'במגע שלך יש אמונה' פרק עשרים ושלוש ואחרון! ❤️

נקודת המבט של נאור:

היום יש לי יום הולדת, אני מתרגש מאוד, מצד שני אין יותר מאוכזב ממני, אני אחגוג את יום ההולדת שלי בלי עמית, רז הציע שנצא היום למועדון במרכז העיר, ועניתי לו בחיוב, בכול מקרה אין לי מה לעשות, לא רציתי לארגן מסיבה, ואני מקווה שלא עשו לי מסיבת הפתעה, כי רז יודע שאני שונא הפתעות.
נכנסתי להתקלח, שיצאתי הסתכלתי על הארון והתלבטתי מה ללבוש, בסוף בחרתי בגינס עם גומי למטה משופשף, וחולצה ורודה בהירה, סידרתי את השיער למעלה, נעלתי נעלים בהירות, והייתה דפיקה בדלת, הלכתי לכיוונה ופתחתי אותה, רז ואורי היו שם, חיבקתי את אורי, ואז את רז, ״מזל טוב אח שלי״ הוא אמר.
הוא נכנס לחדר וחיפש משהו במגרות, ואז הוא הוציא מאחת מהם את הקופסא של העגיל שלי ושם לי אותו ביד, הרמתי גבה, ״מפגר״ אמרתי לו בעודי מנסה להכניס את הסוגר, השפרצתי על עצמי קצת בושם, נעלתי את הדלת ויצאנו.

————

רז שילם לנהג של המונית, ויצאנו ממנה, הלכנו קצת ואז ראיתי מועדון גדול, עם הרבה אורות, ומוזיקה רמה שנשמע עד לרחוק, נכנסנו לבפנים, ״הפתעה״ שמעתי המון אנשים צורחים, ראיתי שם ילדים מהשכבה, גם האחים הגדולים שלי היו שם, אמא גם הייתה ואבא עמד לידה, חייכתי והסתכלתי על כולם, נתתי לרז כאפה בראש, ״מפגר מה זה אמור להיות?״ שאלתי אותו, ״זה לא אני ארגנתי״ הוא התמם, חשבתי מי עוד זה יכול להיות, אם רז לא, אז זאת גם לא אורי, ההורים שלי לא היו מרימים לי כזאת מסיבה, עמית באיטליה, אז מי זה יכול להיות, הלכתי לרחבה, והתחלתי לרקוד, היה כיף מאוד, בשלב כלשהו התעייפתי קצת?
אז הלכתי לבר וביקשתי מהברמן וודקה-ספרייט לשתות קצת, ואז מישהו מאחורה עצם לי את העינים בעזרת ידיו, ״רז באמא שלך מה אנחנו ילדים בני ארבע״ שאלתי אותו, ״לא רז״ מישהי אמרה, חשבתי שזאת עמית אבל לא אין סיכוי, הורדיתי בעדינות את ידיה ממני והסתובבתי לאחור, ״מה לאלף עזאזל?״ שאלתי וקירבתם אותה אלי, חיבקתי אותה חזק חזק אלי, שמעתי את החיוך שלה, היא התרחקה ממני, ונישקה אותי נשיקה ארוכה, חייכתי אליה, ״את ארגנת את כול זה?״ שאלתי אותה, היא חייכה והנהנה, ״אהבת?״ היא שאלה, ״ברור״ עניתי לה, נישקתי אותה עוד נשיקה קטנה והחזקתי בידה, הקמתי אותה, והובלתי אותה לבחוץ.

