בלאד : השקרים של לוס פרק 43

"על מה אתה מדבר? איזה ילד?" שאלתי בחוסר סבלנות, עיניו של ג'קסון נפקחו והוא הביט בי. שחררתי אותו מהחוטים שלו וגרמתי לו לחזור לעמוד בכוחות עצמו, נתתי לו את החופש שלו עד שהוא יענה לי על השאלה שלי.
"למה את חושבת ששמתי פצצה על המכונה שלך? גם אם אבדת באותו הרגע את הכוחות היו לך כוחות, התינוק שאצלך בבטן היה גורם לפיצוץ של המכונה עצמה מרוב עומס כוחות, תקשיבי." הוא אמר, דחפתי אותו אל עבר הקיר ולא נתתי לו לזוז, עצמתי את עיניי והנחתי את כף ידי על הבטן שלי בשביל להקשיב אל הקולות. הדחקתי את קולות הנשימה של כול מי שסובב אותי, הדחקתי את קולות הבליעה של ג'קסון, את קולות הסערה שמשתוללת בחוץ, כול קול שהיה מסביבי והתמקדתי בקולות שבגוף שלי. שמעתי את הקולות של הדם שלי זורמים, שמעתי את הדופק של הלב שלי, את הדופק של המוח שלי, את מערכת העיכול שלי, שמעתי כול דבר אפשרי שהיה לי בגוף אבל ברגע ששמעתי את ה'בום' מגיע מכיוון הבטן שלי פערתי את עיניי.
"מאיפה לעזאזל אני בהריון?!" צעקתי על ג'קסון, הוא לא ידע איך להגיב לצעקה שלי, אני לא ידעתי איך אני אמורה להגיב לצעקה שלי. המחזור שלי לעזאזל לא איחר, הוא היה לפני כמה שבועות, אני חושבת. אני לא זוכרת, כנראה שמחקתי לעצמי את האנושיות והזיכרונות שלי גם מחקתי לעצמי מתי לעזאזל המחזור שלי הופיע.
"מה?" שאל ג'קסון מופתע, "אני אמור לדעת את זה? זה הגוף שלך!" הוא צעק עלי בחזרה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני לא אמורה לדעת את זה, אתה גילת לי את זה!" צעקתי עליו, ג'קסון נשם לרווחה ופער את עיניו לכיווני.
"אממ לוס," שמעתי את קולו של באלד, אפילו לא הסתובבתי אליו, המשכתי להביט בג'קסון בשביל שיסביר לי מאיפה התינוק הזה בדיוק הגיע. כי אני יודעת שאני בתולה, לא שכבתי עם אף אחד ואם הייתי שוכבת הייתי יודעת, אלא אם כן זה היה כלול בזיכרונות המפגרים שגרמתי לעצמי למחוק, "של מי התינוק?" בלאד קטע את מחשבותיי.
הסתובבתי אליו "אני לי שום מושג, אני עד עכשיו לא ידעתי שהוא קיים. ג'קסון ידע, מבחנתי ג'קסון שתל לי אותו בגוף." ג'קסון הרים את ידיו והניח אותם על ליבו.
"לא עשיתי כלום, את ובלאד יודעים שאני לא משקר, אני אומר הכול בפנים. לא היה לי כלום להסתיר ממך, אפילו לא את התוכנית שלי." הוא משקר, הוא משקר, הבן זונה הזה משקר לי כי אתמול לא הייתי בהריון והיום אני כאן, הלילה הכניס אותי להריון או מה? אולי זה היה הירח או הכוכבים, אני יודעת, אולי אלו היו הגלים. כי לא עשיתי שום דבר עם אף אחד, ואם אני יכולה לשמוע את פעימות הלב של התינוק זה אומר שהוא כבר יותר מחודש. מאז אותו יום במפעל כבר עבר חודש וחצי, אלוהים אדירים מה לעזאזל.
"אני יהרוג את כול מי שנגע בילדה שלי!" התעצבן בלאד וברקים ורעמים החלו לפגוע בארמון, עיניו שינו את צבעם לאדום והיה אפשר לראות עד כמה הוא מתעצבן. ג'ון שישב לידו ניסה להרגיע אותו ואני צעקתי עליו שהוא ירגע למה הוא לא היחיד שמעוצבן פה. עכשיו אני מבינה למה אסטרסה וסמית' אמרו שהמשימה שלי לא נגמרה, הילד או הילדה הזאת צריכים להיוולד.
"אוקי." לקחתי נשימה עמוקה "אני חייבת לגלות מאיפה הדבר הזה לעזאזל הגיע." ואני חייבת להרגיע את עצמי לפני שהכוחות שלי יצאו משליטה, אני הרבה יותר מעוצבנת ממה שהייתי קודם.
"את התשובה הזאת לא תקבלי ממני אבל אני בטוח בדבר אחד, ברגע שמחקת את האנושיות שלך מחקת את הזיכרונות שלך, תשאלי את חברים שלך אולי הם יודעים על זה." חברים שלי?
הבטתי בי במבט מבולבל כי לא היה לי מושג על מה הוא מדבר ומה הוא רוצה ממני, ברור שלו תהיה התשובה לשאלה הזאת, הוא זה שגרם לה לצוץ על פני השטח.
"את יודעת ליאה מליקס, קיילה מוזאייק, קייטלין ואן וויליאמס, האחים סקיילרין." הוא אמר אבל השמות האלו נחשבו אפס בעיניי, אני לא מכירה את השמות האלו ואני לא חושבת שהכרתי אותם פעם. אולי הכרתי אבל עכשיו אני לא יודעת מי אלו.
