בלבן ובגדול

שישי בערב כולם יוצאים ורק אני נשארת בין קורות הבית שלי בפחד שאם אצא אצטרך להתמודד עם העולם שבחוץ אז נכון לא כל יום אני נשארת בבית ועושה שיעורים וכן מדי פעם אני אפילו יוצאת עם חברים ונהנית אבל זו לא שגרה.
ערב אחד יצאתי להליכה וסתם כי התחשק לי פתאום לעשות כושר ולנשום אויר ולעולם לא תיארתי לעצמי שהליכה סתמית יכולה לשנות ככה את החיים שלי.
בין רמזור לרמזור אני מחליפה שירים ומחפשת משהו שידרבן אותי להמשיך בהליכה הזאת והנה אני מוצאת את השיר עם הקצב המושלם והמילים המהממות ובלי לשים לב אני חוצה את הכביש ואז קולות של חריקת גלגלים בכביש התערבבו לי בשיר ואני רואה את המכונית נעצרת מטר ממני.
הדופק לב המהיר וקצב הנשימה הממוטט עוד שנייה גרמו לכך שאתעלף והנה אתה יוצא מהרכב מעוצבן ומולחץ בו זמנית ומתחיל לצעוק עליי על כך שלא הסתכלתי לאן הלכתי ולא הרמתי את ראשי והתרכזתי בהליכה ולא בפלאפון ובאתי לענות לך ולהתעצבן אבל אז הסתכלתי לך בעיניים והמילים פשוט לא הצליחו לצאת מפי והסמקתי.
ביקשתי סליחה על כך שבגללי שנינו כמעט נפגענו ואתה עם חיוך מסתורי ומושלם אמרת שבמזל יצאנו בזול מהאירוע וכל אחד מאיתנו המשיך בדרכו.
כבר עברו שלושה ימים מהאירוע והנה הגיע יום שישי ואני לא הפסקתי לחשוב עליך ועל המקרה ואיפשהו בתוכי רציתי לפגוש אותך מחדש ובשישי הזה אני כן יוצאת עם חברות שלי למסיבה.
מסיבה ככל המסיבות לא הייתה אמורה להיות מיוחדת או שונה מכל האחרות אבל כנראה שהחיים מלאים הפתעות והמסיבה הזאת באמת הייתה מיוחדת, לפחות מהרגע שראיתי שגם אתה נמצא בה.
לפי המבטים שחברים שלך החליפו ביניהם הצלחתי להבין שכבר סיפרת להם עליי או לפחות על המפגש איתי ולא רציתי לצאת נואשת אז המשכתי בערב שלי בניסיון כמה שפחות לחשוב שאתה נמצא במרחק של כמה סנטימטרים ממני.
אבל לא החזקתי מעמד ובין ריקוד לריקוד זרקתי לך מבט עד שלבסוף באת והזמנת אותי לרקוד איתך וככה יצא שערב שלם ביליתי איתך והכרתי אותך באמת וגיליתי הרבה עומק ורגש מבעד לשרירים והכסף.
שישי הבא כבר יצאנו ביחד ולמרות שכנראה שאם רק הייתי רואה אותך ולא מכירה אותך הייתי חושבת שאתה מליין ושחצן אבל גיליתי שאתה פשוט מדהים כי הכסף לא מעניין אותך ולפני שהתגייסת לגולני עבדת ולא התבטלת כמו הרבה אחרים.
הנה חודש אחרי שכמעט פגעת בי עם האוטו שלך , אני יושבת לידך באוטו כשאתה נוהג ואני מחליפה את השירים ואתה שר כאילו שאתה מייקל ג'קסון לפחות.
אתה מחזיר אותי הביתה אחרי בילוי נחמד וערב נעים ולפני שאני יוצאת מהאוטו אתה מניח את היד שלך בעדינות על הכתף שלי ואני מסתובבת ושואלת אותך אם קרה משהו ואתה עונה לי :" כבר הרבה זמן שקורה לי משהו ויש לי תחושה שאם אני לא אגיד את זה עכשיו אז לעולם לא יהיה לי את האומץ להגיד את זה".
אני מסתכלת עליך בעיניים רחבות ומתפללת מעומקי לבי שאתה מדבר על מה שאני חושבת שאתה מדבר ואז אני מבקשת ממך שתמשיך.
"הקטע המצחיק הוא שאני חייל בגולני ולא מפחד לא מנשק, לא מדם ולא מעימותים אבל להודות בכך שפגשתי את אהבת חיי אין לי את האומץ".
הנה הלב שלי שוב פעם פועם במהירות משוגעת ועוד שנייה אני יותר לבנה מהירח ורק מחכה שתגיד כבר את זה.
"אני אוהב אותך! ואני מת שכבר נהיה ביחד כי אחרת אני אתחרפן בלי לנשק אותך ולחבק אותך ולעולם לא לעזוב אותך!".
אני לא נשמתי רציתי לצעוק לך שגם אני חושבת כמוך ומרגישה כמוך והדבר היחידי שהרגיש לי לנכון לעשות היה לנשק אותך ולפני שתקלוט שעשיתי את זה לצאת מהאוטו וזה מה שעשיתי.
אך שנייה אחרי שיצאתי מהאוטו ולפני שסגרתי את דלת האוטו הסתובבתי לכיוונך ואמרתי לך: "גם אני אוהבת אותך ואני מסכימה ורוצה להיות החברה שלך!".
בבוקר התעוררתי ואתה כבר חיכית לי למטה עם האוטו להקפיץ אותי לבית ספר והיית כבר על מדים ועם הנשק שלך והנה אני רואה על המדרכה רשום בלבן בגדול :"מיכל, אני אוהב אותך."!