במבט אחד – פרק 5

הערב הגיע ואני הייתי מוכנה לדייט שלי עם אדם. כל הזמן דימיינתי אותנו ביחד אבל כמעט תמיד, כשהגיעה הנשיקה, אדם התחלף לשון. עצרתי את עצמי בכל פעם מחדש, מסרבת לדמיין אותי ואותו ביחד. 'זה לעולם לא יקרה' חשבתי לעצמי, מנסה לגרום ללבי להפסיק להשתולל בכל פעם שפניו הופיעו מולי. רגע השיא היה כשסוף סוף נתתי לעצמי להיסחף ולדמיין אותו ביחד, מתנשקים. רגע לפני ששפתיו המתוקות נגעו בשפתיי נשמעה נקישה בדלת. מיהרתי להתנער מהתמונה שהעבירה בי רטט בכל גופי והתקדמתי לפתוח את הדלת הארורה. בפתח עמד אדם, חיוך שחצן מרוח על פניו וידיו בכיסיו. האמת, דיי התאכזבתי. באיזשהו מקום בתוכי קיוויתי שזה יהיה שון. אבל הרי הדייט שלי הוא אדם. אדם, הבחור שאני מאוהבת בו כבר 5 שנים. אדם, הבחור הכי מקובל בבצפר. 'אדם,הבחור שהוא לא שון' לחש לי קול קטן בתוכי.מיד השתקתי את הקול הקטן ולבשתי על פניי חיוך מנומס.
"היי,בובה.מוכנה?" שאל אדם והצביע על המכונית שלו. לקחתי את ידו המושטת והוא ליווה אותי למכונית. בתנועה דרמטית שהייתה אמורה להיות ג'נטלמנית הוא פתח את דלת המכונית וחיכה עד שאתיישב. לאחר מכן נכנס גם הוא למכונית והתחלנו לנסוע אל הקולנוע. למען האמת, הקולנוע לא היה כזה רחוק אבל אדם רצה להרשים אותי. אני, מצידי, עדיין הרהרתי בשון. לא הצלחתי להתנער משרידי דמיוני על הנשיקה שהיינו אמורים לחלוק בדמיוני. האם זה נקרא לבגוד באדם? כמובן שלא. אני רק חושבת עליו, אני לא באמת עושה את מה שאני מדמיינת. אבל… אני אמורה לחשוב על אדם עכשיו.למה אני לא מצליחה להתעמק בו? למה ראשי נתון לשון? למה מחשבותיי עוסקות בו בזמן שאני צריכה להתעסק באדם ואך ורק באדם? מוח מטופש.
"נו?קר בחוץ,את יודעת."אמר אדם והעיר אותי ממחשבותיי.לפתע גיליתי שהגענו ושאדם מחזיק את הדלת,מחכה שאצא כבר.קמתי מהמושב הרך ונכנסנו לקולנוע.הוא קנה לנו פופקורן וקולה וכל השטויות האלו.נתתי לו להתעמק בדברים השטותיים האלו בזמן שאני מנסה להכניס לי לראש שאני כרגע עם אדם.לא עם שון.אה,ושכמובן אפסיק עם החפירות האלו כי זה סתם עושה לי כאב ראש מיותר.
נכנסנו לקולנוע,אדם מכוון אותי אל המושבים ואני מצפה להרגיש צמרמורת ממגע ידו בידי אבל…כלום.פשוט כלום.שום התרגשות.שום צמרמורת,רטט, משהו לקראת מגענו.
התיישבנו במקומנו,אדם התחיל לטחון את הפופקורן והסרט התחיל.כל הסרט השתעממתי,זה היה אחד מהסרטים עם מלא אלימות ומכות ודם.אדם נהנה לצידי,טוחן את הפופקורן עד שגילה שהגיע לתחתית המכל.ועדיין,הוא המשיך לחפור ולמצוא את הגרעינים הלא מבושלים ולכרסם אותם.איכס.
באמצע הסרט,כשהגיעה ההפסקה וכולם קמו באנחה מכיסאותיהם שמתי לב למישהו…מוכר.
