'במגע שלך יש אמונה' פרק עשרים ואחת

נקודת המבט של אליאב:

מבין מליון הדברים שאני לא יודע, בדבר אחד אני בטוח, אני רוצה לפגוש את עומר, או איה, או לא משנה מה העיקר שאני רוצה לפגוש את אחותי, נכון שאני רק בן 17 אבל היא אחותי, ומותר לי, ומגיע לי לפגוש אותה, הסתכלתי שוב על הדף שבו הייתה כתובה הכתובת שלהם בפעם האלף בשעה האחרונה, הם גרו בתל אביב, מרחק של חצי שעה מהפנימיה, התחלתי להתלבש, שמתי גינס כחול בהיר וחולצה מכופתרת תכלת ומעליה סריג שחור, יצאתי מהדלת ונעלתי אותה, ויצאתי מהפנימיה, לאחר כמספר דקות, כבר הייתי באוטובוס שלוקח לתל אביב.

————

״שלום אני צריך את הכתובת הזאת״ אמרתי לנהג המונית והצבעתי על הכתובת שהייתה על הדף, ״אתה לא תל אביבי אה?״ הוא שאל, נענתי בראשי לשלילה, הפכתי את הדף ומאחוריו היה כתוב פרטים על הזוג, אביב ואלדד ביטון-ליף, הכירו בשנת..טוב זה לא מעניין אותי הסתכלתי, אימצו ילדה בשנת..זה כן, עברתי על עוד פרטים עליהם ואז הנהג עצר לי, שילמתי לו ויצאתי, זה היה דירת גן, לא גדולה ולא קטנה, הלכתי בשביל הגישה לכיוון הדלת ודפקתי עליה מספר פעמים, לאחר כדקה גבר חייכן בשנות הארבעים או השלושים לחייו פתח את הדלת, ״שלום, במה אני יכול לעזור לך״ הוא שאל, ״באתי לראות את הבת שלך איה״ אמרתי בקול רועד, ״ומי אתה?״ הוא שאל, עדין מחייך, ״אני אה..אח.. אח שלה״ גמגמתי, כאן החיוך שלו כבר ירד, ״מה זאת אומרת אח שלה, המשפחה שלה נפטרה״, הוא אמר, ״ההורים שלנו״ כאן קולי היה קצת יותר יציב, הוא הכניס אותי לביתם, הוא התיישב על הכורסה, ואני התיישבתי בספה מולו, ״אתה רוצה לשתות משהו, לאכול?״ הוא שאל, ״לא, תודה״ עניתי לו, הוא התיישב מולי, ״נו תספר לי, תוכיח לי שאתה באמת אחיה של איה״, ״ראשית, קוראים לה עומר״, הוא הסתכל עלי מוזר, ״קראו לה עומר״, הוא ענה, ״שאני ואלדד החלטנו לאמץ ילדה החלטנו שכול השמות שלנו יתחילו עם האות א' אז החלפנו לה את השם״ הוא אמר, ״אבא״ נשמע קול של ילדה מהחדר, שמעתי צעדים שקטים ואז ילדה יפיפייה נגלתה מולי, ״אבא מי זה?״ היא שאלה וטיפסה על ברכיו, ״איה יפיופה, את יכולה ללכת לחדר לצפות קצת בטלוויזיה?״ הוא שאל אותה, היא הנהנה וחייכה אלי, ״שלום״ היא אמרה וחיכתה לתשובה, ״שלום איה״ עניתי לה, היא רצה לחדרה עם חיוך, שפשפתי את הפנים שלי, כביכול מרחיק את הדמעות שמאימות לצאת, ״אתה יודע שאתה לא תוכל לקחת אותה ממנו?״ הוא שאל, ״אני רק רוצה שהיא תכיר אותי בתור אחיה, אני רוצה להכיר אותה בתור אחותי, אני רק רוצה להפגש איתה״ אמרתי בקול שבור, הוא הסתכל עלי ברחמים, ״אלדד צריך להגיע עוד כמה דקות, אתה רוצה לחכות לו או שנחשוב ביחד איך ממשיכים ואני יחזור אליך״ הוא שאל, העדפתי ללכת, הרגשת שעוד שניה אני מתפוץץ מדמעות, ״אני חושב שאני ילך, אבל בבקשה תחזור אלי״ התחננתי, ״אנחנו נשתדל״ הוא הדגיש ה'אנחנו' רשמתי לו את המספר על דף קטנטן שהוא הושיט לי, ״תודה״ אמרת ויצאתי, עליתי על מונית שעברה שם ואמרתי לנהג שילך לתחנה המרכזית, משם לקחתי את האוטובוס להרצליה, ולאחר עוד שעה הגעתי לפנימיה.
ברגע שנכנסתי בשער מיכל באה ותקפה אותי בשאלות ״איפה היית? דאגתי לך כמו משוגעת היית יכול לפחות להוד..״ היא אמרה והפסקתי אותה, ״מיכל את יודעת שאני אוהב אותך, אבל אני באמת צריך שקט עכשיו״

עצוב לי, לא נורא עוד מעט הכול יסתדר:)
אוהבת:)
(והפעם פרק דיי ארוך) ❤️