בנים – 2 חלק ב'

"מת'יו!" צעקתי והתרחקתי ממנו במהירות.
"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!" קראתי בכעס.
"עדיין יש לי רגשות אליך, ראיין," הודה באומללות ובחיוך קטן ועצוב. "אבל אני עברתי הלאה! אני עם דמיאן!" צעקתי בחוסר אמון.
"לא נראה לי שחשבת על דמיאן כשכמעט הפשטת אותי בו במקום." הקניט בחיוך מרוצה.
"בסדר! אז זה העלה לי זכרונות! אני אוהב את דמיאן!" זעקתי בייאוש. כן, הנשיקה הזכירה לי את כל הדברים הטובים שהיו לנו בקשר, אבל אני עם דמיאן! מעולם לא אהבתי את מת'יו כמו שאני אוהב את דמיאן! זו הייתה אהבת נעורים! זה קשר בוגר ורציני, ו-

שפתיו שוב הוצמדו לשפתיי וקטעו את זרם תירוציי הכעוסים. חום פרח בתוכי וניסיתי להיאבק בשפתיי, שהחזירו לו נשיקה.
הצלחתי להדוף אותו ממני ופתחתי את דלת החדר בתנופה.
"צא!" צעקתי והצבעתי החוצה בהגזמה.
הוא חלף בדלת ולפני שיצא העניק לי נשיקה קטנה על השפתיים וליקוק. טרקתי את הדלת והספקתי לשמוע את צחוקו.

התיישבתי על מיטתי ובהיתי בידיי. זה לא קורה. אני לא מאמין שבגדתי בדמיאן. סוג של. אגלי זיעה נוצרו על מצחי כשחשבתי על חיוכו הבוטח, על עיניו האוהבות, על כל האמון שלו בי.
אבל אני אצטרך לאזור כוחות ולספר לו מה קרה. הוא בטח יבין ושנינו נחיה באושר ועושר לנצח, חופשיים מכל ה"מת'יואים" בעולם.
העברתי יד בשיערי ודפקתי את ראשי בקיר בתסכול. מה שבאמת אכל אותי מבפנים זה שנהניתי מהנשיקה. פאק. אני בן אדם נורא. הייתי מתאבד, אבל לא רציתי לפגוע בדמיאן 'עוד יותר'.

בדיוק באותו הרגע הטלפון שלי זמזם והיה כתוב: "הודעה מהנסיך שלי". בלעתי את רוקי בחוזקה ונכנסתי אליה.

הנסיך שלי:
"לא יכול לחכות למחר….(-: מתגעגע אליך ברמות.
בגללך ישבתי בבית של דודה שלי ופנטזתי דברים מאוד מאוד גסים, ואז סבתא שלי ניגשת אליי ולוחשת לי באוזן כזה: 'יש לך זקפה, דמי'.
הסמקתי כמו משוגע ורצתי לשירותים. והמשכתי לפנטז דברים מאוד מאוד גסים (-;
נתראה מחר אהוב 3>"

נשכתי את שפתי.

אני:
"גם אני אוהב אותך, נסיך 3>
מבטיח לנסות להגשים כמה שיותר מהפנטזיות שלך (-;
נתראה *-: "

שלחתי וחשתי תיעוב עצמי. כמו מותק הוא רק מדמיין אותי ואני? אני מתנשק עם האקס שלי. טוב, האקס נישק אותי… אבל זה עדיין נורא מצדי ומגיע לי לסבול לנצח!

הנסיך שלי:
"לילה3>"

שלח כעבור כמה דקות.

אני:
"לילה3>"

השבתי וכיביתי את הטלפון. רגשות אשמה רצחו אותי וקברתי את ראשי בכרית.
למה אני כזה חרא? פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק.
באלי למות.
תהרגו אותי.

"הוא ישן?" שאל קול מעליי. נדמה לי שזה היה לוק. "עדיף מת," עניתי בייאוש והשארתי את פניי במשכנם הרך. "למה?" שאל קולו של אוליבר.
"כי…. מת'יו נישק אותי." פלטתי והרמתי את פניי, מרגיש דמעות קטנות זולגות מעיניי.
פניו הנדהמים של אוליבר נרגעו בהדרגה. "פשוט תגיד ל… דמיאן? לדמיאן שהוא נישק אותך ושגירשת אותו. חצי פנימייה שמעה אותך צועק." הנהנתי ונשמתי עמוק, מתהפך ושוכב על גבי.

"טוב, אתה יכול לצאת מהחדר לכמה שעות?" שאל לוק והסתכל על מכנסיו של אוליבר במבט רב משמעות. הסמקתי ויצאתי במהירות. התיישבתי על ספסל ונאנחתי, מקנא בזוגיות המושלמת למראה של אוליבר ושל לוק.

רק… שהיא הייתה רחוקה ממושלמת. בגללי.