הסתובבתי אחורה,לבדוק אם אדם הלך להביא עוד פופקורן או לא ואז ראיתי אותו.הוא לבש סווטצ'ר שחור והכובע היה על ראשו כך שלא יכולתי לזהות מי זה.אבל היה משהו מוכר באיך שעמד,איך שהפנה את ראשו אל עבר האולם,כאילו מחפש מישהו.אבל מה ששיכנע אותי באופן סופי שאני מכירה אותו היה הרגע שבו עיניו הירוקות המוכרות עד כאב הופנו אליי.היה משהו במבט שלו שידעתי שאני כבר ראיתי אותו.עיני הירוקות היפנטו אותי ולא הצלחתי להסיר את מבטי מהן עד שאדם הגיע עם מכל חדש של פופקורן.הסתובבתי בחזרה,משחזרת בראשי את עיניו.בהמשך הסרט כל הזמן הרגשתי שמישהו מסתכל עלי,בוחן אותי.לא העזתי להסתובב,מחשש להעליב את אדם.למרות שלא נראה לי שהוא היה מבחין בכלל,הוא היה כזה שקוע בסרט עד שאפילו אם הוא מהעתיד היה מגיע לקולנוע ומודיע לו שנשאר לו עוד חודשיים לחיות אדם לא היה שם לב.
לבסוף נגמר הסרט.אחרי שלוש שעות של מכות,דם,צעקות ורובים הסרט הזה נגמר.תודה לאל!סוף סוף הדבר הזה נגמר.עכשיו יכולתי להסתובב ולראות מי הן אותן עיניים ירוקות נסתרות.
לצערי,הבחור כבר הלך.חיפשתי אותו בעיניי אך הוא נעלם מהאולם כאילו מעולם לא היה שם.התאכזבתי מעט אך התעודדתי מהמחשבה שייתכן והערב אחווה את הנשיקה הראשונה שלי.עם אדם.לא עם שון.עם אדם,מושא אהבתי במשך חמש שנים.א ד ם.
לאחר נסיעה קצרה ביותר חזרה אל ביתי שבמהלכה אדם קשקש על הסרט המטופש הזה.לא הקשבתי לו,רק חשבתי על זה שהנשיקה הראשונה שלי הולכת להיות הערב.
אדם ליווה אותי עד מפתן ביתי,כמו ג'נטלמן אמיתי.
שנינו הסמקנו כמו עגבניות שהבנו שהגיע הרגע.ידעתי שאדם מחליף את החברות שלו כמו נייר טואלט בשירותים אז לא הבנתי למה הוא מסמיק.
"אז…היה אחלה דייט,לא?"אמר והסמיק עוד יותר.
"כן.היה נחמד ביותר."אמרתי והרגשתי שאני לא כל כך אדומה וסמוקה כמו שהייתי אמורה להיות.
"היה נעים להכיר.ביי."מיהר להגיד וברח משם אל המכונית שלו,משאיר אותי המומה על מפתן ביתי.
נקודת מבט של שון:
עשיתי מעשה נורא.פשוט נורא.אני חושב שהאהבה שיגעה אותי סופית.נחשו מה עשיתי?נחשו מה הדבר הנורא שעשיתי?אני אגלה לכם.עקבתי אחריה.עקבתי אחריה בדייט הראשון שלה.עקבתי אחריה,הייתי חייב.לא יכולתי לסבול את המחשבה עליה עם מישהו אחר.אני יודע,אני יודע,אני אידיוט שמתחרפן מכל דבר קטן אבל…לא יכולתי.הייתי חייב לראות במו עיניי אותם ביחד.מה אני אגיד לכם?המראה שלה,המראה הטהור שלה ליד…הדפוק הזה לא עשה לי טוב.והכי נורא,אני חושב שהיא קלטה אותי.ישבתי מאחוריהם,שתי שורות ככה,ולבשתי סווטצ'ר שחור עם הכובע עליי.התחבאתי מהם כמו שפן,מפחד מהרגע שהיא תקלוט שזה אני.בהפסקה היא ראתה אותי ומבט מבולבל התפרש על פניה.היא לא זיהתה אותי אבל…הייתי מוכר לה.היא הייתה קרובה בגילוי זהותי אבל לא קלטה.פחדתי שכשהיא תראה את עיניי הירוקות היא תבין מי עומד מאחורי הסווטצ'ר השחור ותתעצבן.אבל לא.היא לא הבינה ולא קלטה ולא זיהתה כאשר עינינו נפגשו.אז הבנתי שהיא לא מכירה אותי באמת.אם היא הייתה אוהבת אותי היא הייתה קולטת.אבל…יכול להיות שהיא קלטה אבל לא אמרה כלום??זו אפשרות.אפשרות נוראית בהחלט אבל אפשרות.טוב,נראה מחר.
נקודת מבט של איזבל:
למחרת בבוקר קמתי בהרגשה רעה.מאוד נעלבתי מהיחס הקר שקיבלתי מאדם בסיום הדייט.ידעתי שזה טוב מדי מכדי להיות אמיתי.ידעתי שזה היה דייט מזויף ותו לא.אבל מי יודע?זה נראה כמו דייט אמיתי.אבל מאיפה לי לדעת מזה דייט אמיתי?זה היה החוויה הראשונה שלי בעולם הדייטים.היום אני אדבר עם שון,הוא בוודאי ידע מה לעשות.
