במבט אחד – פרק 3

כשנגמרה ההפסקה חזרתי לכיתה.שון היה שם,יושב במקומו ומשחק באייפון הקטן שבידו.התקדמתי אליו,נבוכה ממה שקרה בסיפריה.
״היי.״אמרתי ונשענתי על השולחן.הוא הרים את מבטו מהמכשיר והסתכל עליי קצרות.חייכתי מעט,מנסה לרכך אותו אך במהרה החיוך ירד כשהתעלם ממני וחזר לשחק.
״תקשיב…אני מצטערת על מה שקרה בסיפריה.״מלמלתי והשפלתי את ראשי במבוכה.לא היה לו אכפת בכלל שאני מתנצלת פה על טיפשותי!הוא פשוט המשיך לשחק באייפון המטופש שלו!
״זה בסדר.״אמר והכניס את המכשיר לכיסו כשראה שהמורה נכנסה.מיהרתי להתיישב במקומי,שמחה מעט על כך שהעניין חלף.הדבר האחרון שרציתי עכשיו זה לאבד ידיד פוטנציאלי לעתיד.
״אתה בטוח שזה בסדר?״שאלתי בעדינות.
נקודת מבט של שון:
ברור שזה לא בסדר!!את כרגע ניפצת לי את האשליה!!צעקתי במוחי עליה.אבל במקום להטיח בה דברים קשים מלמלתי מבלי שאסתכל עליה:״זה בסדר.פשוט…עזבי את זה.״והיא עזבה.שום שאלות נוספות בשעתיים הקרובות.הדבר היחיד שנשארתי איתו זה הזיכרון הכואב ששיחזרתי בראשי ועיניתי את עצמי של ידה המסירה את ידי מלחיה.
סוף סוף עשיתי צעד.שלחתי יד מעט רועדת אל הסומק האדמדם שהתפרש על לחיה וליטפתי,הסוואה לרצון שלי לגעת בעורה הקר.בהתחלה זה היה נעים,לשנינו.אבל פתאום,ככה,בלי שום סיבה נראית לעין,היא הורידה בעדינות את ידי.באותה הזדמנות גם ניפצה את כל הפנטזיות שלי שסופן היה כבר צפוי:נשיקה איטית ורכה שבה היא מבינה שהיא התאהבה בי,למרות שנפגשנו רק לפני שעתיים וחצי.אבל לא,במקום זה הלכתי לכיתה,כמו שפן קטן ופחדן,ושיחקתי באייפון שלי במשך כל ההפסקה.כמובן שלא הייתי מרוכז,עד ששמתי לב שאני קופץ באותו מקום כבר 20 דקות היא כבר הגיעה ובעיניים גדולות תכולות ביקשה סליחה.כמובן שאמרתי לה שהכל בסדר,רק שלא תדאג,אבל מבפנים פשוט התפוצצתי.לפחות מה שקרה בסיפריה העיר אותי מהאשליות שלי.עכשיו אני אוכל להתגבר עליה ולהיות עם אחרות.
לאחר שבועיים:
אוקיי,אז שבועיים עברו מאז תחילת הלימודים.לא הרבה קרה חוץ מזה שאני ואיזבל התקרבנו אחת לשניה מאוד.אני לא יכול להגיד שהתגברתי עליה ב100% אבל יש התקדמות בנושא.היא עדיין לא חושדת בכלום,אין לה מושג שכל מבט שלה מקפיץ לי את כל הגוף,אין לה מושג שכל חיוך קטן שלה גורם ללבי לפעול פי 2 יותר.לדעתי,הבחורה עיוורת בכל הנוגע לנושא האהבה.
יום אחד ראיתי מודעה לאודישנים לנבחרת כדורסל.החלטתי שאני נרשם,מה כבר יש לי להפסיד??הרי אני מת על כדורסל והבצפר הזה ישמח לאיזה כדורסלן כוכב.אבל…אני צריך זריקת עידוד,לדבר הזה יש רק כתובת אחת:איזבל.
ניחשתי שהיא תהיה בלוקרים וצדקתי.הנה היא עמדה שם,מוציאה את הדברים מהלוקר,כשמדי פעם מישהו נתקע בה והיא מלמלת שזה בסדר למרות שאף אחד לא שומע.מתוקה שכמותה.
נקודת מבט של לואיז:
בדיוק הרהרתי בהצעה של אדם כששון הפתיע אותי בשמחה.חיוך גדול ומאושר התפרש על פניו וגרם לי לחייך כשראיתי כמה שמח הוא,מכל סיבה שיש.
״מה קרה?למה אתה כל כך מאושר?״שאלתי וסגרתי את הלוקר.התחלנו ללכת אל הכיתה.רק עכשיו שמתי לב שאף אחד לא נתקע בי כשאני לידו.זה כאילו כולם זזים הצידה בשבילו.
״נחשי.״אמר בהתלהבות.
״הממ…אתה חוזר למנהטן?״בבקשה שלא,בבקשה שלא,בבקשה שלא…
״לא.״יש!
״מישהי הציעה לך חברות?״
״לא.״
״אמממ….אני גרועה בניחושים.תעזור לי.״ביקשתי וחייכתי חיוך כובש,נראה לי.אף פעם לא היה לי אחד כזה,נקווה שהצלחתי.
״אני הולך להיבחן לנבחרת כדורסל.״אמר בחיוך גדול.
״שון!זה מעולה!״השתתפתי בהתלהבותו וחיבקתי אותו נמרצות.זרעותיי נכרכו סביב צווארו וראשי הציץ מעל לכתפו החזקה.הוא כרך בעדינות את ידיו סביב גבי,נזהר בתנועותיו.מיהרתי להיפרד ממנו,שלא יחשוב משהו אחר על כוונותיי.
״תודה.אני מקווה שאני אתקבל.״הוא היה סמוק עד שורשי שערו.לא ידעתי אם זה מההתלהבות או מהחיבוק.זה בטח מההתרגשות,למה שהוא יתרגש מחיבוק,במיוחד מחיבוק שלי??״
״בטוח שתתקבל.אני מאמינה בך.״
חייכנו מעט אחד אל השני,נרגשים מסיבה כלשהי.כדאי לספר לו על אדם??טוב,אני חייבת לספר למישהו,לא?
״דרך אגב חדשות מרגשות,אדם הציע לי לצאת איתו.״אמרתי נרגשת.הצבע מיהר לעזוב את פניו של שון והוא נראה כאילו כרגע מישהו מת.נבהלתי מהתגובה שלו,קיוויתי שזה לא בגללי.חבל להרוס לו את ההתלהבות.
״א…אדם הציע לך לצאת?וואו…זה נ…נהדר.״גמגם ונשם עמוק.הוא התיישב במקומו ואני לצידו.חייכתי מעט אליו,מנסה להחזיר קצת מההתלהבות שהייתה לו מקודם ללא הצלחה.אוף!מה קרה לו?!