במבט אחד – פרק 7

לאחר חודש:
נשענתי על הלוקרים כשאני בוהה בתלמידים העוברים.כל אחד שלח לי חיוך או ניפנוף.לפתע,תוך חודש,הפכתי להיות הילדה הכי מקובלת בבצפר.כבר לא נתקעו בי כשעמדתי בלוקר,כבר לא התעלמו ממני,עכשיו כולם שמו לב לכל צעד שלי,לכל מילה שאמרתי,לכל מעשה שעשיתי.זה היה פשוט בלתי נסבל!שנאתי את זה.במיוחד את אדם הנדבק הזה.הוא לא הסכים לעזוב אותי!כל הזמן הוא הלך לצידי,כמו כלבלב קטן ומאוהב.לא יכולתי להגיד לו שאני לא אוהבת אותו.הוא היה יותר מדי…איתי.
אתם בוודאי חושבים:"מה היא מתלוננת?הרי היא קיבלה מה שהיא רצתה.היא מקובלת.היא כבר לא בלתי נראית."אבל המצב הזה פשוט בלתי נסבל.אני מתגעגעת לימים האלו שהיחיד שבאמת שם לב אליי היה שון.אני מתגעגעת לימים שהייתי יכולה לבהות במישהו ואף אחד לא היה ישר מפיץ עלי שמועה שאני בוגדת באדם.אני מתגעגעת לימים האלו שלא היו לי חברות.כן,כן,תאמינו או לא אבל להיות בלי חברות במקום להיות עם החברות שיש לי עכשיו זה יותר עדיף.הן לא מדברות על שום דבר חוץ מרכילות.הלוואי שהייתי יכולה להגיד להן משהו אבל אני לא יכולה.אני פוחדת.המעמד שלי אומנם גבוה אבל בתוך שניות אני יכולה להתרסק.
האמת?אני משקרת.זה כיף להיות מקובלת אבל…לא בדרך שאני הגעתי לפסגה.מה הכיף בזה שאנשים רואים אותי בתור החברה של אדם ולא בתור איזבל??הרי כולם מסתכלים עלי בתור אחת החברות שלו ולא בתור מי שאני באמת.
הייתי מצפה שכל המבטים האלו יעשו לי משהו אבל…כלום.אני לא מרגישה ברת מזל כשהם מסתכלים עלי אבל…כשהוא מסתכל עלי זה הדבר הכי טוב בעולם.אני מרגישה נחשקת,נאהבת,רצויה.כי הוא מסתכל עלי.העיניים הירוקות שלו,העיניים האלו שאני כל כך אוהבת מסתכלות עליי ואפילו שהוא לא רוצה להגיד את זה אני יודעת ש…שאני עדיין חשובה לו.
הבעיה היא…הבעיה שיש לי,דווקא עכשיו,דווקא הרגע,היא…שכעת אני מבינה שאני אוהבת אותו.רק עכשיו,כשאני חברה של אדם ונמצאת למעלה,בפסגה,אני מבינה שמהרגע הראשון התאהבתי בו.מהמבט הראשון שחלקנו.אני לא יודעת אם הוא מרגיש כמוני אבל…כשאני יודעת שמבטו נח עלי אני מתחילה להתרגש ולהילחץ ו…ופשוט להרגיש אני.כי הרי הוא היחיד שבאמת מכיר אותי.ודווקא אותו איבדתי.דווקא איתו אני לא מדברת.רק מסתכלת.בוחנת.בודקת מה שלומו כמו שהוא בודק מה שלומי.
"היי,ארנבונת שלי!"הציץ אדם מאחורי והבהיל אותי.שנאתי שהוא קרא לי ארנבונת ובמיוחד שלו.הרגשתי כאילו אני משתתפת באיזה סרט דל תקציב שנועד לגרום לאנשים ל'האמין' באהבה.
"היי,אדם."אמרתי בעייפות והמשכתי להסתכל על שון.הוא דיבר עם איזו בחורה לא מוכרת ומפלצת ירוקה ואכזרית התעוררה בתוכי.הרגשתי זעם לא מובן על צחקוקם ודיבורם.רציתי ללכת לשם ולדבר עם שון במקומה.למה לה יש את האומץ לגשת אליו??למה אין לי את הכוח ללכת אליו ו…ופשוט לנשק אותו?
"רוצה לצאת היום לסרט?"שאל אדם והעיר אותי מכעסי.המפלצת נשפה בייאוש כאשר אדם דיבר אליי.היא רצתה ללכת אל שון.
"אממ…אני עסוקה."התחמקתי ממנו ולא הסתכלתי עליו.למזלי,אדם לא הכיר אותי כל כך טוב כדי להבין שאני סתם מתחמקת ממנו ואין לי תוכניות ממשיות.
"אה.טוב,אז אני אצא עם אמילי במקום.היא שאלה אותי המון פעמים ותמיד אמרתי לא,את יודעת,בגללך."האם זה היה ניסיון לגרום לי לקנא בו?
"אה.טוב,שיהיה לך בהצלחה איתה.היא אחלה בחורה."אמרתי וחייכתי אליו מעט.הוא הרים את גבתו הסבוכה וגיחך מעט.
"מה?מה קרה?"שאלתי בחשד למשמע גיחוכו.
"את חושבת שאני לא רואה?"שאל וכיווץ את עיניו.
"מה אתה לא רואה?"
"שאת מאוהבת בילד הזה,שון."
"מה?!אני לא…אני לא מאוהבת בשון!"אמרתי בזעם והסמקתי.
"תעשי לי טובה.אני קולט אותך מסתכלת עליו.אבל אל תדאגי,אנחנו נישאר חברים.הרי אני חייב חברה ואת צריכה לגרום לו לקנא."אמר ומשך בכתפיו.
"אה…אתה חושב שאני צריכה לגרום לו לקנא?"שאלתי בבלבול,עדיין המומה מהעובדה שאני בעצם מתייעצת עם החבר שלי אם לנצל אותו או לא.
"כן,כמובן.הוא צריך להתעורר."אמר אדם וגלגל את עיניו.שנאתי שהוא עשה את זה,הוא היה כל כך מכוער ככה.
"אז יש לי רעיון.לך תציע לו שנצא ברביעיה:אני,אתה,הוא והבחורה הזו שהוא מדבר איתה."אמרתי בספונטניות.אדם הנהן ומיהר לגשת אל שון.הדייט הזה יהיה חייב להעיר אותו,להראות לו שאני פה.קדימה,שון!תתעורר!