כשנכנסתי לבצפר עיניי חיפשו רק דבר אחד,דבר שחיפשתי עוד מאתמול:שון.לבסוף קלטתי אותו.הוא עמד בלוקרים ושוחח עם איזו בחורה אחת.היא נראתה לי מוכרת מאוד אבל ראיתי אותה רק מאחור.היה לה שער ארוך בלונדיני,כיאה לבנות המקובלות בבצפר.היא הייתה גבוהה והתאימה לגובהו של שון.לבי נחמץ בקרבי כאשר ראיתי אותם אך התעלמתי מצביטת הקנאה והתקדמתי אליהם.חייכתי אל שון בחביבות,שמחה שהוא לא חולה או משהו.
"היי,חיפשתי אותך אתמול."אמרתי בחיוך רחב.הייתי חייבת להודות,לראות אותו עשה לי טוב מבפנים.
"באמת?למה לא התקשרת?"שאל והתעלם מהבחורה שאז נזכרתי מי זו.אחת מהמעריצות של אדם והחברה שלו לשעבר.היא הסתכלה עלי במבט אדיש והעבירה את מבטה אל אדם בהערצה.
"אממ…לא יודעת.לא חשבתי על זה."מלמלתי והסמקתי.הוא רצה שאני אתקשר?
"אה.אממ…תכירי,זו קריסטין.קריסטין,זו איזבל,ידידה קרובה שלי."הכיר בינינו בחיוך.לא היה נראה שהוא שם לב לאווירה הלחוצה ששררה בינינו.
"אתה בא למסיבה מחר?"שאלה קריסטין והתעלמה ממני.הרגשתי לא שייכת ונדחפת.הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה לתת דין וחשבון לשון על עם מי הוא מדבר ולמה הוא מדבר איתה וכל החרא הזה.אני לא אחת קנאית.זכותו לדבר עם מה שבא לו.בכלל,מה אני עושה פה??הרי רואים שיש בינהם משהו.מי אני שאפריע לקשר שהולך להתפתח פה?
בצעדים בטוחים הלכתי משם.לא הסתכלתי אחורה,לראות אם שון הבחין בעזיבתי או לא.פשוט המשכתי ללכת בביטחון זר.הרגשתי אחרת.כאילו דמות נכנסה לתוכי והשתלטה עליי.
לפתע יד חזקה משכה אותי.תוך שניות מצאתי את עצמי צמודה לשון,מסניפה את ריחו המשכר.המשיכה הייתה לא צפויה אבל היא הראתה לי שנוכחותי לידו חשובה לו.
"למה הלכת?"לחש והסתכל עליי ממרומי גובהו.
"הרגשתי לא קשורה."אמרתי והכרחתי את עצמי ללכת כמה צעדים אחורה,להתרחק ממנו ומהשפעת ריחו עלי.
"אבל כשאת לידי את תמיד קשורה."אמר מבלי לחשוב.
"זה לא נראה ככה."
"אבל זה ככה."הבהיר בצעד בוטח והתקדם אליי מעט.
"אוקיי."נכנעתי,מנסה לא להיכנס לריב שכנראה היה אמור לבוא.
"אז…איך היה הדייט אתמול?"התעשת על עצמו והמבט התוקפני שהיה על פניו נעלם כמו שבא.
"מאכזב."עניתי במילה אחת והסתובבתי.התחלתי להתקדם במסדרון כששון ממהר להדביק אותי.
"מה זאת אומרת 'מאכזב'?"שאל בבלבול.חלפתי על פני הכיתה,בכלל לא מסתכלת לעברה.יכול להיות שזו תהיה הפעם הראשונה שאבריז??למה לא.
"זאת אומרת שהתאכזבתי ממנו."אמרתי במשיכת כתפיים למרות שבתוכי רציתי לבכות.
"איזבל,תעצרי כבר!"אמר בתוקפנות ועצר אותי בידו.הזזתי את ידו ממני והמשכתי ללכת.מי הוא שיגיד לי מה לעשות?
"מה יש לה?"מלמל לעצמו ומיהר אחריי.
"שון,תעזוב אותי.אני רוצה להיות לבד."אמרתי והתיישבתי על הדשא שמאחורי האולם.מסתבר שצעדיי מהירים ממה שחשבתי.
"אני לא עוזב אותך עד שאת לא מספרת לי מה קרה אתמול."אמר בשלווה והתיישב לידי.
