בלאד : השקרים של לוס – פרק 6 ( אתה רודף אותי גם בחלומות )

קייטלין רצה אלי במהירות וחבקה אותי חיבוק דוב , עד שכמעט ולא יכולתי לנשום . זרקתי
את מבטי אל עבר מאיה שחייכה לרווחה והניחה את כף ידה על חזו של גראגורי שלא השתנה
כלל . אותו שיער בלונדיני פרוע ואותם עיניים שפשוט יכולתי לטבוע בהם , עין אחת חומה
והשנייה כחולה עד חומה והוא צחק גם כן . אבל זה הפתיע אותו , ברגע שמאיה נעצרה והתחילה להשתעל ולהיחנק . והחיבוק שקייטלין נתנה לי נתן לי הסוואה לכוחות שלי .
"לוס זה מספיק!" צעקה עלי קורטני בצעקה מזויפת , הרמתי את עיניי מעלה והבטתי ישירות
לעיניו המופתעות של גראגורי . מה שמצחיק היה שהרמתי את ידיי באוויר ונסוגתי צעד אחורה
בעודי מודיעה .
"אני נשבעת שזאת לא הייתי אני , קייטלין חבקה אותי." החיוך הענק של קייטלין גרם לכול מי
שמסביבי להאמין לי , כי איך יכולתי לשלוח את כפות ידי קדימה ולהשתמש בכוחות אם חבקתי את קייטלין שהייתה עדה שלא השתמשתי בכוחות .
אבל הם לא יודעים שאני יכולה להפעיל את הכוחות שלי גם בעזרת מבט אחד קטן .
"גולדינג , קולסון אתן מאחרות!" הופיע שון בגרם המדרגות וצעק לעברינו , מצמצתי בעיניי
והנהנתי לעברו .
"אני מצטערת קייטלין ,אני מאחרת לפגישה עם שומרי הערפדים." תפחתי לה על השכם ועברתי אותה לכיוון המדרגות , רצה למעלה במהירות הרגילה שלי בזמן שאני נתקעת גם בגראגורי וגם במאיה שלא הבינו מי נתקע בהם . קורטני עדיין הייתה מאחורי וזה נתן לי זמן לחייך לכיוון קייטלין ולנופף לעברה .
"לוס , השמועות נכונות? באמת חזרת לבאלדליינס?" ניסיתי שלא לצחוק בקול , אפילו אם ישלמו לי מיליון דולר אני לא יחזור לבאלדליינס , אחרי הכול , זה המקום האחרון שימצאו אותי בו .
"לא , מצטערת." ניסיתי לגרום לקול שלי להישמע כאילו אני מתה לחזור , שהיא תשמע את הבדידות בקולי ואני מקווה שהצלחתי .כבר שלוש שנים לא ראיתי את קייטלין , כשאבא שלה גירש אותי מהממלכה , היא הייתה במריבה גדולה עם המועצת הערפדים ובני האנוש כי הם רצו שהיא תהיה היורשת . מה שהיא לעולם לא רצתה להיות , היא סך הכול רצתה להיות עם אדם אבל גם זה לא היה אפשרי .
אדם הוא גם אחד הסיבות שבגללם הפכתי להיות ציידת , בשבילו ובשביל קייטלין .
"אבל אל תדאגי , אני יהיה פה הרבה בזמן האחרון . אני עובדת עם אלי גרין , השומר של אבא שלך." היא הניחה את כף ידה על פיה בתדהמה , היא שונאת את אלי בגלל שהוא היה נדבק אליה בכול פעם שהיא הייתה צריכה לצאת מהמחוז . ללכת לקניות במחוזות אחרות , הוא היה תמיד היה צריך להיות השומר שלה .
היא צחקה בקול רם והביטה בי בעיניים נוצצות שמעתי אותה צועקת לעברי "כאילו זה יקרה , בהצלחה." נופפתי לעברה ורצתי אחרי קורטני שהייתי בחצי הדרך פנימה .

כשנכנסו לחדר הישיבות ראיתי שכולם יושבים כבר במקומות שלהם כאלי בראש השולחן , היה מקום אחד פנוי ונתתי אותו לקורטני . היינו כמעט עשרים וחמש איש סביב שולחן אחד ודווקא לי לא נשאר מקום , כוחו של הגורל . אז מצאתי לעצמי מקום , התיישבתי על השולחן לצידו של אלי והנחתי את זרועי על כתפו רוכנת על גבי כול השרטוטים הפרוסים .
"אני חושבת שכדי להציב את לוסי על הגג , היא תהיה אחראית על היחידה החיצונית וגם תהיה לה זווית הרבה יותר טובה לראות ." אמרה קיילה ופתחה טוש אדום ועבה , סימנה איקס על גבי שרטוט הגג .
