד אמר, ואליסון התיישבה על אחת הכורסאות, מכסה את פניה.
״בגלל שיחת טלפון הוא נתן לכם תפאקינג אותו שלו?״ שאלתי. הם שתקו. ״ולא שאלתם אותו מה ה..״
״טוב דילן, לא עוזר שאתה מזיין תשכל ומאשים אותנו אז סתום תפה ותמשיך לישון״ צ׳אד אמר בעצבנות.
״רבע שעה האנה צורחת ולא התעוררת כנראה אתה ממש עייף..״
״אה עכשיו זאת אשמתי שת׳ור גוסס?..״
״וואי דילן סתום כבר״ אליסון מלמלה. הסתכלתי עליה בעצבנות ונשמתי במהירות. פעם אחת היא יכולה להפסיק להיות קוץ בתחת?
״אני סותם הוד מעלתך, עבודה יפה עשית היום״ מלמלתי ויצאתי מהבית.

מנקודת המבט של אליסון-
ישבתי במרפסת, רועדת מקור. בחיים לא חשבתי שאני אראה את ת׳ור במצב כזה נורא.. אחרי כל השנים האלה שפינטזתי על לעבוד עם האיש והאגדה הוא גוסס לידי..
״את תמותי מקור״ שמעתי את הקול של צ׳אד מאחוריי.
״לא אכפת לי״ מלמלתי, לא היה לי קול.
״לי אכפת״ הוא אמר והתיישב לידי על הנדנדה, ופרס על שנינו שמיכה.
״הוא יהיה בסדר אלי״ הוא אמר אחרי שתיקה ארוכה. ״אני מכיר אותו, ראיתי אותו כבר נורה בעבר..״
״ראית אותו ככה פעם?״ שאלתי. הוא הביט בי ושתק.
״אני מבינה שלא״ מלמלתי בחיוך.. חיוך מאוד לא שמח.
״הוא חזק אליסון, אל תהפכי אותו לחלשלוש. הוא שורד, זה סוג האדם שהוא. והוא ישרוד כמו גדול, כמו תמיד..״
״זאת האנה״ קטעתי אותו בלחץ והבטתי בפלאפון שלי, עליו מופיעה תמונה שלי ושל האנה כי היא מחייגת אליי.
״תעני״ הוא האיץ בי. אבל אם היא תגיד משהו לא טוב? אם הוא לא שרד את זה?
״האן, מה קורה?״ צ׳אד ענה במקומי והפעיל רמקול.
״הוא חסר הכרה אבל הוא ישרוד״ היא אמרה, ואבן הוסרה מלבי.
״יש!!״ אני וצ׳אד מלמלנו בהקלה והתחבקנו.
״שמחה שאתם שמחים. אני מתה מעייפות״ היא אמרה.
״למה את שם בכלל?״ שאלתי בחיוך.
״היד של ת׳ור החזיקה בה, זה היה הסימן היחיד שהוא בהכרה״ צ׳אד סיפר לי. הסתכלתי עליו. ת׳ור נורה, התעלף ובכל זאת החזיק ביד שלה?
״או..אוקיי, ומתי תחזרי?״
״מטיסים אותי חזרה מחר בבוקר, בתקווה שת׳ור יתעורר עד אז״ היא אמרה.
״תחפשי איזה פינה לישון האן, בטוח יש שם איזה משהו. ותאכלי.״ צ׳אד אמר. גיחכתי.
״טוב אבא״ אני והאנה אמרנו ביחד וצחקנו.
״טוב אני באמת אלך לאכול משהו, נדבר אחר כך״ היא אמרה וניתקה.
״עכשיו את מוכנה להיכנס לבפנים?״ צ׳אד שאל אותי בחיוך. הנהנתי בחיוך ונעמדתי.

מנקודת המבט של דילן-
ירדתי למטה לשתות משהו, בתקווה אלכוהול. לא היה לי כוח לא לצ׳אד ובטח שלא לאליסון. בא לי שקט מהשטויות שלהם.
״יפה שנזכרת לרדת״ שמעתי את הקול של אליסון מאחוריי כשפתחתי את המקרר. התעלמתי והוצאתי בקבוק וודקה.
״הופה, ליצן שותה אלכוהול, אדיר..״
״בא לך לסתום תפה שלך חתיכת מפלצת?״ הסתובבתי אליה בעצבנות.
״סליחה?״
״תפסיקי לשחק אותה בן אדם עם ביצים כי וואלה גם לי יש, ונמאס לי לשמוע אותך מזיינת לי תמוח״ הטחתי בה וטרקתי את דלת המקרר.
״מה עובר עליך?״ היא שאלה בהרמת גבות.
״לא עניינך ואף פעם לא יהיה״ אמרתי והבטתי בה. אחרי כמה שניות של כעס שקט, הלכתי משם עם הבקבוק.
״ת׳ור בסדר, אם אכפת לך בכלל!״ היא צעקה מאחוריי.
״לא אכפת לי כי אני ליצן מפגר״ מלמלתי בעצבנות ונכנסתי למעלית.