בלתי צפוי (פרק 4)

"אימא אני יוצאת עוד מעט," אמרתי לאימא שלי שישבה בסלון וקראה ספר.
"לאיפה?" היא לא הרימה את מבטה מהספר.
"סתם עם ידיד," עניתי לה וניסיתי להישמע כאגבית ככול האפשר כדי שלא תשאל יותר מדי שאלות. "אני אחזור מוקדם, אני יודעת שמחר יש לי לימודים."
"אוקיי, בסדר גמור…" היא עדיין לא הרימה את מבטה אפילו.
יצאתי החוצה למרפסת והתיישבתי על המדרגה הראשונה כדי לחכות לג'ק. לא ידעתי אם זה דייט או שהוא סתם הזמין אותי לבילוי כידידים אז לבשתי ג'ינס וטי שירט רגילים.
הייתי לחוצה. ג'ק היה יותר מדי לא ברור, לא הצלחתי להבין אותו, לאיפה הוא חותר, וזה השאיר אותי על קצות אצבעותיי, גרם לבטן שלי להתהפך באי נוחות. שנאתי זאת.
לאחר כרבע שעה, שמעתי רעש של אופנוע מתקרב ולפתע הוא הופיע ועצר על סף ביתי.
זה היה ג'ק.
ידעתי שהוא רוכב על אופנוע אבל לא ציפיתי שהוא יופיע פה ככה.
זה לא היה טוב. ידעתי שאימא שלי עומדת לראות אותו פה עכשיו ומחר היא עומדת להפציץ אותי בשאלות ואזהרות. היא עומדת לכעוס.
קפצתי מהמדרכה וניגשתי כמה שיותר מהר לג'ק כדי לא לתת הזדמנות לאימא שלי לצאת למרפסת ולגרור אותי חזרה לתוך הבית.
הוא אפילו לא חבש קסדה.
"באת באופנוע," אמרתי לו כשהגעתי אליו.
"לא טוב?" הוא הביט בי.
"רע מאוד."
"אני מאוד זהיר," הוא חייך.
"אני רואה מהעובדה שאתה אפילו לא חובש קסדה." אמרתי לו בעוקצנות.
"קסדה סתם מפריעה לרוח להעיף את השיער שלי בצורה מגניבה," הוא ביטל את דבריי בהינד יד.
"אני לא חושבת שאימא שלי תחשוב שזה מגניב-" אמרתי לו. "אני בטוחה שעכשיו היא מביטה דרך החלון ומתלבטת אם לסחוב אותי חזרה אל הבית בשיערות."
ג'ק הציץ בחלונות הבית שלי ואז החזיר את מבטו אליי וחייך. "אז אולי עדיף שתעלי כמה שיותר מהר?"
הסתכלתי אחורה על החלון הגדול שהיה בסלון שלי כדי לראות אם אימא שלי מביטה דרכו, ואז החזרתי את עיניי לג'ק בהיסוס.
"אני מבטיח לא להרוג אותך," הוא אמר והרים את ידו הימנית כנשבע.
לרגע אחד חשבתי לחזור אחורה ולהיכנס חזרה אל הבית, לא רציתי להסתבך עם הוריי. אני לא הייתי מישהי כזאת, שמפרה את הכללים של ההורים או מורדת, וזה משהו שעמד להרתיח את אימא שלי. לא הייתי בחורה כזאת. הייתי בחורה טובה.
אבל אולי לא רציתי להיות כזאת. אולי הגיע הזמן שלי לעשות משהו שקצת סוטה מהנורמה, אולי הגיע הזמן שלא אעשה את מה שמצפים ממני, לא להיות הבחורה שמקבלת מאיות, שלא שותה או מעשנת, שלא מבריזה משיעורים, שלא מכעיסה את ההורים.
אולי הגיע הזמן שאהיה מישהי אחרת.
"בסדר…" עניתי לו לבסוף. "אבל תצטרך לעזור לי לעלות."
ג'ק חייך, ירד מהאופנוע, תפס במותניי והרים אותי אל המושב. הרגשתי דגדוג נעים במקומות שבו ידיו נגעו בי.
"את בסדר?" הוא שאל בחיוך קטן.
"אולי עדיף שנעוף מפה כמה שיותר מהר לפני שאבא שלי ייצא עם רובה?"
ג'ק הצדיע ועלה חזרה על האופנוע והתניע אותו. "תתפסי חזק." הוא אמר לי.
שמתי את זרועותיי בהיסוס סביבו.
"אל תתביישי-" הוא אמר. "ככה נהרגים-"
"אל תגיד ככה!" אמרתי לחוצה.
הוא לחץ על דוושת הגז והאופנוע קפץ והתחיל לנסוע כשהוא צוחק. עצמתי את עיניי בחוזקה ונאחזתי בו חזק יותר. הרוח העיפה את שיערותיי אחורה והרגשתי את השפתיים שלי מתייבשות מעוצמת המהירות של האופנוע. העיניים שלי היו עצומות חזק ולא העזתי לפקוח אותן עד שהרגשתי את ג'ק מאט ועוצר.
"את בסדר?" שמעתי את קולו של ג'ק כשהוא כיבה את המנוע והרגשתי הקלה עזה שפקחתי את עיניי.
"יכול להיות שהתעלפתי כמה פעמים בדרך לפה…" אמרתי.
"זה בסדר," הוא אמר. "לא הייתי נותן לך ליפול."
