בלאד : השקרים של לוס פרק 48

"את לא משחקת." אמר לי וכול מי שהיה סביב שולחן הפוקר בפה אחד, פערתי את עיניי בתדהמה והעפתי את השולחן על צידו, כול הקלפים והצי'פים שהיו שם התפזרו לעבר כול הרצפה. בלאד שישב על אחת הספות ודיבר עם ג'ון ורקס הסתכל לכיוונו, מצמתי בעיניי ואמרתי לו שהכול בסדר רק דרך המבט שלי.
"למה לא?" שאלתי מידית וחיכית שהם יביאו לי תשובה, הנחתי את ידיי על מותניי והמשכתי להביט בהם, בכול אחד מהם עד שהם יבאו לי סיבה.
"זאת לא ליגת האלופים, ברגע שהיא תתקיים נקרא לך." הלכתי משם בלי לומר דבר וראיתי איך שליאה וקיילה נכנסות לשולחן והם נותנים להם להיכנס, הן הסתבבו אלי וקרצו לעברי, ראיתי את פיה של קיילה נפתח והיא אמרה לי בלי קול.
"אנחנו ננצח." החזרתי לה חיוך וצעדתי לכיוון הבר להזהיר את שון בפני כול הערפדים של שולחן הפוקר. זה המשחק שלהם, הם מצרפים בנות שישחקו נגדם ועל הדרך מתחילים איתן, מראים להן את המהלכים שלהם והן כמובן מתלהבות מהשטויות האלה. הבעיה שאני מכירה את כול הצעדים שלהם במשחק, גם במשחק הפוקר וגם במשחק של להכניס אותן למיטה. אני יודעת שהם לא יצליחו לשטות בקיילה וליאה אבל בכול מקרה זה יכול להיגמר מכוער אם הם ינסו חזק מידי ויראו שזה לא מצליח להם, זה עוד יכול להיגמר ככה שהם יהפנטו אותן ואני אפילו לא אספיק לדעת את זה. כמובן שאם הם יעשו את זה הם יצטרכו להתעסק איתי, עם התוצאות של המעשים שלהם.
"מה קרה לא נתנו לך לשחק?" צ'ייס בדיוק ניגב כוסות של דאבל שוט כשהתיישבתי, שון היה ממוקד בדיבורים עם אלי ועוד כמה שומרים שהצטרפו למסיבה, זה לא שהזמנתי אותם אבל זה גם לא היה לי אכפת, כמה שיותר אנשים וכמה שיותר ריקודים זה יותר טוב. אני אוהבת לשמוע את השירים בלי שאף אחד יפריע לי.
"כן הבני זונות יותר דואגים לכסף של עצמם מאשר לבעיות שאני יעשה להם." אמרתי ובקשתי מצ'ייס לשתות משהו שיהיה אפשרי בשבילי, אחרי הכול אני בהריון ובלאד נתן לו הזהרה שהוא לא ימלא לי כלום כשיש בתוכו וודקה. אפילו לא משקאות אנרגיה כמו אקסל או רדבול, שזה מעצבן כי אני אוהבת את המשקאות האלו. צ'ייס הניח כוס גבוה רגילה ושקופה, עשויה יהלומים לצידי ומילה קולה, גם זה לא בדיוק בריא אבל הם יכולים להתפשר על זה, נעמדתי על נעלי העקב שלי והעברתי את משקלי מעל הבר בשביל להתיישב על קצה הבר לכיוון צ'ייס.
לגמתי מכוס הקולה וזרקתי את ראשי לאחור בשביל לראות את קיילה וליאה, הן החזיקו קלפים וראיתי את אחד הערפדים כבר מניח את זרועו על קיילה.
"או, או." אמרתי בין הלגימות שלי.
צ'ייס הסתובב וזרק את ראשו לכיוון שולחן הפוקר "ואו למה את לא מוציאה אותן משם?" צחקתי.
