במסיבה – הקדמה! (העלאה 3. פליז כנסו!!)

קוראים לי מאיה. אני בת 12, נמוכה לגילי, כיתה ז', נולדתי ב- 1.2 . שער חום-חרדל, אם כי אומרים לי שהוא חום-דבש, והעיניים חומות-ירוקות והאמת? – מכוערות. אבל שובף רק אני חושבת ככה. אני לא נוהגת להשקיע במראה- להפך- לבושה מרושל ממני אין! אני אפילו לא מתאפרת- חוץ משפתון אדום-בורדו או ורוד-אדום פה ושם. אבל למסיבה השקעתי: טוניקה תכולה עדינה עם חגורת-צמה, טייטס שחור ואת שערי הגלי אספתי לקוקו גבוה. שמתי את השפתון הבורדו, ויצאתי עם שתי חברותי הטובות, אחת מבית-הספר והשנייה לא. נכנסנו למסיבה באיחור, בדיוק כשברקע התנגן, אם אני זוכרת נכון, "best song ever" של וואן דיירקשן. העוותי את פניי כסובלת, צוחקת עם חברותי. אז הבחנתי בפנים מוכרות- "דן?" חשבתי, "הוא דלוק על ליה! בחיי, איפה היא…" מצאתי אותה, גוררת אותה אל דן לאמר שלום, למרות שאני לא מתה עליו, במילים עדינות.
"או, כן" אמרה ליה בגיחוך קליל, "שכחתי לאמר לך שדן יהיה". "היית אומרת לי" אני עונה, משחקת אותה נעלבת, "הייתי משקיעה פחות". דנה, החברה השנייה, הביטה כלא מבינה.
"דן דלוק על ליה" אמרתי, מושכת את ה"דלוק". כצפוי, דנה חייכה ואמרה לליה- "היום את רוקדת סלואו!". עבר עלינו הזמן בריקודים, ואז, כשהתנגן "let her go"' של פאסנג'ר, הבחנתי בשער שחור בפוני-צד, עיניים חומות ושפתיים דקות. הרגשתי שאני עומדת להתאהב, אך התעלמתי. "only know you love her when you let her go" שרתי, מלמדת את ליה ודנה את המילים. המשכתי להתעלם מהלב הפועם שלי, אך הבנתי שזה חסר תקווה. במשך כל הערב בהיתי בו, מנסה לקלוט את פניו ולחרוט אותן בזכרוני. היו פעמים מעטות שמבטינו נפגשו, ומייד הסתטי את מבטי.
כל זה קרה לפני יומיים כשהלכתי לבת-מצווה של חברה קרובה, לא מהשכבה ולא מבית הספר. האכזבות הרבות שלי מאהבה ממש התנגדו- אך בכל זאת קרה הדבר: התאהבתי. והוא צעיר ממני בשנה! ואם גם זה לא מספיק- יש לו חברה, ככל הנראה. הם רקדו סלואו מול הפנים שלי. אכן, חיי האהבה שלי מאכזבים. מסיבה מקוללת! אפילו את שמו איני יודעת…