בלאד : השקרים של לוס – פרק 7

" זאת לא הפעם הראשונה גרין , במשך שלוש שנים אתה רודף אותי , אתה חושב שבגלל
שאנחנו עובדים ביחד אני יפסיק ? זה התפקיד שלי!" משכתי בכתפיי וניסיתי להישאר רגועה ,
קרבתי את פני לפניו ורק סנטימטר אחד הפריד בנינו , אלי הביט בשפתיי ולאחר מכן עלה
לעיניי כי הוא ידע שהוא לא יצליח לפגוע בי . ברגע שעיניי מביטות בו , אני שולטת בו .
"ואני אף פעם לא אשכח עד כמה את כלבה חסרת רגשות." הוא אמר בקול יציב " גם לערפדים
שלי יש משפחות , יש להם חיים , לבוא ולקחת להם אותם?" הוא הביט בי " את לא אלוהים."
ניסיתי שלא לצחוק לו בפרצוף , הוא אפילו לא מאמין למילים שיוצאות לו מהפה אז למה
שאני יקבל את זה כאיום אם זה רק מצחיק אותי . וכן צחקתי לו בפנים בשביל שיקבל את המסר שאני לא מפחדת ממנו , עברה שנה , שנתיים , שלוש מאז שהרגתי את הערפד הראשון שלו ויהיו הרבה גם אחרי הערפד שארינה הרגה .
" ומה עם קלריסה? הוא אנס אותה , לקח ממנה את הנשמה שלה . הוא נשך אותה." צעקתי
עליו בחזרה " היא לא תוכל לחזור להיות מי שהיא הייתה גרין , הוא הרס לה את החיים ." אני יודעת ששנינו צודקים בטענות שלנו אבל גם שנינו טועים , מוות זה גם פתרון כי ברגע שערפד
נמצא בחסות אצל שומר ערפדים אי אפשר לגעת בו ואם שומר ערפדים כמו אלי גרין זה כמו
לנסות להרוג נשיא מדינה או מישהו מהמועצות .
"מתי כבר תביני שמוות זה לא אפשרות!" הוא אמר בכעס , עיניו דקרו אותי בכול מקום בגופי .
"אז בוא תסביר לי גרין , מה היא האפשרות שלך ? הוא בן החסות שלך!" הצבעתי עליו וחזרתי להביט ברצפה הלבנה "אין אפשרות לגעת בו , הוא כמו נשיא!"
אלי גרין הוציא את האקדח שלו והצמיד אותו למצח שלי , במהירות בלי שאני אפילו ישים לב הוא תפס בגרוני עם היד השנייה וקרב אותי לפנים שלו בעודו לוחש לעברי מילים שאני כמעט ולא שומעת אותו , אני מרק מתרכזת בעיניו הכחולות והטובעניות .
"אני כבר הייתי מטפל בו בעצמי , חשבת אולי פעם אחת להעביר לי את שם הערפד וכבר הייתי מטפל בו." הוא חושב כמו שומר ערפדים , הוא ממוקד בתפקיד שלו והוא קר ובגלל זה אין לו רגשות , הוא לא היה יודע איך זה להרגיש את מה שהקרבנות עוברים .
" מה בדיוק היית עושה ? עוקר לו את הניבים ? נו באמת גרין , לי אין רגשות? אתה אפילו לא יודע מה זה סבל , מה זה לחשוב שאתה מגעיל ? אל תדבר שאתה לא יודע." אני יודעת , כי ככה הרגשתי כשהייתי עם גראגורי , בזמן שאני נישקתי אותו הוא נישק את מאיה והוא לא רק נישק אותה הוא פשוט זיין אותה . ומה שמצחיק שהם ביחד גם אחרי שעזבתי , ככה אני יודעת שהוא לא באמת אהב אותי , סך הכול התדמית של להיות החבר של הדמפרית הגדולה ששולטת בכוח הדם .
" לא אכפת לי מרגשות , יש לי תפקיד ואני יעמוד בו!" הפעם הזעם בקולו הופחת , נגעתי בנקודה רגישה ואני יודעת מה היא הנקודה הזאת . אם הוא באמת היה יודע מה אני עושה בשבילו הוא לא היה מקריב לי אקדח לראש , אני יודעת שההורים שלו חיים ואני נכנסתי עמוק לתור האש בשביל למצוא אותם .
"גם לי יש תפקיד גרין ." ואז עלה בראשי רעיון , דחפתי אותו לאחור והבטתי בו , מפעילה את הכוח שלי עליו , הוא עצר , במקומו . האקדח שהיה בידו נפל לרצפה והוא המשיך להביט בי , אני התקדמתי לעברו בצעדים רגילים , מביטה בעיניו .
"מה את עושה?" הוא שאל בחוסר רגשות , נצמדתי לגופו ותפסתי בחולצתו , פותחת אותה כפתור אחר כפתור , פורמת אותה ומעבירה את אצבעותיי על החזה שלו . הוא לא מוציא מילה אבל יכולתי להרגיש את דפיקות הלב המהירות שלו ושמעתי אותו בולע את רוקו , זאת רק אני או שהוא לחוץ מכך שאני מעבירה את אצבעותיי במעלה ובמורד פלג גופו העליון .
חייכתי ותפסתי בצווארון חולצתו , מצמידה את שפתיי לשפתיו , נשקתי אותו בעיניים פקוחות ועקבתי אחר כול תנועה שלו . הוא פתח את פיו ונתן ללשון שלי להיכנס פנימה , זה היה מוזר וזה הפתיע אותי כי זה אלי גרין , האדם ששם לו מטרה בחיים להרוג אותי מנשק אותי בחזרה.
" אם אתה שונא אותי למה נשקת אותי בחזרה?" מלמלתי בשקט ברגע שהתנתקתי ממנו .
צעדתי לאחור והביט בעיניו המופתעת , הוא לא אמר מילה ואני המשכתי להחזיק בכוחות שלי , יכולתי לראות אותו מתנשף בכבדות .
"נכון אתה מרגיש מוגעל ? אתה רוצה להרוג אותי ? מרגיש כאילו הרגע נהרסו לך החיים? ככה בדיוק מרגישים כול הקרבנות שהערפדים שלך מחזיקים אותם בכפייה ,קח זאת לצומת לבך גרין . כי אתה יודע שיש משהו נכון בדברים שלי." אמרתי ושחררתי אותו , הבטתי ישר לכיוון הרצפה .
"לא היית צריכה לעשות את זה." הוא אמר בקול כזה קר שגרם לי לצמרמורת בכול גופי , נגרם לי עור ברווז בגללו , צעדתי אחורה לכיוון השולחן . הקול שלו הפחיד אותי , ובפעם האחרונה שמשהו הפחיד אותי היה כשראיתי סרט אימה עם קייטלין ומאיה כשהייתי בת שתיים עשרה.
"אבל עשיתי , זה נקרא כפייה כשהאדם השני לא רוצה בכך." אבל אלי המשיך לנשק אותי , זה כבר לא נהיה כפייה ברגע שהוא מנשק אותי בחזרה , נכון או שאני טועה ?
השארתי את פני אטימות והתקרבתי אליו בשביל לסגור את הכפתורים בחולצתו , חשבתי שהוא יעיף את ידי אבל הוא נתן לי לסגור את החולצה ולסגר את צווארו . אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהייתי קרובה אליו בצורה כזאת , כנראה שזה אף פעם לא קרה .
"הישיבה מחר מתנהלת בצהריים." הוא הרים את הנשק שלו מהרצפה ואני כבר לא הייתי שם , יצאתי מבלאדליינס .