'במגע שלך יש אמונה' פרק שתים עשרה

::
נקודת המבט של נאור:

אני שמח, מכול הכיוונים, יש לי חברה, והיא מדהימה, היא לא מתלהבת מדי אך גם לא שקטה יותר מדי, היא לא מתלהמת אך מדברת ומרימה את קולה בשעת הצורך, ובכול האמת, אני באמת מתחיל ממש לאהוב אותה, כמובן שלא שיחקתי בה עד עכשיו, הרגשות שהיו לי אליה לא היו חזקים אבל לא ידעתי באמת מהם הרגשות אליה, עכשיו אני די בטוח מהם, אהבה.

—————-

היינו בדרכנו לביתי בקו האוטובוס שמגיע לתחנה, הנסיעה מהפנימיה היא לא ארוכה בכלל, עשר דקות פחות או יותר, עמית ישבה במושב הפנימי והחזיקה את ידי, הסתכלתי אליה לאחר כמה דקות של נסיעה, היא הסתכלה עלי גם ופצתה את פיה, ״אתה לא מבין בכלל איך אני לחוצה״ נשקתי אותה ברקתה, ״אין לך בגלל מה״ זה רק יום וחצי ואנחנו חוזרים לפנימיה״ אמרתי, ״לא בקטע הזה, אני מפחדת מהתגובה של ההורים שלך״ היא אמרה לי, ״אל תדאגי, הם יתאהבו בך מהשניה שתיכנסי בדלת״, היא סובבה את ראשה לחלון ומאז עד סוף הנסיעה שתקנו.

—————

ירדנו מול הבית שלי, עמית הייתה בהלם, ״כאן אתה גר?״ היא שאלה והסתכלה בהלם מוחלט על הבית, ״כן״ עניתי לה קצרות. הקשתי את הסיסמה בעלת ארבעת הספרות שפותחת את השער, נכנסנו לבית והלכנו בשביל הגישה לכיוון הדלת, הקשתי על הדלת, לעומת זאת עמית מחצה את ידה והכאיבה לי במקצת, ״אל תהיה בלחץ״ לחשתי באוזנה שניה לפני שאמא שלי פתחה את דלת הבית, היא הסתכלה עלי, ואז על עמית וסרקה את גופה מהראש ועד לכפות הרגלים, ״מי את?״ היא שאלה בזלזול, ״ע..עמית״ עמית גמגמה, ״אמא תכירי, זאת החברה שלי עמית״ עניתי במקומה, עקפתי את אימי בעוד אני מושך את עמית אחרי ומכניס אותה לבית, בדרך לחדרי שהיה בקומה השניה עמית הסתכלה על הבית המפואר שלנו.
נכנסנו לחדר והנחתי את התיקים של שנינו, היא התקדמה לכיוון השולחן הגדול שהוצב בצד החדר והתיישבה על הכיסא, ״יש לך בית די גדול״ היא אמרה לאחר מספר דקות של שקט, ״ כן , מאוד,יותר מדי היית אומר״ אמרתי את האמת.

נקודת המבט של עמית:
ברור שלא הייתי צריכה לבוא לכאן, מי באה לבית של חבר שלה שהם אפילו לא שבוע חברים, קיללת את עצמי הרבה, אבל ניסית להראות נורמלי כדי לא להרוס לנאור את השבת שלו בבית.
לבשתי בערב גינס שחור וארוך עם חולצה שמנת שקופה וטופ תואם מתחת, שמתי על רגלי כפכפים, נאור לבש גינס משופשף עם חולצת טריקו פשוטה, יצאנו שנינו לכיוון שולחן האוכל של שבת, היו שם שלושה ילדים אחת נראתה יותר גדולה מנאור, בשנה, שנתים אולי, ולידה בן ובת שנראו בהרבה יותר קטנים מנאור, אביו ואמו ישבו בקצוות השולחן וכולם חיכו רק לנו, נאור סימן לי איפה לשבת והתישב לידי.
הארוחה הייתה שקטה אני לא חושבת שמיימיי הייתי בארוחה כול כך שקטה, חוץ מכמה שאלות מצד אביו ואמו של נאור כול הארוחה עברה בשקט ושום קול לא נשמע חוץ מקול לעיסותנו.

מצטערת שלא העליתי הרבה זמן פרק :/
אני אשתדל היום לעולם לפחות 4-5 פרקים מבטיחה :)
אוהבת ותגיבו ❤️