הוא ירד מהאופנוע ועזר לי לרדת גם. היינו בשטח קרקע ריק ענקי, מחוץ לעיירה, שהשקיף על מסלול כולשהוא עם רמפות שהמשיך מעבר לגבעות ונעלם. הבחנתי בכמה אנשים יושבים על הגבעה הקטנה שהשקיפה על המסלול יחד עם שלושה בחורים שהיו לבושים בתלבושות של אופנוענים והיו רכובים על אופנועים ועמדו בצד המסלול ודיברו איתם.
"איפה אנחנו?" שאלתי את ג'ק.
"במקום הקודש שלי," הוא ענה לי. "אבל אל תספרי לאף אחד." הוא לחש. "בואי," הוא תפס בידי והוביל אותי לקבוצת האנשים שהיתה על הגבעה.
זיהיתי את סקוט ודייב, חבריו הקבועים של ג'ק יושבים על אופנועים והבחור השלישי היה מבוגר ממני בשנה ונראה היה לי ששמו ג'ו. על הגבעה ישבו שלושה בנות ועוד בחור אחד.
"שלום לכולם!" ג'ק בירך את כולם כשהתקרבנו. הוא שחרר את ידי ואמר לי, "זאת שונה, קיילי, בריטני ומיילס," הצביע אחד אחד על האנשים שישבו. "ואלה סקוט, דייב וג'ו."
חייכתי בהיסוס אל כולם, והם החזירו אליי מבט לא ברור.
"זאת הייזל," הוא אמר להם.
"בואי תשבי לידינו," קיילי אמרה לי.
"אני אלך להתארגן," ג'ק אמר.
"להתארגן למה?"
אבל הוא לא ענה, והלך לאחת המכוניות שחנו בקרבה.
"את החברה של ג'ק?" קיילי שאלה. היא היתה בלונדינית מתולתלת עם פנים נעימות.
"לא, ממש לא-" אמרתי מיד. "אנחנו…ידידים."
"אף פעם לא ראיתי אותך איתו," הבחורה בשם שונה אמרה לי. שיערה השחור היה קצר והיא נראתה מעט תוקפנית.
"זה די חדש…" אמרתי לה.
"את מהשכבה שלו?" מיילס שאל.
"היא מהחכמות האלה שמצטיינות בהכול," דייב אמר.
"כלומר חנונית?" שונה צחקקה. הסמקתי.
"אם את חייבת לקרוא לזה ככה-"
"אז מה את עושה עם מישהו כמו ג'ק?" ג'ו צחק.
"אל תקשיבי להם, הייזל," קיילי אמרה לי בשקט. "תעזבו אותה!"
"היי, מה קורה פה?" ג'ק חזר כשהוא גורר אחריו את האופנוע. הוא היה לבוש עכשיו בתלבושת אופנוען אדומה-לבנה. "אתם מציקים לבחורה שלי?"
הסמקתי שוב והשפלתי את עיניי.
"אנחנו רק מנסים להכיר אותה," ג'ו אמר.
"אז תפסיקו-" ג'ק ענה לו. "ובואו נתחיל כבר."
"אנחנו מחכים לך עד עכשיו, אידיוט-"
"אז קדימה!"
ארבעתם עלו על האופנועים, התניעו אותם ורכבו לעבר המסלול.
"מה הם עומדים לעשות?" שאלתי.
"מה את חושבת?" שונה נחרה בבוז. "היא לא אמורה להיות חכמה?" שמעתי אותה שואלת את מיילס כביכול בשקט.
היא ממש התחילה לעצבן אותי.
"זה כמו משחק בשבילם," קיילי אמרה לי, מתעלמת משונה. "הם עושים את זה כל הזמן".
סקוט, דייב, ג'ו וג'ק נעמדו בשורה זה לצד זה במרחק של מטר אחד זה מזה. ארבעתם היו לבושים בתלבושת אופנוענים צבעוניים וקסדות בהתאם.
"אני מרגישה כאילו אחת מאיתנו צריכה להיות מולם, עם חצאית מיני וחולצת בטן, מנופפת בדגל…" אמרתי לקיילי.
היא צחקה.
ואז הם יצאו. ארבעתם השאירו עפר מאחוריהם בשעה שדהרו על המסלול. עיניי היו מרוכזות בג'ק והרגשתי את ליבי מקפץ בבהלה כשהוא עבר על הרמפה וניתר מעליה בקלילות, משאיר את השלושה האחרים מאחוריו.
"ג'ק רוכב מגיל תשע," קיילי סיפרה לי. "הוא הרוכב הכי ותיק ביניהם."
"אבל זה לא מסוכן?"
"זה נראה לך בטוח?"
"לא במיוחד."
"אז זה מסוכן."
הסתכלתי לעבר הרוכבים שנעלמו מעבר לגבעה השנייה, ממשיכים את המסלול.
"זה מסלול גדול?" שאלתי את קיילי.
"די גדול," היא הנהנה. "הם יופיעו חזרה עוד כמה דקות."
זה היה משונה לראות את ג'ק מחוץ לבית הספר, שאותו הוא תיעב; לפתע הבנתי שזאת התשוקה שלו, שלא סתם הוא הביא אותי לפה, למסלול הזה.
הוא העביר לי מסר. הוא רצה להראות לי מה הוא אוהב לעשות, הוא רצה לתת לי להכיר אותו קצת יותר.
אבל למה?