בלי תנאים

"האם תרקוד איתי בצורה מצחיקה" זה תמצית הפנטזיה מבחינתי. אני מניח שהפסיכולוגיה שם בשבילי היא, מישהי שתאהב אותי בדיוק כמו שאני וכך אוכל להרגיש בטוח ואהוב, ותוריד את כל המגננות והמסכות כשהיא לצדי, כי היא תרגיש בטוחה ואהובה.

לגבי השיר/סיפור אני מרגיש שהוא קצת מבולבל או עמוס. הוא מתחיל בכיוון של להשתחרר ולהיות אני עצמי בלי קשר למה אחרים חושבים עלי.

"ולא לתת לדברים לערער אותי
מזה משנה מה הם חושבים עלי ?
מזה משנה אם הם רואים את מי אני באמת?"
(אמור להיות "מה זה משנה…")
המשפט האחרון הוא קצת דו-משמעי. האם אכפת לי שהם רואים אותי או לא, ופרשנות אחרת: האם אכפת לי להיות עצמי ושכולם יראו מי אני באמת. אני חשבתי שהתכוונת יותר לאפשרות השניה, זה התאים לשני המשפטים הראשונים. אני חושב שהמילה משנה קצת יוצרת את כפל המשמעות.

אחר-כך השיר מקבל תפנית לכמיהה לאדם אחד שיבוא ויראה ויקבל אותך כמן שאת. ההלחמה הזו יוצרת תחושה של "תפסת מרובה לא תפסת". יש כאן שני נושאים מהותיים ולא לגמרי זהים.
אדם אחד כזה עדיין יכול להכיר אותך במסגרת אינטימית בלי שתצטרכי לחשוף את האני האמיתי שלך בפני כולם. כלפי חוץ תסתובבי עם מסכה, ובאינטימיות של מערכת היחסים תוכלי להיות את האמיתית.

במידה ואת עדיין מתלבטת מה מכל התסריטים היית רוצה, היה אפשר להכניס את המחשבות וההתלבטויות לתוך השיר, ואז הבלבול לא היה רק של הקורא, אלא הוא היה מבין שגם את מבולבלת. כך היתה נוצרת תחושת הזדהות עמוקה יותר בין הקורא ובינך.

בהתחלה הנושא היה על קבלה עצמית (שהוא נושא מאוד חשוב לדעתי) ואחר כך השיר (?) הפך לשיר (?) אהבה.
אגב, אני אשמח לדעת איך את קוראת לסוג הזה של הכתיבה, כי אני לא בטוחה שזה שיר.
הרעיון (גם של הקבלה העצמית, שהיה בהתחלה), וגם של השיר אהבה מאוד יפה.

נ.ב: אני הייתי מפרידה לשני שירים שונים, כמו שכתבתי, אבל זו החלטה שלך.