בלי קשר-פרק ראשון (ניסיון)

בחיים שלנו יש הרבה פעמים ראשונות, פעם ראשונה לרכב על אופניים, פעם ראשונה להכשל במבחן, פעם ראשונה לנסוע באוטובוס בלי מבוגר אחראי.
הסיפור שלי מתחיל גם הוא בפעם הראשונה.
המקום: מועדון לילה בשם בליסט בכפר סבא.
השעה: כמעט שתיים בלילה והמסיבה רק התחילה.
למען האמת אני לא יודעת למה הסכמתי בכלל, אני טיפוס שקט של בית וספרים מה לכל הרוחות יש לי לחפש במועדון לילה מלא בריח מצחין של סיגריות?!
שאלה טובה.
"את חייבת לבוא, נעם! את תראי שיהיה לנו כיף… כאילו לך." חייכה מאי, חברתי לדירה.
הו, שחכתי לומר אני לא תלמידה או חיילת, אני בת שירות לאומי(וכן אנחנו לא תמימות כמו שזה אולי נראה) אני באה במקור שאחד המושבים בצפון שאתם בטח לא מכירים אבל איך שהוא החיים הביאו אותי לעשות את השירות הלאומי שלי בבית החולים בלינסון בפתח תקווה.
"אני… איפה אני אשן? אני לא יכולה לחזור לדירה לבד באמצע הלילה." זה אומנם היה יותר תירוץ מאשר סיבה אמיתית אבל משהו בי התנגד בכל תוקף להזמנה המפתה.
תישני אצלי, נחזור ביחד במונית עד להוד השרון." היא לחצה.
הבטתי בה וגם בשותפתי הנוספת לחדר שבדיוק התעסקה באייפון שלה.
לא הכרתי אותן זמן רב אבל הרגשתי שהקשר ביניינו נהדר, כלומר ידעתי שהם לא יפקירו אותי להאנס במועדון.
"תחליטי כבר אני צריכה לתת לאגם תשובה כדי שהיא תעביר אותה ליח"צן." אמרה מאיה שהרימה את ראשה מהנייד שלה.
ההירהור הסופי לקח שנייה בדיוק.
"בסדר." אמרתי, הגיעה הזמן לחיות את החיים.
וזה מה שהוביל אותי אל הספסל הטיפשי הזה מחוץ למועדון. ראשי כאב מיותר מידי אלכוהול ובגדי ושיערי הסריחו מיסגריות, בחילה הצטברה ונעלמה מביטני לסרוגין עם כל נשיפה ושאיפה.
מחוץ למועדון יכולתי לשמוע את הסלקטורית לוקחת כסף ותעודות זהות מאנשים שרק נכנסים, המאבטח הזיז את הגדר שחסמה את הדרך ונתן להם להיכנס. התור רק התארך ככול שהסלקטורית איפשרה לאנשים להכנס או דחתה אותם ואיש מהם לא שם לב אליי.
כבר היה עדיף לחזור הביתה… חשבתי בעודי מדמיינת את הפוך הרך שלי ואת אחותי ישנה כולה במיטה שלי.
אנחה בלתי נישלטת נפלטה מפי, אני באמת לא בנויה לדברים האלה.
פתאום בין הרעש והשקט ששררו במוחי ומחוץ לו שמעתי מכונית חונה על שפת הכביש ממש קרוב אליי.
נשמתי נעצרה, כלומר לא צריך להיות גאון כדי לפחד להסתובב לבד בלילה בטח כשמדובר במישהי.
דופק ליבי הואץ קליל והתחלתי להתנשף בכבדות.
דלת הרכב הכחול-כהה נפתחה ומימנה יצא בחור רזה בעל שיער שחור, הוא הקיש על משהו בטלפון שלו והצמיד אותו לאוזנו.
"אני בחוץ….את איפה? למה אין קליטה…. מה זאת אומרת… ולא יכולת להגיד לי את זה לפני שיצאתי מהבית בשתיים בלילה כדי לאסוף אותך?! שהוא יבוא לאסוף אותך בפעם הבאה…" הוא ניתק את אטלפון אחרי כמה רגעים ובעט בקרקע.
נעצתי בו מבט מבעד לחשכה, הוא לא הבחין בי ולא התכוונתי להסגיר את עצמי שהתנשפות מיותרת. בעיקר בגלל העובדה שהוא עצבני חלקית בגלל העובדה שהוא גבר.
הוא נאנח והתנשף פעם נוספת, אחרי רגע הוא פנה לעבר המכונית והקלה הציפה את ליבי, בדיוק אז הוא הפנה את מבטו אל הספסל עליו ישבתי והתקרב אליו.