בלאד : השקרים של לוס פרק 42

"תראי אותך," הוא ניסה להצביע עלי אבל לא הצליח, שלטתי בכול סנטימטר בגוף שלו, ראיתי את כול הדם שזורם לו בוורידים וראיתי את גרעין הכוח שלו שלא ממוקם נכון בגוף שלו, אם אני רוצה אני יכולה לקחת ממנו את הכוחות בקלי קלות " יצרתי מפלצת." הוא אמר ואני המשכתי לחייך אליו, קראו לי בהרבה שמות הרבה יותר גרועים, קראתי לעצמי בשמות הרבה יותר גרועים וזה שג'קסון קרא לי מפלצת לא בדיוק הזיז לי, זה רק עניין לי את הבוהן.
"מפלצת יפייפיה." הוא קרא לי מפלצת יפייפיה אז לא הייתי בטוחה אם זה אמור להיות עלבון או מחאה אז פשוט גלגלתי את עיני, עזבתי את השליטה בגוף שלו והוא נפל שלוש מטרים למטה.
היה אפשר לשמוע את הקראש כשהגוף שלו פגע ברצפה ושבר לו צלעות שלא ידעתי שהן קיימות, הוא ניסה להתרומם על הרגליים ועם כול תנועה של הגוף שלו שמעתי אותו ממלמל משהו, הרמתי את עיני מהרצפה והסתכלתי מסביבי, בכול האנשים שהיו סביבי, מיקדתי את עיניי על בלאד, ג'ון, ג'סי וולדאק שידיהם היו קשורות מאחורי גביהם והם ישבו על הברכיים כמו שאר האנשים. כשהבטתי לכיוון ימין ראיתי את שומרי הערפדים, הבנתי שהם שומרים לפני הבגדים שהם לבשו אבל אף אחד לא בלט מבניהם, לא הכרתי שום פרצוף, שום נשמה, לא הכרתי שום שם מהקבוצה שהייתי שם.
ענייהם של כולם נפערו כשידעתי מה מכוון לעברי, הסתובבתי חצי סיבוב ויכולתי לראות את חץ הדם של ג'קסון שהיה מכוון לכיווני, עוד צעד אחד והוא נכנס לי לעין, כול כך קרוב שהוא היה נכנס לי למוח. אבל מה שג'קסון לא יודע שאני יכולה להרגיש את הדם שלו כשהוא מכוון לכיווני, אני יכולה להרגיש אותו כשהוא מנסה לפגוע בי.
"זה טריק של חובבנים, אתה רוצה לדעת מה אתם באמת יכול לעשות עם הכוחות האלה?" שאלתי וג'קסון בלע את רוקו, נעצתי את קצה ניבי בכול אחד מהאצבעות שלו, חוטי דם יצאו מכול אצבע והתקרבו אל ג'קסון, החץ שהוא כיוון אלי נכנס לו לכתף וגרם לו לשחרר גניחת כאב, החוטים שלי הסתובבו וסביבו וגרמו לו להתקפל לצורת גולם, ממש כמו מומיה החוטים עקיפו אותו וברגע שנתתי את הסימן כול ראש של חוט הפך לחץ והם נכנסו אל תוך הגוף שלו, הסתובבו בגוף שלו וגרמו לו לדמם בצורה כזאת כואבת שהוא יבין עד כמה לא צריך לעצבן אותי וזאת רק ההתחלה.
"מה חשבת ג'קסון שהנקמה שלי היא לבוא ולהרוג אותך? אני כבר אמרתי לך אני ארדוף אותך עד המוות, אני יהיה פנים האחרונות שתראה לפני שתמות בסבל ובייסורים כה כואבים שתתחנן שאני יהרוג אותך." אמרתי בקול כה אפל שלא הפחיד אותי, הוא רק גרם לי להיות חזקה ואסטרסה צדקה, אני באמת נהנת מלהכאיב לו, אני באמת נהנת להשיג את הנקמה שלי.
"זאת הייתה הטעות הכי גדולה שלי," הוא גמגם מרוב כאב ועיניו היו חצי סגורות, הוא בקושי יכל לראות אותי אבל עדיין נשם וחי, לא נתתי לו להרגיש ככה עוד הרבה זמן. הרמתי את ראשי ופערתי את עיניי, היד שלו הסתובבה ונכנסה אל תוך גופו, תופסת בליבו ומזיזה אותו מצד לצד. פיו נפתח ומפל של דם יוצא ממנו אל הרצפה, נתזים של דם מתיזים עלי, צובעים את הבגדים שלי, את הלחיים שלי, את השיער החום שלי שהתחיל לקבל צבע גוון של אדום מטאלי.
"לפגוע בך בצורה הזאת, לגרום לבלאד לנסות להרוג אותך, להרוג את טרייסון. אכן פגעתי בנקודות הכי חזקות שלך, לא סתם איבדת את האנושיות שלך. נכון רוזלין? זה מה שהכי פחדת שיקרה לה?" הסתובבתי רבע סיבוב והבטתי ברוזלין מבעד לכתף שלי, היא ידעה שאני יום אחד יאבד את האנושיות שלי, בגלל זה היא נתנה לי את המפתח בשביל שאני ידע מה יקרה לי במקרה שיפגעו בי.