"קיילה וליאה נכנסו חזק למשחק, זה לא עומד להיגמר טוב." אמרתי וצ'ייס לא הבין למה אני מתכוונת, הרגשתי את גופו של שון נרפה והוא מסתובב לעברי בשביל להקשיב לשיחה. הרגשתי אותו כי ישבתי בדיוק לצד הזרוע שלו, כול חבורת השומרים הסתובבה אלי , ובניהם היה אלי שלא הפסיק להסתכל על השמלה שלי. הייתי שמחה כי התחלתי לראות אצלו רגשות, רגשות של קנאה.
"למה את אומרת את זה?" הוא שאל והתחיל להכין קוקטייל לאחד הערפדים שרקד בצד הבר וצעק לצ'ייס להכין לו קוקטייל.
"מי אתה חושב שלימד אותן לשחק פוקר? אבל אם ערפדי המשחק יעשו להם משהו הם לא יצאו חיים מכאן." אמרתי ונשענתי לאחור בשביל להסתכל מזווית העין שלי, "בכול זאת הם יכולים לנסות להפנט אותם הבני זונות." צחקתי ואז שמעתי את שיעול המזויף של שון, עשיתי את עצמי מסתובבת אליו בהפתעה ושואלת אותו בעזרת עיניי אם הכול בסדר, הוא כמובן שהקשיב לשיחה מאז שהוא שמע את שמה של ליאה בפעם הראשונה.
"איפה ליאה?" הוא שאל ואני רק לגמתי מהכוס הקולה שלי והסתובבתי עם הגופי בשביל לשבת לכיוונו, הוא המשיך להביט בי עד שאני יענה לו. אני רואה שליאה הלבישה אותו כי הוא לבש בדיוק חליפה שחורה שהתאימה לשמלה האדומה שלה.
"משחקת פוקר." אמרתי את זה בשלווה והבטתי באלי, הוא בדיוק לקח שוט מכוס הוודקה שלו ועיניי היו נעוצות במשקה האלכוהולי שהוא שתה, זה זלג לו במורד הגרון ורציתי לנשק אותו רק בשביל להרגיש את טעם הוודקה על שפתיי. אבל לא התפתתי לתענוג, עצרתי את עצמי מלרכון ולנשק אותו.
"אז מה הבעיה בזה?" הוא שאל ואני רק צחקתי וקרצתי לעברו.
"ערפדי המשחק נקראים ככה לא רק בגלל שהם משחקים פוקר אלא בגלל שהם משחקים משחק אחר, משחק שנקרא לפתות ולהכניס למיטה אם אתה מבין למה אני מתכוונת." אישוניו של שון התרחבו כאילו הם ראו הרגע גופה מול הפנים שלו, הוא רצה להגיד לי משהו אבל הוא לא אמר. ראיתי אותו מסתובב לכיוון שולחן הפוקר ומעביר את דרכו דרך כול האנשים שרקדו, מחפש אחר ליאה. כשהוא מוצא אותה הוא רואה שהיא שותה וצוחקת איתם, בדיוק ברגע זה הוא נעמד על רגליו.
"הם אוהבים להתחיל עם בנות, תזהר על חברה שלך." זרק לו צ'ייס ובאותו הרגע פניו של שון הפכו להיות אדומים והוא ממש רץ אל עבר ליאה, אני גיכחתי והסתובבתי חצי סיבוב לכיוון אלי, רגליי וגופי היו לפניו אבל ראשי היה מכוון לאחור.
"אני זוכר שלי ניסה להתחיל איתך בפעם הראשונה ששחקת עם ערפדי המשחק, בלאד ממש עמד לערוף להם את הראש." כן זה היה מצחיק, הייתי בת ארבע עשרה והתלבשתי בשמלה שחורה ונעלי עקב ונראתי לפחות שש עשרה, אז כשלי לא ידע שאני בת החסות של בלאד הוא התחיל איתי במועדון סנאק בזמן שהצטרפתי אליהם למשחק ואחרי שנצחתי אותם ועמדתי לעזוב את המועדון ,בלאד נכנס כרוח סערה עם עיניים אדומות וגרם שם למאומה. מאז לי יודע לא להתעסק עם בלאד כשזה נוגע אלי, ואני למדתי לא להתעסק עם כול מיני דברים כזה מדובר בי.