נקודת המבט של עמית:

יצאתי מהמקלחת של הבית שכול כך התגעגעתי אליו, הלכתי לארון והוצאתי את השמלה שקניתי במיוחד בשביל זה, היא הייתה כחולה כהה וכולה הייתה תחרה, סטרפלז עם כפתורים לכול האורך עד לקו המותניים, משם השמלה התרחבה והגיעה עד קצת אחרי האגן, ענדתי את השרשרת שנאור נתן לי ואספתי את השיער גבוה, נעלתי נעלי עקב שירדן השאילה לי רק להיום, בצבע ורוד בהיר, שמתי שכבה עבה של אודם אדום, ואיילינר דק, שמתי סומק, שהבליט את עצמות הלחיים שלי, נעלת את דלת הבית ויצאתי.
*רק רציתי להגיד שהוספתי את הקטע הזה שתדעו איך עמית נראתה*

נקודת המבט של נאור:

החזקתי את ידה בעודנו יושבים על ספסל בחוץ, ״אז את אומרת שאת מסיימת פה את השנה?״ שאלתי בפעם האלף לאותה הדקה, היא הנהנה וחייכה, חייכתי אליה והיא התקרבה לנשק אותי שוב.

נקודת המבט של אליאב:

״שלום אליאב?״ שאל קול שחיכיתי לו כבר שבוע שלם, ״אביב, כן, מה קורה?״ שאלתי, ״אתה תוכל להגיע לכאן?״ הוא שאל, הסתכלתי על השעון 21:53 הוא הראה, ״כן,כן אין בעיה״ עניתי לו ״אני כבר יוצא״, יצאתי איך שאני לתחנת האוטובוס.

שעמדתי כבר מול הדלת שלהם, פחדתי מאוד, הם יכולים להגיד לי עכשיו את הדבר שהכי ישמח אותי בעולם, או את הדבר שהכי יעציב אותי בעולם, דפקתי עליה מספר פעמים, ולפני שהספקתי לנשום, עמד מולי גבר אחר, הנחתי שזה אלדד, הוא נראה קצת יותר מבוגר מאביב, אבל גם הוא היה חייכן מאוד, ״שלום קוראים לי אלדד, אתה אליאב?״ הוא שאל והושיט לי את היד, לחצתי אותה והנהנתי והוא הכניס אותי לביתם, צעדתי לסלון, הנחתי שאיה עכשיו ישנה, התיישבתי מולם, על השולחן היו שלושה כוסות מלאות במיץ תפוזים, ״תשמע אליאב״ פתח אביב, ״אנחנו לא רוצים לפתוח בהליכים משפטיים, ולא רוצים לסבך את העניינים יותר משכדי, אז אנחנו פשוט נגיד לך על מה אנחנו מסכימים, ועל מה לא״ הנהנתי וסימנתי לו להמשיך, ״אתה צודק מאוד בזה שאיה צריכה להכיר אותך כאחיה, אז אנחנו ניתן לך לפגוש אותה תמיד, אתה תוכל להוציא אותה מהגן, כמובן שתודיע לנו לפני, אתה תוכל לקחת אותה לגן השעשועים, אתה תוכל לעשות איתה מה שתרצה, כמובן שתצטרך לדאוג לה ולהתנהג כמו אח, דבר אחד אנחנו לא מרשים וזה שתספר לה שההורים שלכם קראו לה בשם אחר״ אמר אלדד, ״אוקי״ אמרתי מסתכל עליהם, חייכתי חיוך גדול, ״זה הכול״ אביב חייך אלי, קמתי ולחצתי לשניהם את הידיים, ״תודה רבה, אין לכם מושג איך הרגעתם אותי עכשיו״ אמרתי להם.
יצאתי מהבית שלהם ונסעתי שוב לכיוון הפנימיה.
שהגעתי נזכרתי במישהי שנורא חשובה לי, ושיניתי את מסלול הליכתי לחדר של מיכל.

אז זהו, פרק אחרון, אמא, אני לא מאמינה שככה זה הסתיים, אז ככה כמה דברים.
אתן קוראות מדהימותתת ואני מאחלת לכול כותבת קוראות כמוכן, תודה על כול התגובות, הערות והדירוגים, אתן מדהימות, או היום או מחר אני יעלה ״אחרית דבר״, תלוי בתגובות , אוהבת אותכן מאוד מאוד, ואני יעלה סיפור חדש שאת התקציר שלו תוכלו לראות בפרופיל שלי.

אוהבתתתת:)