"תזהר כשאתה מדבר אליה בצורה כול כך קלה." הסתובבתי בחזרה לג'קסון, מסתכלת עליו בעודו בולע את הרוק שלו.
"את בוודאי סקרן לדעת איך הצלחתי להינצל מהמלכודת ששמת לי, הפצצה." אמרתי, "תחשוב רגע אחד, אם שמת לי את הפצצה על המכסה אז הייתי צריכה לצאת בדרך אחרת בשביל שהפצצה לא תופעל, והצלחתי להציל את כול המשפחות. תחשוב על זה לרגע, איך לעזאזל לוסיאן גולדינג הצליחה לצאת בלי להפעיל את הפצצה?" התחלתי להתעצבן עם כול מילה בשאלה שלי, ג'קסון לא ידע איך לענות עליה, לא רציתי לתת לו רמז רק רציתי לתת לו קצת להתבשל במרק של עצמו. הוא הכין אותו, בגלל הפעולות שלו הוא הגיע למצב שאני עומדת מולו ומאיימת להרוג אותו, הוא נוטף דם עד עצמותיו, אחרי שהאמין שאני מתה. בלאד עשה עבודה טובה בכך הוא גרם לו להאמין שאני מתה.
"את נסיכת הדם, אני יכולה לראות את משפחת הדם." מכאתי כפיים כי הוא הבין בדיוק לאן חתרתי, אף אחד לא ידע שאני יכולה לדבר עם רוחות. אפילו לא רוזלין ורקס כשראו אותי מדברת אל האוויר, הם לא ידעו שאני יכולה לדבר עם רוחות.
"נכון, אני יכולה לדבר עם סמית' , אח של ריקון. המשפחה איחדה כוחות בשביל לעצור את הזמן, נתנו לי בדיוק את הזמן המתאים בשביל להוציא את כול המשפחות ולמצוא את המפה של המפעלים שלך. בעזרת יכולתי לדעת לאן העברת את רוזלין ורקס, הרי אמרת לבלאד שהם נמצאים במקום קר שאף אחד לא ימצא. יש לך מפעל בהרים הקרים, היה קל למצוא אותם." המנהל באמת עזר לי, בלעדיו לא הייתי יודעת שהם נמצאים מתחת לאדמה, ויותר מזה לא באמת הייתי יכולה שחרר אותם.
"תמיד חשבתי שאת נמצאת מספר צעדים מאחורי ובאמת הייתי אבל עכשיו היית יותר ממאה צעדים לפני, ידעת כול דבר שאני מתכנן. אני מצדיע לך לוסי, את באמת יריבה ראויה." הוא חייך לעברי, משכתי בכתפיי וחייכתי לעברו. ג'קסון באמת היה יריב ראוי, יחסית לכול הערפדים שהרגתי שאפילו לא נתנו קרב קטן, הרגתי אותם במצמוץ עיניים זהיר או הרמת אצבע לאוויר.
"אם לא היית כולא אותי במכונת הכוחות לעולם לא הייתי יודעת איך להחזיר את הכוחות בחזרה למשפחות האצולה, אתה בוודאי גם שואל את עצמך איך הם ניצלו וחזרו עם כוחות."
"מה עשית?" הוא גמגם, הכנסתי את כפות ידי בחזרה אל הכיסים ודחפתי את ג'קסון בחזרה אל קיר הדם בזמן שאני הולכת מכאן לשם בשביל לא לעמוד יותר מידי זמן במקום אחד.
"שלטתי באנרגיה של גרעיני הכוחות, שליטה בדם, שליטה באנרגיה, זה אותו בסיס."
"שליטה באנרגיה? זה בכלל אפשרי?" האמת שגם אני לא האמנתי בהתחלה כשסמית' אמר לי שאני צריכה לשלוט באנרגיה בשביל להציל את המשפחות, לא ידעתי איך אני אמורה לעשות את זה במיוחד כשאין לי כוחות. אבל ברגע שנצבתי מולם ידעתי שאני צריכה לגרום לג'קסון לעקור לעצמו את העיניים כשהוא יראה שכולם חיים ויש להם כוחות. זה שהוא לקח רק עשרים אחוז אנרגיה מהגרעין לא אומר שהגרעין איבד את כול הכוח שלו.
"ערפד יכול להכיל רק עשרים אחוז מכוח הגרעין, בן אנוש לא יכול להכיל בגלל אחוז כוחות ודמפייר יכול להכיל מאה אחוז כוחות. אני דמפייר אבל אתה ערפד, אתה רוצה לחשב עד כמה אני יותר חזקה ממך?" שאלתי ונתתי לו לפתור חידה מתמטית.
