בלי שם עדיין. פרק ראשון?

" נו, מה אתה אומר?"
" את חתיכת מכוערת"
" שתוק ילד."
" מה יש לך?"
"ילד, עם אתה לא שותק…."
" אני הולך קאפוט. מכיר אותך כבר"
" אוי…"
" ברוך!"
" די כבר! חלאס להשלים אותי!"
" חמאס, תדייקי."
" איפה השכל שלך?!"
" שייכל"
"די נו! מה? אתה מכיר אותי עד כדי כך טוב?"
" כנראה"
" אני מדברת יותר מידי"
" מסכים איתך"
" אתה תשתוק"
" לא"
" אני לא אשמה שתקעו אותי איתך המרתף החרא הזה"
"הוא לא כזה חרא"
" ביאמת?"
" נו כן, מי הבנאדם הדפוק שתקע אותנו פה?"
" אולי היא?"
" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"

" לא!"
" כן!"
" אוקיי אין לי כוח לריב איתך, אבל אין סיכוי שהיא כלאה אותנו פה!"
" יש, ועוד איך יש!"
" הוכחה!"
" הנה: היא מאוד אוהבת אותך, אז היא כלאה אותך!"
" אוקיי, נגיד ש. אבל למה היא כלאה אותך?"
<שתיקה, שתיקה>
" נו, את תעני"
" כנראה…. ש.. שהיא, ר-ר-וצה לבחון… לבחון אותך!"
"אני לא מאמין לך."
" לא רוצה לא צריך"
" תגידי את האמת"
" שמעתי ובחרתי להתעלם"
" די נו! אנחנו נמות עוד מעט, מישהו צריך לדעת את האמת עלייך!"
" כולם יודעים, חתיכת מפגר קטן.ואנחנו לא נמות"
" אנחנו כן"
" לא"
" אוקיי, את יודעת שאני לא הולך לריב איתך"
" מאכפת לי?"
" נו, אז, תגידי!"
" לא רוצה!"
< דלת נפתחת>
" היי רוני, היי בני"
"אמרתי לך שהיא כאלה אותנו!"
" תשתקי רוני. הוא לא הגיב עלייך, זאת אומרת שהוא שלי עכשיו!"
" לא רוצה!"
" כן אתה כן!"
" שתקו שייניכם!"
"מה זו המילה הזו, רוני?"
" שתוק בני, אני שומעת משהו"
" שוב את!"
" סתמי הילה, זה לא יעבוד לך"
" ואולי כן!"