"למה אני צריכה להיות אחראית על הקבוצה החיצונית?" כששאלתי את השאלה שמעתי את הגיחוך של אלי , ועד כמה שהוא ניסה להסתיר את זה שמעתי אותו ממלמל 'למה את לא יכולה להסכים בשקט?' עד כמה שרציתי לחבוט בו , זה לא היה הזמן הנכון .
"בהתחשב לשאר הערפדים בכול רחבי העולם , את רצה הכי מהר , אז במקרה חירום תצליחי לקבל את התצפית הכי טובה ולרוץ במורד קירות הארמון ואז לחזור לגג . אם רצת חצי מחוז בשתיים עשרה שניות , שזה לא אנושי את תצליחי לשלוט לבד במלחמה." נאנחתי בכבדות , ליאה הציגה בפני טיעון מעולה , אני לא יכולה לומר 'לא' לטיעון כזה מוצלח .
"אוקי , אבל אם אני יהיה אחראית על הקבוצות החצוניות , איך מיקמת את שומרי הערפדים?" שאלתי את אלי והסתכלתי על השרטוט , רוכנת מעל גופו ונשענת על כתפו הימנית .
הוא כנראה לא הרגיש בצורך לנער אותי והתחיל להסביר " ליד השער יש שתי קבוצות , בימים הקרובים אני ישבור את המחסן כמו שבקשת ויעמיד שם קבוצה אחת יחד עם שלוש מהצוות שלך ," הוא כתב בחלק המזרחי של המחוז 'קבוצה אחת – חמש עשרה שומרים + שלושה ציידי ערפדים'.
"בצד המערבי של המחוז עומד שם מערב , יש שם לפחות שש קבוצות , יהיה קשה לעבור שם לארמון." משהו כאן לא מסתדר לי .
"אני לא מבינה , למה יש בצד המזרחי בקושי עשרים שומרים ובצד המערבי יש כמעט מאה שומרים יחד עם הציידים שלי , אלי המיקום שלך לא הגיוני לגמרה . יש משהו שאתה לא מספר לנו?" הרמתי את עיניי מהשרטוט לכיוון עיניו .
"יש לנו מודיע , באחת הקבוצות הערפדים של בלאד." קופי קפא לרגע , אני לא יכולה להזהיר את בלאד שיש אצלו מודיע ואני לא יכולה לתת למודיע לגלות שאני עובדת אצל בלאד .
" מי?" שאלתי בקול פשוט , פחות מעורב בתדהמה .
"אנחנו לא יודעים , הוא אמר שהוא ידבר איתנו רק שהמלחמה תתקרב , עד אז הוא אנונימי והוא יוצר אתנו קשר אולי פעם בשבוע." בן זונה .
הרמתי את הפלאפון שלי עד גובה מסוימם ושלחתי ל'הוא' הודעת טקסט זריזה ' לאלי יש מודיע אצל בלאד והוא אנונימי , הוא יכול לדפוק הכול!' הייתי בלחץ .
לאחר שנייה אחת קבלתי הודעה 'כשאת נכנסת למתחם של בלאד אל תשכחי לשים עליך את הקפוצ'ון בשביל שלא יראו.' נכנסתי ללחץ כזה גדול ששכחתי שיש לי את הקפוצ'ון שלי .
" אוקי , אז רוב תשומת הלב שלי תלך לכיוון החלק המזרחי . לכן המערכת החיצונית שלי בנויה בצורה מושלמת . איפה מעמידים את קיילה וליאה?" אלי הסתכל עלי בתדהמה , כנראה הוא לא חשב שאני באמת התעניין בכול העמדות , המחשבה היחידה שעברה לו בראש זה שבאתי לכאן בשביל להציק לו .
" עוד לא החלטנו , אבל אני מסכים עם הרעיון שאת תהיה השולטת בחוץ." זאת רק אני הוא שהוא חייך לעברי ? נערתי את ראשי , זאת רק אני .
צלצול פלאפון הקפיץ אותי והסתכלתי על כולם , זה לא נעים שאנחנו נמצאים בזמן ישיבה ואני הולכת לדבר בצד . ברגע שקבלתי את האישור מההנהון של אלי קפצתי מהשולחן והלכתי לענות בצד .
"הלו?" מהצד השני שמעתי את לעיסת המסטיק הרועשת שאני מכירה "ארינה?"
"לוס , חזרתי." חייכתי לרווחה ונשענתי על הקיר , ארינה נשלחה למשימה בממלכת סרינה , הממלכה ממנה היא גורשה בגלל רצח שנגרם בטעות . את כול תיק הרצח הפילו עליה והיא אפילו לא צפתה לזה , עכשיו היא הייתה צריכה לחזור לממלכה שגרשה אותה בשביל להציל מישהו .