"כן." נעמדתי על רגליי ועליתי על הבר, מניחה את ידיי סביב הפה שלי וצועקת לרקס , " רקס!" ניסיתי כמה פעמים לצעוק אותו ואחרי מספר רגעים הוא הרים את ראשו ונעמד כשהוא מסתכל עלי, אני נופפתי לעברו "איך הולכים האימונים?" אני לא יודעת אבל רק עכשיו כחשבתי על בלאד נזכרתי שהוא סיפר לי שבחודש האחרון ג'ון מאמן אותו להשתמש בכוחות הברק שלו, אני עדיין צריכה להחזיר לו עשרים אחוז אבל זה יקרה רק מחר, בזמן ההכתרה שלהם.
"עדיין חלש אבל מצליח." מרוב המוזיקה לא הצלחתי לשמוע אותו אבל ראיתי את השפתיים שלו אומרות. הצבעתי לו 'אוקי' עם האצבעות שלו והתיישבתי על הרגליים כשהרגשתי את ידו של צ'ייס על הרגל שלי. הוא הוציא בלונים וודקה והגיש לי אותם, התחלתי לצחוק וחבקתי אותו. אם אני לא יכולה לשתות את זה אני יכולה לפחות לשחק בבלוני הוודקה. כמו רולטה רוסית רק שזה של ערפדים, ואם לומר את האמת זה לא משחק שצריך ללמד ילדה בת ארבע עשרה אבל קרודליה לימדה אותי פעם אחת שהיא עשתה לי בייביסטר בגלל בלאד. אחרי זה הוא כמעט עשה לא את המוות כשראה במה אני משחקת אבל השלמנו עם זה בסופו של דבר.
חזרתי לעמוד על הרגליים "קרודליה!" צעקתי לעברה, היא רקדה עם אחד הערפדים ריקוד צמוד אבל כשמעה את הקול שלי היא הסתובבה, הרמתי את הבלונים והוודקה והיא הנידה את ראשה לצדדים כלא מאמינה והתקדמה לעברי. התחלתי למלות את הבלונים בוודקה ולנפח אותם בהליום ווודקה, ככה שהם יעופו גם עם כמות וודקה בתוכם. התחלנו להעיף אותם לאוויר בעוד שקרודליה צועקת.
"העיר העתיקה!" היא צעקה וולדאק הוריד את הוליום של המוזיקה, כולם הסתובבו והביט לכיוון הבלונים. התחילו לצרוח ולמחוא כפיים, כול מי שלא מהעיר העתיקה לא יכיר את המשחק הזה אבל עדיין רצינו לעשות אותו.
"מי מוכן קצת לרולטה רוסית?" נעמדתי ולקחתי מצ'ייס את האקדח האוויר שהיה לו, הוא קנה במיוחד בשביל היום הולדת שלי ולא ידעתי את זה. המשחק הזה בהחלט עשה לי את הלילה שהתחיל לעלות, כבר היה אחרי חצות ואף אחד לא נראה עייף במיוחד, כולם נעמדו סביב הבר עם פיות פתוחות ואני וקרודליה כיוונו את אקדחי האוויר והתחלנו לירות בבלונים המלאים בוודקה. הם התחילו להתפוצץ לכול קול של יריה שנגרמה מאחד האקדחים, הוודקה התחילה להישפך על האנשים ואל תוך הפיות שלהם, מי שזה היה פוגע לו בפה יכל לקבל כוס מידית של שוט אבל מי שזה נשמך עליו היה צריך לעמוד מול אקדח האוויר ולשחק ברולטה רוסית, להכניס כדור אחד אל תוך המכסנית ולסובב אותה, ארבע יריות ריקות ובאחד מהם נמצא כדור.
