בלאד : השקרים של לוס – פרק 8

נעמדתי בכניסה לחדר של בלאד , הוא שכב מעל אישה ערומה שלא ראיתי בחיי ועל פניו
היה חיוך מעוצבן . האישה נראתה נינוחה לגמרה והם לא שמו לב אלי , הייתי רגילה למראה
הזה , בכול פעם פחות נגעלתי ואחרי שלוש שנים כבר התרגלתי לזה . הפעם בלאד היה
ללא כיסוי הראש השחור שלו כמו שאני נפגשת עם הוועדה שלו לגבי כול המידע , הייתי חייבת
לשפוך בפניו את כול מה שהיה לי על הלב .
"בלאד?" שאלתי בקול חנוק , בלי ששמתי לב כבר הרגשתי את הדמעות יורדות במורד לחיי
ומטפטפות על כפות הידיים שהוחזקו מעל חזי לצד לבי .
בלאד הרים את מבטו לכיווני , שיעורו החום שחור היה משוך לצד , עיניו החתוליות הביטו בי
וזיפיי זקנו בלטו לאור המנורה הקטנה שהעירה את צד המיטה . ראיתי את הצלקת שעברה
בעין שמאל שלו , היא בלטה במיוחד .
"לכי!" הורה בלאד לאישה שהייתה איתו במיטה , מהטון קולו שלו היא קפצה מהמיטה והתחילה להתלבש . מבטי היה ממוקד בנקודה אחת והיא הייתה הצלקת של בלאד .
"הוא רוצה רק את הגוף שלך , אל תחשבי שהוא אוהב אותך." לחשה לי האישה שעברה לצידי, המשכתי להביט בצלקת ולא הקשבתי למילה ממה שהיא אמרה . כי ידעתי , כי בלאד לא
צריך את הגוף שלי , אני יודעת שהוא אוהב אותי כמו הבת שלו ואני יודעת שהוא בשבילי כמו
משפחה , משפחה אמיתית . אבל משפחה אמיתית לא הולכת ומשקרת מאחורי הגב שלך , עכשיו זה מה שאני בדיוק עושה .
בלאד לבש את מכנסיו והוריד את כול הסדינים הלבנים עליהם הם שכבו , סגרתי ופתחתי את
עיני באטיות בשביל להקל את מה שקורה מסביבי . הרגע חזרתי מבלאדליינס אחרי שלוש שנים , אני ואלי התנשקנו , אני נשקתי את אלי , אני עובדת עם אלי , ומולי עומד בלאד אחרי כול השקרים שלי .
בלאד מתח סדינים חדשים לכול אורך המיטה הזוגית והענקית שלו והתיישב קרוב אל הקיר , מחייך לעברי . אני מתקדמת לעברו ומורידה את נעלי הספורט הגבוהות שלבשתי . מניחה את רגלי על המיטה ורוכנת את גופי על פלג גופו התחתון , מניחה את ראשי על הברך שלו ואת שאר הגופי שלי אני מרימה לשכיבה על המיטה , שכבתי כשראשי מונח על רגליו ורגליי מקופלת לצידי גופי .
זאת כבר מסורת , בכול פעם שקורה לי משהו שגורם לאישיות השנייה שלי לפרוץ החוצה אני פשוט באה אליו לישון . בורחת מהעולם שלי אל העולם השני שלי , העולם שמכיר את אני השני שלי , אני שיש לו רגשות , אני שבוכה , אני שהוא לא אני .
"לוס , מה קרה?" הוא רכן כדי לנשק אותי בלחי , אחזתי בחוזקה בשולי חולצתו והטמנתי את ראשי בבטנו , ממשיכה לבכות . עד כמה שזה כואב עד זוב דמי , שאני פשוט שופכת את הסוד הכי חשוב בעולמי .
"גרין , זה מה שקרה." אמרתי בקול שחנוק מעומס הדמעות .
"לוסיאן , מה קרה עם גרין ?" הוא לחש לאוזני " קדימה ספרי לי , זה אני , בלאד." עד כמה שאני לא רוצה לבגוד בו , עד כמה שאני פשוט מרגישה נשברת , עד כמה שאני כזאת אני נשארת חזקה . כי בכול מקרה בלאד בגד בי , הוא אחראי להעלמות של רוזלין ורקס .
הוא אחראי להעלמות של החיוך .
"אנחנו עובדים ביחד , היום עבדנו ביחד , היום זה קרה עם גרין." הסתובבתי עם הפנים לצד השני , לצד השני של המיטה כדי שהוא לא יראה והסתכל עלי . מה שראיתי מולי היה ריק , ריק גדול . חוץ מהמיטה הזוגית הענקית לא נמצא שום דבר ברשותו של בלאד בחדר שלו ובגלל זה אני אוהבת לישון לצידו , כשאף אחד אחר לא מפריע לי .
"האם שומר הערפדים פגע בך?" נשמע איום בקולו .
"כן," מלמלתי "נשקתי אותו בשביל להראות לו איך זה לחיות בכפייה , והוא נישק אותי בחזרה." בלאד יודע את זה כי בלאד מכיר אותי , הוא הצליח להוציא את האישיות השנייה שלי על פני האדמה , האישיות שאף אחד לא הכיר .
"עדיין יש לך רגשות כלפיו ? הרגשות שהיו לך מאז שהייתם ילדים?" אני עוצמת את עיניי בחוזקה , מנסה להדחיק את הרגשות , את המילים .
"הוא לא זוכר אותי בלאד , הוא לא זוכר שהיינו חברים בילדות , מאז שההורים שלו מתו כול הזיכרונות שלו נאטמו." והוא חשב שאני לא יודעת למה אין לו רגשות , כי הוא מרגיש כאילו הוא נולד בגיל שש עשרה , בגיל בו בלאד חטף את הוריו .
"ומה עם הרגשות שלך לוס , איך הם?"
"תלוי על אלו רגשות אתה מדבר , על איזו אישיות?" פקחתי את עיני .
"האישיות שבאה אלי , לא הציידת." לקח לי זמן להבין שאני מורכבת משני אישיות , אחת האישיות שאיתה נולדתי , להיות בעלת רגשות , להיות שמחה , חיה . ויש את האישיות שפתחתי עם השני והיא האישיות העיקרית שלי , אישיות הציידת שהיא קרה , לוחמת , חסרת רגשות וילדותית .
" אני לא אוהבת את האישיות הזאת." הסתובבתי על הגב והבטתי בתקרה , מריחה את הריח של בלאד בכול רחבי החדר , ריח הבושם החזק שלו .
בלאד רכן אלי והסתכל אל תוך עיניי "אני יודע שאת אוהבת את אישיות הציידת , כי את חושבת שאף אחד לא יכול לפגוע בך . אבל מה את אומרת אם הוא יגלה על הסוד שלך?"
צחקתי "תלוי איזה."
"סוד הכוחות שלך." התרוממתי בכזאת מהירות מברכיו של בלאד שקבלתי את הסחרחורת הכי מוזרה שהייתה לי בחיים . נערתי את ראשי וחזרתי לשכב לצידו של בלאד , הוא נכנס מתחת לשמיכה והניח את זרועו על בטני , כי שנינו יודעים שהלילה הזה לא יהיה פשוט.
הוא יהיה לילה של סיוטים .
"אם הוא ידע סוד הכוחות שלי , הוא ימשיך לרדוף אותי בלאד , ואתה יודע את זה." יש סודות שצריכים להישאר קבורים עד המוות , את הסוד הזה אף אחד לא צריך לגלות , וגם אם בלאד ינסה לצאת נגדי הוא לא יצליח לקחת ממני את הכוחות .
"אני לא ייתן לו לפגוע בך ילדונת , תנסי רק שלא ישבור לך את הלב ." מחיתי את דמעותיי .
"מאוחר מידי , הוא פגע בי." אני לא ייתן לו לשבור לי את הלב , ולא משנה באיזה אישיות אני יהיה . הלב שלי צריך להישאר נעול בקופסה .
"עדיין לא ענית לי על השאלה , יש לך רגשות כלפיי אלי גרין?" ואני חשבתי שהלכנו ועזבנו את השאלה הזאת מאחור אבל כמובן שזה יהיה בלאד שישאל את השאלה בפעם השנייה , וימשיך לשאול עד שאני לא יענה לו . כמו קרציה שלא מוכנה לעזוב , הוא לא מוכן לעזוב .
"לאחת האישיות שלי יש , אבל אל תדאג , אני יעשה הכול בשביל להדחיק את הרגשות עד כדי כך שהם יעלמו." תפסתי בזרועו של בלאד והקרבתי אותה אל גופי , מחבקת אותה "רגשות הופכים אותך לחלש , כול כך חלש.."