"יש לך שמונים אחוז יותר, את באמת מכונת השמדה." הוא לקח נשימה עמוקה כשהבין שהלך עליו אבל אני עדיין לא רציתי לסיים את השיחה הזאת, התחלתי להנות ממנה בכול רגע.
"שאתה יצרת."
"ואני מתחרט עליה בכול פעם שאני מסתכל עליך." הוא אמר ועצם את עיניו מרוב כאב, הדם המשיך לטפטף על הרצפה וליצור שלולית סביבו.
"אמרתי לך, אל תעצבן אותי, אל תתעסק איתי ובנוסף אל תאיים על המשפחה שלי!" אמרתי מעוצבנת וג'קסון קרס על רגליו, החוטים עדיין היו סביבו וחצי הדם שלי היו בתוך גופו, גורמים לו להקיא ליטרים של דם. לא ייקח עוד הרבה זמן לפני שהוא יקרוס מחוסר דם אבל עד אני רוצה לפתוח כאן את כול השקרים שלי, לספר מה באמת קרה במשך השלוש השנים האלו, מה קרה במשך כול החודשיים האחרונים.
"חטפת את בלאד, הרגת את טרייסון, לא הספיק לך?" שאלתי אבל ג'קסון חייך חיוך ילדותי.
"את לא מחשיבה את רקס כהמשפחה שלך? בכול זאת," הוא עצר והביט בי בעיניים חצי סגורות, "אני מאמין שלא ספרת לו." כן, לא היה לי בדיוק את הזמן לספר לרקס שהוא חלק ממשפחת לוטוס, שהוא דמפייר והוא שולט בכוחות הברק. הייתי חייבת לשחרר אותם ולשלוח אותם לכאן, בשביל שהם יוכלו לנקום את הנקמה שלהם. מה שקורה בסופו של דבר שאני נוקמת את הנקמה שלי ואת הנקמה שלהם ביחד.
סובבתי את ראשי מבעד לכתפי והסתכלתי על רקס "רקס השם האמיתי שלך הוא רקס לוטוס, אתה האח הצעיר של בלאד וג'ון לוטוס, אתה דמפייר ואתה שולט בכוחות הברק, מזל טוב ותתחדש." צעקתי לעברו וראיתי את הוא פוער את עיניו, בלאד הניד את ראשי וג'ון נשם לרווחה והביט בבלאד, שואל אותו בעזרת עיניו למה ספרתי לרקס בצורה הזאת מי הוא. יכולתי לראות את בלאד עונה לג'ון ללא קול 'אני לא יודע'.
"מה אמר שלא סיפרתי לו? סיפרתי לו." משכתי בכתפי והרמתי את כף ידי, גורמת לג'קסון לייצב את הגוף שלו בשביל שאני יוכל לגרום לו לסבול יותר. משכתי את החצי הדם שלי החוצה וגלגלתי את אצבעותיי בשביל להפוך את אחד חוטי הדם לנחש, זה היה נחש אדום ובעלת פסים כהים יותר, הוא היה עבה וגבוה, היו לו שיני ארס ארוכות, יותר ארוכות מניבים של ערפד והן הרבה יותר ארוכות. הנחש זחל לכיוונו של ג'קסון באיטיות וגרם לו לראות את הפחד בעיניו, הוא קרב למוות, מאוד קרוב. אני יכולה לומר שלא נשאר לו הרבה זמן, אולי עשר עד רבע שעה מכמות הדם שהוא איבד, ואחרי שהנחש שלי התקוף אותו לא ישאר לו הרבה זמן לחיות, פחות מעשר דקות.
"לפני שאני יהרוג אותך אני רוצה להגיד לך שקיימתי את ההבטחה שלי, נקמתי את המוות של טרייסון. הוא הקריב את עצמו בשביל שאני המצא אותך, הוא הקריב את עצמו כשהוא עבד עם וולדאק והעביר לי את המידע שהייתי צריכה. אני יכולה לומר לך שהמוות שלך הוא כול כך מתוק, כי כולנו הקרבנו משהו בשביל לנצח. ההקרבה הייתה מתוקה." אמרתי וגרמתי לנחש לזחול על הרצפה ולעלות על הגוף שלו מכף הרגל עד קו הלב שלו, הוא זוחל למעלה ומביט בעיניו של ג'קסון בעודו זוחל מעלה, מוציא את הלשון שלו ולוחש לעברו שהמוות שלו קרוב.
"הפסדתי, את צודקת, משחקי המוות שלך הם באמת הכי מהנים. בכול מקרה מזל טוב על הילד שלך." הוא אמר ועצם את עיניו, מכול המשפט שהוא אמר שמעתי רק את המילים מזל טוב על הילד שלך, איזה ילד? על מה הוא לעזאזל מדבר ומה הוא רוצה ממני? עצרתי את הנחש מלחדור אל תוך הלב שלו, היד שלי עצרה למעלה ולא הזזתי אותה. אסור לו עדיין למות, אסור לו למות עד שאני לא יקבל את התשובות שלי.
.