אחד הערפדים שהסריח מוודקה מכף רגל עד ראש התקרב אל הבר וזה היה אסור מבחינת החוקים של המשחק, הוא הניח את כף ידו על הבר וניסה להתרומם ומתוצאה זאת איבדתי את שיווי המשקל שלי ונפלתי לצד ימין. ידיים חזקות תפסו אותי וכשהבטתי לכיוון הידיים יכולתי לזהות של מי היו הידיים גם בלי להביט לאחור, הריח של הוודקה הסריח גם ממנו, הוא נשם לצידי, לצד האוזן שלי והלב שלי דהר קדימה. הנשימות שלי כבר לא היו סדירות, העיניים שלי רצו לדמוע מרוב כאב אבל עצרתי את עצמי, לא רציתי לבכות במיוחד לא לידו. הוא פוגע בי גם כשהוא כשהוא רק מביט בי, המבט שלו יכול לחדור דרכי גם שאני לא יודעת שהוא נמצא לידי.
ריחף מעלי בלון מלא בוודקה וקרודליה ירתה בו, התמלאתי מכף רגל עד ראש בוודקה וזה היה הסימן שלי ללכת משם. קפצתי מזרועותיו של אלי ופשוט הלכתי לכיוון המדרגות, מנסה לא להביט לאחור, לא משנה עד כמה חזק זה היה לא הבטתי לאחור.
ככול שהתקדמתי לכיוון החדר שלי יכולתי להרגיש את הרגשות שולטות בי, אחר חודש שלא חשבתי עליו, לא הסתכלתי עליו, לא דיברתי איתו, מגע אחד מחזיר אותי לאחור. לאותו יום שבו הכול השתנה, לאותו היום שהוא ניצל אותי וחשב שזאת בדיחה. הוא רצה לנקום אבל הנקמה לא הייתה שלו, הוא רצה לנצח אבל הוא הפסיד, אולי הזיכרונות שלו חזרו אבל אני לעולם לא אשכח את העבר, אני לעולם לא אשכח עד כמה שהוא פגע בי. זה שהוא ניסה לצוד אותי, אפשר עוד לשחרר את זה, אבל זה שהוא גם לי לשכב איתו בשביל שאני הרדם ובסוף שבר לי את הלב, את זה אני לעולם לא אשכח.
נכנסתי לחדר ולא סגרתי את הדלת מאחורי כי שמעתי את הצעדים שלו שמתקרבים לעברי, צעד אחר צעד, חתיכה אחר חתיכה, הוא מתקדם לעברי ואני לא עוצרת אותו, אני לא סוגרת לו את הדלת בפנים, אני רק נותנת לו להיכנס ולטרוק את הדלת מאחורי.
השמלה הייתה צמודה ורק רציתי לשחרר אותה מהגוף המסריח מהוודקה שלי, השיער שלי לא היה רטוב למזלי אבל הוא הריח מוודקה. לא רציתי להיכנס להתקלח כי כול בן אדם שם הסריח מוודקה ולא הייתי היחידה, אבל הייתי צריכה להחליף שמלה כי הריח עולה לי כבר במעלה האף וגורם לי לשיכון חושים.
"אתה יודע אם כבר נכנסת, תוריד לי את השמלה מאחורה." אמרתי והרמתי את השיער שלי מהגב, אלי לא אמר דבר אלא רק התקדם לעברי. עמדתי עם עיניים עצומות בשביל לשמוע את הצעדים שלו, להרגיש אותו בעודו מניח את ידיו על הגב שלי ופותח את הריצרץ', השמלה נופלת ממני ואני מסתובבת בשביל ללכת לארון, אני רואה אותו עומד לכיוון הדלת ולא מסתכל עלי, גיחכתי.
"מה קרה? כבר ראית אותי בצורה הזאת, למעשה גם ראית אותי בלי בגדים." עקצתי אותו ולמשמע המילים שלי הוא הסתובב, ראיתי אותו פוער את עיניו ברגע שהורדתי את החזיה הדביקה והמסריחה שלי ואת התחתונים וזרקתי אותם לסל הכביסה הלבן שלי, פותחת את הארון בחיפוש אחר בגדים חדשים.