***
"תעזבו אותי!" צעקתי בכול כוחי , חשבתי שזה הסוף שלי , לא ידעתי איך אני אמורה לשלוט בכוחות שלי . הכוחות שלי הם קללה והקללה הזאת רק מושכת את הערפדים לעברי .
"קדימה חמודה , אין לך לאן לברוח." אחד מהם הצמיד אותי לגופו , כול כך צמוד שהצלחתי להרגיש את כול הסודות שלו דרך גופו , הוא העביר את כף ידו במורד הירך שלי והצמיד את שפתיו אל תנוך אוזני . לוחש , מילים שכמעט ולא יכולתי לשמוע .
"בבקשה," דמעות עלו לרדת ואני מפחדת , מפחדת עד מוות שהם יהרגו אותי כמו שאני כמעט הרגתי את המאמן גלן , הצלחתי לפצוע הרבה מאוד טירונים ומאמנים וכנראה שהקרמה חוזרת אלי .
"התחננות לא תביא אותך לשום מקום מתוקה, פשוט תביא לנו מה שאנחנו רוצים סך הכול." סגרתי את עיניי וקווצתי את עצמי בתוך תוכי , מה אני אמורה להביא להם ? מה הם רוצים ממני ? רק התחלתי את החיים שלי כטירונית וישר גרשו אותי מהממלכה , לא הייתי רצויה שם , כנראה שאני גם לא רצויה בעולם .
כפות ידיו החלו לעלות מעלה , אל תוך החולצה שלי , לכיוון החזה שלי .
פתאום שמעתי הרבה רעשים מסביבי , רעשים של צרחות ופיצוצים ,מי שהחזיק אותי והצמיד אותי אליו כבר נעלם ועל הרצפה שכבו רק גופו של ערפדים . מולי עמד אדם , עם מעיל עור ארוך בעודו מלקק את אצבעותיו שנטפו דם .
"אל תפחדי , את מוגנת עכשיו."

***
התעוררתי בצרחה מהסיוט , הוא חוזר אלי כול יום , כול לילה , אני לא מוכנה להרפות מאותו יום שגירשו אותי . שלוש שנים , במשך שלוש שנים אני חולמת על הימים הראשונים שלי עם בלאד . לפני שהייתי בת ארבע עשרה החיים היו מדהימים ,מאז אותם שלוש שנים החיים הם תעלומה . בשביל לגלות את האמת אני צריכה לחזור לאותם שלוש שנים שהם מקור הבעיה , שלוש השנים האלו הם השורש .
באלד משך אותי לגופו וחבק אותי , כמו שמחבקים דובי "תרגעי ילדונת , את מוגנת." ניגבתי את הדמעות שטפטפו על זרועו וחייכתי , אני מוגנת .