"לא שמעתי את השמות האלו בעולם." אמרתי ושמעתי את נשמתם של אנשים מתנתקים מגופם, הבטתי לכיוון שמאל איפה שהוא שומרי הערפדים ומבטי התמקד בשתי בנות שישבו שם עם הידיים קשורות מאחורי גבם והן מסתכלות עלי, מסתכלות כך שהמבט שלהם חודר לתוכי ואני מרחיקה אותו ממני. אני מסבה במהירות את ראשי מהן וחוזרת להביט בג'קסון.
"את בוודאי יודעת את השם הזה, כולם יודעים שיש לו היסטוריה," הוא עצר לרגע והביט לכיוון השומרים, עקבתי אחר מבטו ונתקלתי באחד השומרים. הוא היה גבוה, נראה כבן עשרים, חסון ושרירי, גופו היה מנופח והוא ישב על רגליו כשידיו קשורות מאחורה, שיערו היה חום וקצוץ כמו כמעט כול התספורות של ועיניו היו כחולות, הוא הביט בי ואני לא ידעתי מי הוא "אלי גרין."
גרין.
"אתה מבין שהשמות שאתה אומר לי עכשיו שוות אפס בעיני? לעולם לא שמעתי את השם הזה, אבל אני מכירה את השם משפחה. אני מנחשת שהוא הבן של רוזלין ורקס? הוא דומה לרוזלין. אבל חוץ מזה," המשכתי להביט בו בזמן שאני מדברת, "לעולם לא פגשתי אותו."
"זה סיפור אהבה גדול, כמו רומאו וג'ולייט." לא ייחסתי שום דבר למה שהוא אמר, סיפור אהבה, לא הכרתי את המילה השנייה, לא ידעתי מה היא אומרת. לא הכרתי את הרגש הזה, הוא מעולם לא היה בגופי לפני כן, אני בטוחה בזה. האהבה שאני מכירה הוא אהבה לאנשים שגידלו אותי, שנתנו לי הזדמנות שנייה בחיים, לא אנשים זרים שמעולם לא פגשתי.
"ברור, עכשיו אני חושבת שהגיע הזמן לעשות משהו שבגללו הגעתי לכאן." אמרתי ונתתי לנחש הדם שלי סימן לחדור לליבו של ג'קסון, זה קרה כול כך מהר שאף אחד לא שם לב לזה, אבל הנחש שלי לא הרג אותו, לא עד שאני אתן את הסימן שלי.
"יש לך מילים אחרונות?" שאלתי.
"כן, את באמת מכונת ההשמדה המושלמת שלי," בקושי יכולו לשמוע את קולו אבל אני שמעתי אותו חזק וברור, "ואני רוצה להשאיר לך מתנה." מצמתי בעיניי כשראיתי אותו מכין חץ דם מכף ידו, הוא לא כיוון אותו אלי אלא לשומר הערפדים אלי גרין, לפני בכלל היה לי אכפת ממה שהוא עושה החץ נכנס לליבו של אלי גרין. זאת המתנה שלי? באמת? חשבתי אולי הוא יכין לי איזה זר וורדים מדם או משהו שבאמת יראה כמו מתה אבל הוא בחר להרוג את שומר הערפדים הזה, למה? אני לא יודעת וגם לא אכפת לי.
"תודה?" שאלתי, "מה אני אגיד, אחלה מתנה." אמרתי ונתתי את הסימן, הנחש שלי נשך את ליבו וגם בו לקרע, הצרחות של ג'קסון נמשכו אולי דקה עד שהוא איבד את הדופק ואת האוויר שלו. הוא נפל לרצפה ויכולתי לראות את שלולית הדם שבה הוא שוכב. משכתי בכתפיי כשהבנתי שהוא מת, לקח לי דקה אחת בשביל לשחרר את כול החבלים בין כול האנשים שהיו שם, באמת עשיתי את זה במהירות הכי אפשרית כי רציתי לעוף מכאן. עכשיו אני באמת יכולה לצאת לחופשה, אחרי שהוא מת.
עמדתי באמצע האולם כשכולם התחילו להתרומם "הוא ימות." אמרתי לרוזלין ורקס, "הארס של הנחש שלי יהרוג אותו, ברגע זה יש בו עשרים אחוז של כוחות מהכוחות של ג'קסון. הוא צריך מאה אחוז בשביל לא למות. תתחילו להתפלל לאסטרסה." כנראה זאת הייתה המשימה שלה, להציל את שומר הערפדים הזה מהמוות. חבל שזה יהיה מוות כאב ומלא בייסורים כי הארס של ג'קסון עומד לגרום לדם שלו לקרוש, זה עומד להיות כואב, הוא לא רוצה לדעת עד כמה.
אחרי דקה אחת כבר יכולתי לשמוע את הצרחות שלו וגל של אנשים לא מוכרים רצו אל עבר שומר הערפדים ששכב וצרח עד עמקי נשמתו, לא הבנתי מה הם רצים אליו. אין לו סיכוי לחיות, הוא ימות גם ככה, כול הגל הזה סתם נותן להורים שלו תקוות שב שהוא יצא מזה בחיים. בלאד, ג'ון, וולדאק וג'סי התקרבו אלי אחרי שהשתחרר מהמצב שהם היו בו.
"את יודעת שאת התקווה האחרונה שלו." אמר בלאד ואני הנדתי את ראשי.
"לא." אמרתי חד וחלק.
"לוסי, את חייבת לעזור לבן שלי, בבקשה!" שמעתי את הצרחה של רוזלין, הסתובבתי בשביל להסתכל עליה וכול הגל הזה פתח לי את הדרך אליה, מיליוני עיניים הביטו בי כאילו אני התקווה האחרונה שלי, ולצערי הרב זאת הייתה האמת.