'במגע שלך יש אמונה' פרק חמש עשרה

נקודת המבט של עמית:

אני יושבת במטוס, האוזניות תקועות באוזניי, אני מניחה שאני נראית ממש מוזנחת, לא התאפרתי בכלל, לא התבשמתי בכלל, הייתי עצובה מאוד, בשבוע האחרון חשבתי על משהו, מה גרם לנאור להתנשק איתה, הכול היה טוב אני אהבת אותו, וכמו שזה היה נראה גם הוא אותי, אז מה בעצם היה המניע שלו לנשק אותה, וחשבתי על עוד משהו האם זה היה הפעם הראשונה, או שזה כבר קרה לפני, המחשבות לא הפסיקו לצוץ בראשי בכול שניה מותנת, ירדן שישבה לידי, החזיקה בידה את הטלפון, וזיפזפה בשירים שהיו לה שם.
״נוסעים יקרים, תודה שבחרתם בנו לטיסה מספר 712 לאיטליה, אנו מבקשים שתחגרו את עצמכם ותיתכוננו להמראה, הטייס מוסר לכם טיסה נעימה ומוצלחת, תודה״

נקודת המבט של נאור:

כבר שבוע שלא הלכתי לפנימיה, ישבתי בחדרי בבית, אמא ניסתה לנחם אותי הרבה, אבל לא כמו שאמא רגילה הייתה מנחמת, ״נאור היא במילא לא הייתה טובה בשבילך״ וכול מיני דברים דומים.
ניסיתי להתקשר לעמית המון אבל היא לא עונה, כול פעם זה עובר למשיבון הקולי, ניסיתי להעביר לה הודעות קוליות וכתובות אבל כלום, כאילו היא נמחקה, היום לפי מה ששמעתי מאורי ורז היא טסה לאיטליה, ואני? באלי למות, איך דבר כזה קרה, יצאתי כול כך בן זונה, היא אהבה אותי, וגם אני אותה, היא הדבר הכי טוב שקרה לי בשנה האחרונה, אהבתי אותה יותר מכול דבר, אבל כמו חמור הרסתי את זה, לא הפסקתי לקלל את עצמי, אפילו לא לשניה, המחשבות עליה לא הפסיקו לצוץ, אני רוצה לתקן את זה, כול כך רוצה לשקם את הקשר הזה, אבל איך? אם היא נמצאת בצד השני של העולם?, או שאולי, יש מישהו שיוכל לעזור לי בזה.

————–

ירדתי מהאוטובוס ואחרי שבוע שלא ראיתי אותה, הפנימיה הייתה לי מול העינים, יצאתי מהבית כמו שאני, לקחתי איתי רק פאלפון ויצאתי עם טרנינג צמוד, הלכתי לכיוון חדר מספר 273, החדר של רז, רז ידוע בתור ״הרומנטיקן העבריין״ כמובן שהוא לא באמת עבריין אבל יש לו מראה של ערס, אבל הוא בהחלט רומנטיקן, דפקתי על הדלת ומתוכה שמעתי צחוק חזק, רז פתח לי אותה עם חיוך גדול שהיה דבוק לו על הפנים, מאחוריו ראיתי את אורי, מתי המפגר הזה יקלוט שהיא דלוקה עליו, היא צחקה ויצאו לה דמעות מהעניים, רז התחיל למשש אותי, הוא סובב אותי וצבט את ידי, ״תגיד מה יצאת מהארון?״ שאלתי, אורי נישקה אותי בלחי וחיבקה את רז, ״טוב שחזרת״ היא אמרה ויצאה, ״בואנה ימפגר איפה היית שבוע?״ הוא שאל אותי, ״בבית״ עניתי קצרות ונשכבתי על מיטתו, ״תשמע״ פתחתי, ״עמית, כמו שאתה יודע טסה לאיטליה, הדבר היחיד שאתה לא יודע הוא למה, כי בכול זאת הכול בינונו היה טוב ויפה וכול הבולשיט הזה, מכיר את שי מכיתה שלך?״ שאלתי, ״נו ברור״ הוא ענה, ״היא נישקה אותי, ועמית ראתה את זה״ הוא הסתכל עלי באכזבה, ״אני יודע יצאתי ילד חרא, מגעיל, בן אלף, אבל אני רוצה לנסות להחזיר אותה אלי״, רז התחיל לצחוק כמו משוגע, לאחר שהוא נרגע הוא אמר, ״אחי, היא מרחק של 4 וחצי שעות טיסה מכאן״ הוא אמר, ״אוקי״ אמרתי, ״אז אתה אומר שאתה לא יכול לעזור לי עם זה?״ שאלתי, הוא הסתכל עלי כאילו מהרהר לכמה שניות, ״יודע מה, אני לא יודע אם זה יעבוד, אבל אפשר לנסות״ הוא ענה.

————-

״לא לא לא לא לא״ עניתי לו אחרי שהוא סיפר לי את הרעיון שלו, ״אתה התחרפת״ המשכתי. ״תחשוב על זה נאור״ הוא אמר, ״עכשיו יאלה צא אני צריך להחליף בגדים״ הוא אמר, יצאתי וצעדתי לכיוון תחנת האוטובוס, הרעיון שלו היה שאני אטוס לאיטליה ויפתיע אותה שם, אבל אני לא יכול, כמובן שלא בגלל הכסף, אלה בגלל הסיבה הפשוטה שיש סיכוי שהיא תעיף אותי משם.

אחד מהפרקים שאני הכי אוהבת:;
אוהבת :))