במלחמה יש מנצח אחד פרק 4

-פלים-
אני לא מאמין שזואי התעוררה,אני שמח כלכך ועוד איך שהיא נכנסה לאולם
נשמתי נעצרה מרוב יופייה,היא לבשה את התלבושת בית ספר שנראתה יפה יותר מתמיד עלייה והפפיון הקטן שתפס את הפוני שלה .
רציתי לקום ולנשק אותה,להגיד לה שהתגעגעתי אך משהו רצה לעצור אותי זה היה מין כוח אפל אך לבסוף הצלחתי להשתחרר ורצתי לכיוונה הכי מהר שיכולתי ״זואי התגעגעתי אלייך״ אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותה אך היא עדפה אותי ״מי אתה?״ שאלה ומבט מבולבל השתקף מעינייה הירוקות.
״אנחנו מכירים?״ שאלה שוב והביטתה בי בעיניים המהפנטות שלה ״כן…לא משנה״ אמרתי והלכתי הכי רחוק שיכולתי משם.
התיישבתי במקומים והבטתי בפרופסור אקס נכנס ואחריו בן ו…בת?!)!?!
״אני רוצה להציג לכם את שני התלמידים החדשים …אן ושיר״ אמר והצביע על שנהם.
״אלה שיראו להם את המקום הם זואי ובובי בבקשה תקומו״ אמר מגנטו וישר קפצתי ״אני יראה לו את המקום״ לא יכולתי לסבול את העובדה שהיא תלך לבד,איתו.
ראיתי את מגנטו לוקח לצד את פרופסור אקס והייתי יכול להישבע שהיה ויכוח קטן
״תודה על ההצעה ואנחנו נקבל אותה״ אמר מגנטו והייתי יכול להישבע של על פניו של אן הופיע אכזבה,כן כן אן אפחד לא יקח ממני את זואי.

-מגנטו-
פייו זה היה קרוב….תודה לאל שפלים התנדב אחרת זואי הייתה מראה לאן את המקום ובסופו של דבר יוולדו להם תאומים והם יקראו להם צילי וגילי….סטופ דיימן אתה חייב להפסיק לראות ויוה ודחוף!
אבל אני לא מבין למה אני מקנא הרי אני יכול להשיג כל בת שרק ארצה….
אחרי שכולם התפזרו וראיתי את זואי הולכת לחדר המוזיקה עקבתי אחרייה .
שהגענו לחדר ראיתי אותה ניגשת לגיטרה שישבה בצד והרימה אותה,היא התיישבה באחד הכסאות והחלה לכוון את הגיטרה ולאחר שסיימה לכוון היא התחילה לנגן מנגינה נעימה לאוזן אך הכל הייה חייב להרס בכך שהתעטשתי ומבטה הופנה אלי.
״הי״ היא אמרה וחייכה את החיוך הממיס שלה ״הי,מצטער שהפרעתי פשוט שמעתי מנגינה והייתי חייב לבוא לראות מי ניגן אותה״ היא חייכה עלי והתקדמתי לפסנתר שבצד החדר ״אני מנגן בפסנתר מגיל 7״ אמרתי וסימנתי לה לשבת לידי.
היא התדקמה לכיוון הכיסא בהליכה חיננית והתיישבה ליידי קורנת כולה.
התחלתי לנגן מנגינה פשוטה ונעימה לאוזן והיא רק חייכה ובחנה את תזוזותי אך לפתע הפסקתי ומבלי שהייתה מוכנה שפתיי הונחו על שפתייה בנשיקה קלה שהפכה לנשיקה לוהטת.

-פלים-
״היי״ אמר אן ונראה כי מבט כועס בעיניו ״נשלחתי להראות לך את המקום אז בוא אחרי״ אמרתי בחוסר סבלנות והתדמתי במהירות אולי הוא יעלם…
״למה הייתה חייב לעשות את זה״ שמעתי אותו אומר והסתובבתי ״למה אתה מתכוון?״
שאלתי ״הייתה חייב להפריע לי עם זואי הזאת״ אמר בכעס ״כי היא החברה שלי״
הוא נראה מאוכזב והמשיך ללכת ״אני יעשה לעצמי סיור וזהו״ הוא נעלם מהאופק.
״טוב״ מלמלתי לעצמי והסתובבתי והלכתי לכיוון החדר אך שהגעתי לחדר ,לא אמנתי למראה עיניי ….