"את במתחם שלנו?" שאלתי בחיוך רחב , לאחר רגע אחד יכולתי לשמוע את המוזיקה הרועשת ואת הדיבורים מהצד השני של הקו . הבנתי כי היא שוב הלכה לאותו בר לאסוף לה איזה גבר שיחשוב שהוא הולך לשלוט בלילה הזה , אבל הוא יטעה , היא תשלוט בלילה הזה .
"לא אני שוב בבר." היא ענתה בפשטות , בלי שום רגש בקולה .
"בבלאדליינס?" שמעתי אותה נאנחת ולקחתי את זה כאישור "אני מרגישה שלא התקשרת סתם בשביל לספר לי שחזרת , מה קרה?"
" אני צריכה ממך אישור להרוג ערפד." מצמצתי בעיניי בבלבול .
"ממתי אנחנו מחלקים אישורים להרוג ערפד? אנחנו הציידים!" הזכרתי לה , שמעתי אותה לוגמת מהמשקה שהיא החזיקה בידה רוב הסיכויים .
"הוא בן חסות של אלי גרין." עיניי נפערו לרווחה והסתובבתי בשביל להסתכל על אלי שנראה רגוע , אולי אנחנו הצלחנו בדרך מסוימת להסתדר אבל אם עכשיו אני ייתן לארינה אישור להרוג את בן החסות שלו כל המלחמה של החתול והעכבר תתחיל מחדש ולא יהיה לו אכפת איזה חוזה עומד בנינו .
" מי זה ומה הוא עשה?" נראה עד כמה הנזק קשה.
" הוא אנס את קלריסה ונשך אותה , הובלתי אותה לבית החולים וחזרתי למועדון , אני מסתכלת עליו ברגע זה . רק תביאי לי אישור." לא יכולתי שלא לתת לה אישור .
"תישארי שניה על הקו," חייגתי לבית החולים " שלום האם קלריסה פנינג מאושפזת עכשיו אצלכם?" שאלתי במהירות , מסתירה את הקול שלי מהחבורה.
" כן היא התאפשזה אצלנו לפני כחצי שעה , מי את?" שאלה המוקדנית .
"חברת ילדות," חזרתי לשיחה עם ארינה , רותחת מזעם ועיניי פעורות לרווחה כמו אצל חיה , אני נשבעת שאם הוא היה עומד מולי הייתי עכשיו מעבירה אותו בייסורים קשים .
"תהרגי אותו , מיד!" אמרתי בכעס "ותשלחי לי את השם שלו!" ניתקתי את השיחה בזעם וחזרתי לשבת לצידו של אלי בכעס, היה אפשר לשמוע ברגע שהתיישבתי על השולחן כי קפצתי עליו ולא התיישבתי בנחת .
"מה קרה?" שאלה ליאה , הסתכלתי עליה במבט עצוב , איך אני אמורה לספר לה שחברת הילדות שלה קלריסה נאנסה וננשכה על ידי ערפד שהוא במקרה בן חסות של אלי גרין . למה הוא תמיד נופל על הערפדים האלו ?
"ליאה.." בלעתי את רוקי " זאת הייתה ארינה , קלריסה הגיעה לבקר בבלאדליינס." אמרתי .
"ומה קרה?" קולה גמגם .
"ארינה בקשה ממני אישור להרוג ערפד , אני מצטערת אבל קלריסה מאושפזת אחרי שהוא אנס ונשך אותה . נתתי לה את האישור." אמרתי לה בקולה חנוק , ליאה נעמדה על רגליה והתקרבה אלי בעצבים , ידעתי שזה לא ילך בטוב .
" מה השם שלו?" הסתכלתי לכיוון אלי גרין שבדיוק קבל הודעה טקסט .
"הרגו לי עכשיו שני ערפדים ." הוא אמר לשון .
"מי?" שאל שון ואני ידעתי שזה לא מיקריות , אני ידעתי עכשיו שהרצח הזה עומד לפתוח ביני לבין אלי עוד פעם דלת , והוא ירצה אותי מתה ואני מבינה אותו אבל אני גם מבינה שלא הייתי נותנת לערפד הזה לברוח .
קבלתי הודעה מארינה " בן לוגן."אמרנו אני ואלי ביחד , הוא הביט בי בתדהמה .
"אלוהים!" ליאה פרצה בבכי וברחה מחדר הישיבות , אחרי רצו קיילה ורים ושאר שומרי הערפדים השאירו אותי ואת אלי לבד בחדר הישיבות . זה לא היה טוב כי אני ישבתי לידו והוא אחז בפלאפון שלו בחזקה כך שחשבתי שהוא עומד להתנפץ .
"את הרגת לי בן חסות!" הוא נעמד על רגליו וחסם אותי מלזוז , שתי כפות ידי היו משני צידי הגוף שלי ולא יכולתי לזוז , הייתי חייבת להביט בעיניו הפראיות .