‘במגע שלך יש אמונה' פרק אחד עשרה

נקודת המבט של עמית:

כעבור שבועיים:

אז מה היה בשבועיים האלה? הדבר העיקרי הוא שירדן עזבה את הפנמיה, ביום שהיא פגשה את מתן שוב היא לא יכלה להתמודד עם זה יותר ועזבה, היא עברה לפנמיה ליד הבית שלנו, והיא תשאר שם ככול הנראה עד לסוף השנה, אבא שלי כמובן טס אתמול והלכנו ביחד להיפרד, אני לעמות זאת לא רציתי לעבור, הקשר ביני לבין אורי התחזק וכך גם עם רז, מה איתי ועם נאור? אתמול התנשקנו, הקשר בינונו התחזר יותר ויותר בכול יום שעבר, ונפלתי שבויה לרגשות שלי, התאהבתי, גיל שש עשרה נכון, אבל שיש רגשות גם אם אני ננסה הכי הרבה בעולם, לא נצליח להעלים אותם, ולי יש רגשות לנאור, אז למה שאני יגרום לעצמי לסבול, למען האמת, הוא זה שנישק אותי, ישבנו בקמפוס ודיברנו, ואז הוא הסתכל לי בעינים, והודה שיש לו רגשות אלי, הרגשתי שהלב שלי מתפוצץ, אפשר לתאר את זה במליון מילים, מה שכן, באותו הרגע בכיתי, ולא דמעות של עצב, אלא דמעות של שמחה.

עכשיו אני בדרכי לחדר שלו, כדי שנבהיר מה אנחנו כרגע, השעה היא שעת בוקר מוקדמת בעוד כחצי שעה אמורים להתחיל הלימודים, היתי מול דלת חדרו, התנשמתי עמוקות ונקשתי עליה.
הוא פתח את הדלת, עיניו נראו עיפות מאוד, כנראה בגלל שקם משינה לפני דקות ספורות, פלג גופו העליון היה לבוש בגופיה זעירה, ופלג גופו התחתון במכנס טרנינג צמוד, הוא חייך אלי ופתח לי את הדלת, נכנסתי והתישבתי על הכיסא, הוא החליף את הגופיה בחולצה ושטף את פניו והתישב מולי, "מה קורה יפה?" הוא שאל, חייכתי, "מה איתך?" שאלתי, "יפה" החזרתי לו באותה צורה, הוא נישק אותי ואני זרמתי איתו, הפסקתי את הנשיקה והתנשמתי מעט, "תתלבש,עוד כמה דקות מתחילים הלימודים" הוא נישק אותי עוד נשיקה קטנה ונכנס לשירותים עם מכנס וחולצה בידו, לאחר כמספר דקות שבהיתי בחלל האוויר הוא יצא משם, הוא לבש גינס בהיר וחולצה שחורה, חייכתי וקמתי, "נלך" שאלתי, "יאלה" הוא ענה.

שניה לפני שנכנסנו לבנין הלימודים הוא החזיק את ידי והסתכל עלי, הנהנתי וחייכתי, נכנסנו, אני לא ישקר ראיתי הרבה עינים שהופנו אלינו, הובכתי מאוד באותם הרגעים, גופי היה דרוך עד הרגע שנכנסנו לכיתה, ושנכנסנו, הרבה ילדים הסתכלו עלינו, רז ירד מהשולחן ובחן את שנינו, הוא חייך, "אלה אחי" הוא צעק חלק מהילדים צחקו, חלקם אפילו מחאו כפיים והיו את האלה שבאמת הגזימו ושרקו, חייכתי, זה היה מביך, הרגשתי כאלה הודעתי להם שאנחנו נשואים.

בסוף היום שחזרנו לחדר נאור שאל אותי "תגידי אני יודע שאבא שלך טס ואת במילא נשארת בפנמיה בא לך אולי לעשות אצלי שבת?" חייכתי, ,לא נראה לי בכול זאת ההורים שלך והכול זה לא נעים" השבתי, "למה. תחשבי על זה, גם נוכל להגיד להם שאנחנו זוג" הוא הסתכל עלי, ,"אוקי" אמרתי אחרי הרהור קצר. הוא עצר את הדרך ונישק אותי בעוד שהוא מחבק את מותני, ואני מקרבת אותו אלי דרך עורפו.

אוהבת, ושתהיו בענין, עוד 10-13 פרקים הסיפור נגמרר :))