"הוא בא לאסוף אותי,ראינו סרט מפגר,בדרך חזרה הוא קשקש על הסרט ובסוף הוא ליווה אותי עד הדלת."אמרתי בזמן שהוצאתי את המחברת ציורים שלי מהתיק והקלמר.פתחתי את המחברת בדף אקראי והתחלתי לצייר.
"הוא נישק אותך?"
"לא."אמרתי ודמעה אחת זלגה על עיניי.מיהרתי למחות אותה מפניי,ששון לא יראה.
"רצית שהוא ינשק אותך?"טון פגוע נוסף לקולו של שון או שדמיינתי?
"כן.הרי זה חלומה של כל נערה,לא?"
"חשבתי שזה לא החלום שלך."
"מסתבר שזה כן."
הוא שתק והרכין את ראשו.ראיתי שהוא כועס אבל לא ידעתי למה.
"עכשיו אתה יכול לעזוב אותי?"שאלתי,לא מודעת לדבריי.זו אני מדברת?
"כן.היה נעים לדבר איתך."אמר בעוקצנות והלך משם.הכיתי את עצמי על טיפשותי.הרי יומיים אני רק רוצה לדבר איתו,לראות אותו ועכשיו אני ככה מסלקת אותו??
"שון,חכה!"צעקתי ועזבתי את דבריי.רצתי אחריו והמשכתי לצעוק לו אבל הוא לא שמע.רצתי ורצתי,רודפת אחריו למען לבי החושק בו.לבסוף הגעתי אליו ובהחלטה פזיזה קפצתי עליו מאחור וחיבקתי אותו בחזקה.בבת אחת הוא נעצר,המום למעשי.
נקודת מבט של שון:
קמתי זועם מהדשא,פגוע מהרצון שלה לנשק את אדם.אבל ידעתי שזו לא אשמתה.זכותה המלאה לרצות נשיקה ממנו.הרי היא אוהבת אותו,לא אותי.
הלכתי משם בצעדים גדולים,לא מודע לאן רגליי לוקחות אותי.הלכתי והלכתי,מאחורי שמעתי את איזבל קוראת לי אבל לא נעצרתי.פשוט המשכתי ללכת.לפתע הרגשתי את ידיה העדינות נכרכות סביב בחזקה.בבת אחת קפאתי על מקומי,נרעד למגעה הקר על גופי.לבי פעם בקצב מטורף,מתרגש מהעובדה שהיא מחבקת אותי ולא עוזבת.
"תעצור."לחשה לגבי הרחב.עיניי נפקחו לרווחה.היא רצתה שאני אעצור.היא רצתה שאני אדבר איתה.היא חיבקה אותי.מאותו הרגע כבר הייתי מכור למגעה הרך.
"עצרתי."אמרתי והסתובבתי אליה במהירות.היא נבהלה מההתלהבות שלי והלכה כמה צעדים לאחור אבל הפעם לא אתן לה להתרחק.לא אתן לה לברוח כשהיא רואה שאנחנו מתקרבים מעט.בצעד פזיז משכתי אותה אליי והחזקתי אותה במותניה.היא הופתעה ממני אך נראה עליה שהיא נהנית מהרצון שלי לקרבה שלה.
"אתה חם."מלמלה ועצמה את עיניה.לבי פעם בקרבי במהירות שיא.כמה רציתי לנשק את שפתיה האדמדמות.הן היו כל כך מעוררות תאווה.רק נשיקה קטנה,זה כל מה שאני רוצה…
"את עדיין רוצה נשיקה?"לחשתי לאוזנה,מתאפק לא לטרוף את צווארה החם בנשיקות רכות.מבלי לחכות לתשובה התקרבתי לשפתיה ובעדינות שפתיי פגשו את שפתיה.
ריחה הגיע לאפי וגרם לי לעופף מעלה מעלה,להפוך לשיכור בין זרועותיה.ידיה הרכות חיבקו אותי מאחור,מצמידות אותי אליה,מבהירות לי שהיא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותה.שפתיה היו רכות כמשי היקר ביותר וחמות כמו לבה רותחת הבוקעת מבטן האדמה.התמכרתי למגע נשיקתה והפכתי בן רגע לנרקומן,מכור לשפתיה המתוקות.
כל גופי עקצץ מהנשיקה המחשמלת שחלקנו.זו הייתה החוויה הכי טובה בכל 17 שנות חיי.הרגשתי כאילו אני עף בין העננים,כאילו כל מה שקרה לי לא משתווה לנשיקה הזו.קיוויתי בכל לבי ונשמתי שההרגשה שהשתלטה על כל גופי לא הייתה רק שלי.קיוויתי שגם היא הרגישה ככה.קיוויתי שגם היא אהבה את זה כמו שאני אהבתי את זה.הכי קיוויתי שעכשיו היא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותה.