'במגע שלך יש אמונה' פרק שביעי.

נקודת מבט של עמית:

אבא שלי הסיע אותנו ברכבו לכיוון הפנמיה בעוד כשבועיים הוא טס לאיטליה, ירדן הייתה רדומה שהגענו, אני שמעתי שירים כול הנסיעה. לקחתי את תיק הצד שלקחתי איתי שכלל פאלפון מטען וחולצה שלקחתי אם אני יצטרך בשבת. התקדמתי לכיוון החדר שלי שהאוזניות עדין באוזניי מול החדר שלי היה מדשאה גדולה וראיתי מישהו יושב שם, כאשר הוא ראה אותי הוא נעמד, נאור, הוא לבש חולצה לבנה מקושקשת עם גינס קרעים חום כאמל ולבש נעלי בלנסטון חומות. חתיך כתמיד. התקדמתי לכיוונו והוצאתי את האוזניות מאוזניי ״היי נאור״ אמרתי שעמדתי מולו ״היי עמית״ הוא אמר והמשכנו להתקדם לחדרי פתחתי אותו והוא התיישב על הכיסא הוצאתי את המטען מהתיק והטענתי את הפאלפון, התיישבתי לידו. ״תגידי באלך לצאת להסתובב קצת בעיר יש אוטובוס ישר לשם?״ הוא שאל. ״סבבה אמרתי,אני רק יעשה מקלחת ויחליף בגדים,איפה נפגש?״ שאלתי. הוא אמר שהוא יבוא לאסוף אותי עוד שעה והלך, הלכתי למקלחת ושפשפתי מעלי הכול, בגלל שהוא אמר שיוצאים רק לעיר התלבשתי פשוט, שמתי גופיה שחורה רגילה עם שורט צמוד בהיר ומעיל עור כהה, על רגלי נעלי סניקרס נמוכות בצבע שחור את השיער השארתי רגיל כך גם את הפנים, שמתי רק גלוס מבריק על שפתי. הסתכלתי על צג הפאלפון הוא אמר לבוא עוד כמה דקות בינתיים ארגנתי תיק צד קטן עם כסף פאלפון וחבילת מסטיקים,כאשר היה דפיקה על הדלת, ׳אני באה׳ צעקתי, השפרצתי על עצמי קצת בושם ופתחתי את הדלת, נאור נשאר עם אותם הבגדים ושם בושם, בואנה הבן אדם הזה נראה ממש טוב ״יאלה בואי״ הוא אמר נעלתי את הדלת והנחתי את המפתחות בתיק. יצאנו מהשער והתקדמנו לתחנת האוטובוס.

נקודת מבט של אליאב:

ישבנו אני מיכל ושביט על הדשא בקמפוס ודיברנו על כמה זה היה נחמד אם היינו גרים באלסקה לאחר ככמה דקות שלא מצאנו על מה לדבר שביט הלכה בטענה שיש לה איזה משהו לעשות אז אני ומיכל נשארנו לבד ״תגיד למה שניסיתי לדבר איתך מזמן התעלמת ממני?״ היא שאלה
״שבאתי לבית הספר לא רציתי להתחבר עם אף אחד זה היה אחרי ששני ההורים שלי נרצחו העדפתי לא להתקרב לאף אחד״ אמרתי לאחר כמספר דקות של שיחה מצחיקה בינונו היא אמרה משהו מאוד מפתיע ״תגיד יצא לך לחשוב עלינו בתור זוג״ היא היססה במקצת.
הירהרתי כמה דקות וחשבתי באמת איך זה היה נראה אם אני ומיכל היינו זוג ״לא״ עניתי,״ואת?״?עניתי בשאלה ״כן״ היא הפתיעה ״האמת שכמה פעמים,ולא רק מאז שנפגשנו אלא מזמן, אני מתכוונת אתה מוצא חן בעיני״ עכשיו היא הסתכלה על פני עם עניה הגדולות ״אפילו קצת יותר מזה״ היא אמרה בביישנות, לא ידעתי מה להגיד לה אז פשוט אמרתי ״מה אם אני אגיד לך שאפשר לנסות לקחת את זה לאט״ עניתי לה מה שחשבתי, היא חייכה והסכלה עלי הבטתי בה גם וחייכתי ואז היא חיבקה אותי, הריח אוי מה שהריח שלה עשה לי באותו הרגע.

נקודת המבט של שביט:
ישבתי על המיטה והסתכלתי בתמונות ופתאום קיבלתי הודעה 'רועי י'1' היה רשום אה זה זה שדיברתי איתו אתמול הוא ילד ממש נחמד ׳את באה לקמפוס?אנחנו יושבים כאן עם עוד כמה׳ הוא כתב ׳טוב׳ החזרתי,שאין מה לעשות אז אין מה לעשות.לבשתי טרנינג עם מגפי בית
התקדמתי וחיפשתי בעיני אחר חבורת ילדים אך לא מצאתי, מישהו כיסה את עיני ״רועי?״ שאלתי הוא הסיר אותם והסתובבתי ״היי יפה״ הוא אמר, אני בטוחה שבאותו הרגע הסמקתי כי הרגשתי מובכת בטירוף.

נקודת המבט של עמית:

הסתובבנו עם גלידה בין כול החנויות וצחקנו על בדיחה שנאור סיפר, התיישבנו בספסל ופתאום היה לי פאלפון הוצאתי אותו מהתיק ועל הצג היה רשום ׳ירין מימון׳ קמתי והלכתי לצד עניתי ״היי ירין״ עניתי ״היי עמית״ הוא אמר ״תגידי באלך לצאת לאן שהו מחר״ ״כן סבבה״ השבתי קצרות או יותר נכון נמרצות,״אז נדבר מחר?״ הוא כנראה הבין ״נדבר,ביי״ ניתקתי וחזרתי לנאור, ״נחזור?״ שאלתי ״יאלה נחזור״ הוא ענה.

מצטערת שזה מנקודות מבט שונות.
ואני יודעת שזה מבלבל, מה שאני מציעה זה לעשות ריענון בהכרת דמויות מי אלה אליאב, מיכל, שביט ועמית.

מקווה שעדיין יש קוראות. ואם כן אז תגיבו ❤️
אוהבת :))