"את לא הבנת אותי נכון," הוא אמר בקול שהיה בו רגש, זה היה מוזר לשמוע אותו מדבר בצורה הזאת. אחרי הרבה שנים של התרגלות, חזרו לו הרגשות, "לעולם לא רציתי לנצל אותך, מה שקרה בנינו גם כשהייתי עם זיכרונות וגם כשהייתי בלי מעולם לא היה רגע של ניצול." בלעתי את רוקי בשביל לא לבכות לידו, הוא מדבר על זה, על הלילה שלנו, על הלילה ההוא שרציתי באמת להשכיח אותו מזיכרוני אבל הוא גרעין הזיכרונות שלי ואם אני ימחק אותו, אני יאבד שוב את האנושיות שלי.
"אז מה זה היה בדיוק? קדימה תסביר לי," הסתובבתי אליו בעודי הולכת לכיוונו ערומה, שמעתי את קול הבליעה שלו והעיניים הירוקות שלו התרוצצו על הגוף שלי בכול המקומות, לקחתי נשימה עמוקה ונעמדתי מולו, מביטה בעיניו ומנסה למצוא את התשובות לשאלות שלי.
"גם שפגשתי אותך בפעם הראשונה אחרי שמחקתי את הזיכרונות שלי, כשהרגת את ריק, ערפד בן החסות שלי ידעתי שהכרתי אותך. כיוונתי אליך את האקדח רק בשביל להרחיק את הרגשות שלי. אהבתי אותך גם כשלא זכרתי אותך וזה היה מוזר לאהוב אדם זר. ואת דיברת אלי בצורה כול כך שלווה, נתת לי לרדוף אותך, נתת לי לפגוע בך, נתת לי לעשות את מה שהכי פחות רציתי לעשות. אבל הלילה הזה, הלילה שלפני המוות הראשון שלך היה התפרצות של הרגשות שלי שלא יכולתי לשלוט בהם כבר." המילים שלו נכנסו מאוזן אחת ויצאו מאוזן שנייה, לא ידעתי שאני אחיה בשביל לשמוע אותו אומר לי את המילים האלו, אומר לי שיש והיה לו רגשות כלפי והם מעולם לא נעלמו, גם כשהוא היה חסר רגשות וחסר זיכרונות.
"מה אתה מנסה לומר?" שאלתי, אלי הרים את עיניו מגופי כלפיי והרים את כף ידו, הרגשתי איך בפעם הראשונה מישהו אחר שולט בגוף שלי, הרגשתי איך הגוף שלי נדפק בקיר ואני משחררת זעקת תדהמה מפי. לא יכולתי להרים את הידיים שלי אבל יכולתי לשלוט בו רק בעזרת המבט החודר שלי ואת הטריק הזה הוא לעולם לא ילמד איך לעשות, זה הטריק שלי.
"שאני לא יכול לראות אותך לבושה בשמלה שלבשת היום כשכול העיניים נועצות בך, אני לא יכול לראות איך בנים אחרים מחבקים אותך מנשקים אותך, אני לא יכול לראות את העיניים הנוצצות שלך ברגע שאת צועקת שם של גבר ורצה לעברו. אבל הדבר שהכי כואב זה שבכול פעם שאת מסתכלת עלי אני רואה את העיניים שלך, מסתכלות עלי בעצב ובכאב, לדעת שפגעתי בך כול השנים האלה, זה הורג אותי." זאת הייתה הצהרת אהבה שלא יכולתי לעמוד בה, הרגשתי איך הדמעות זולגות לי על הלחיים והגוש חונק אותי בגרוני, לא אמרתי דבר כי לא יכולתי לפתוח את הפה. משכתי באפי וליקקתי את הדמעות שהיו על שפתיי.
"אני מקנא בכול פעם שאת לא רוצה לדבר איתי, שאת מרחיקה אותי ממך וזה מגיע לי. אבל אני אוהב אותך," פערתי את עיניי, "אני אוהב אותך בכול לבי עד כמה שזה כואב, כי את שלי לוס , תמיד היית ותמיד תיהי ואני עומד לעשות הכול בשביל להחזיר אותך אלי." לא יכולתי להחזיק מעלי את הכובד הזה, לא רציתי להיות לצידו בזה הרגע. פערתי את עיניי והחדרתי לעברו את המבט החודר שלי, מעיפה אותו לצד השני. אני מחזיקה אותו באוויר רק בעזרת עיניי ומתלבשת במהירות. השמלה שלבשתי הפעם הייתה שחורה רגילה רק באזור החזה היה מלבן לאורך הגוף שקוף.
"אני לא יכולה להתמודד עם זה." אמרתי לו ויצאתי מהחדר, משחררת את השליטה שלי מאליו ומתקדמת אל עבר אולם הכניסה, אני מוחקת מפרצופי את דמעותיי ואת החיוך העצוב ומעלה את שמחת החיים שלי בחזרה כשראיתי את רוי רב עם צ'ייס כי הוא לא מביא לו לשתות כוס חמישית של וודקה.
"מצטער זה הוראה מלמעלה." אמר צ'ייס וניגש להכין משקאות לאנשים אחרים.
"מה הוראה מלמעלה?" שאל רוי בעצב ואני צחקתי וירדתי במדרגות, מתקדמת לכיוונו ומניחה את כף ידי על כתפו, הוא מרים את ראשו ושואל מה קרה. אני שותקת ומחייכת, רוי משפיל את ראשו לכוס הוודקה הריקה שלו ולוקח לו מספר רגעים בשביל להבין מי נתנה את ההוראה מלמעלה, זה יום ההולדת שלי ואני לא מתכוונת לתת לרוי לצאת שיכור ממנו.
"לא בבקשה שתגידי לי שזאת לא את." התיישבתי לצידו.
"מה אתה בוכה? תגיד תודה שאתה לא בהריון ואסור לך לשתות, אתה יכול לפחות לשתות, לי לא נותנים אפילו להתקרב לזה." נשפתי בבוז ולקחתי את כוס הוודקה הריקה שלו ומחזירה אותו לצ'ייס, צ'ייס שחשב שמי שמגיש לו את כוס הוודקה הריקה היה רוי לכן הוא הסתובב במבט מאיים ותפס אותי פעורת עיניים ואוחזת בעצמי בשביל לא לפרוץ בצחוק, אני נשבעת שרוי תמיד היה האדם שהיה יכול לעלות לי את מצב הרוח לשמיים.
"אני אוהב אותך לוס, בבקשה תגידי שיביא לי לשתות." אני מסובבת את ראשי ורואה את אחד השומרים של אלי עומד לידי ומזמין אותי כדי לרקוד איתו, אני מסתכלת לכיוון כול הרוקדים ואני רואה שוולדאק הדליק שיר לזוגות. רוזלין ורקס, שון וליאה, קיילה ובחור שאני לא מכירה, בלאד וכוס הוודקה שלו, ואני שולקחת את ידו של שומר הערפדים.
"אני שונאת אותך." אמרתי לו והוצאתי לו לשון, רוי פקח את עיניו ונעמדתי על רגליי בשביל לתת לשומר הערפדים החתיך להוביל אותי לרחבת הריקודים, השיער שלו היה פרוע ונתן לו מראה ילדותי, העיניים שלו היו אפורות והוא הביט בי.
"את אוהבת אותי." צעק לי רוי.
"מי אמר לך את השקר הזה?" הרגשתי את זרועותיו של שומר הערפדים על מותניי והוא מקרב את גופי אליו, יד אחת עלתה ותמכה בגופי ויד שנייה החזיקה בידי, הוא הוביל את הריקוד ואני נתתי לו להוביל בעודי מדברת בצעקות עם רוי ומנסה לשמור על קצב הריקוד ולא להתרחק.
"את, אחרי שקנית לי וודקה." הוא אמר והרים כוס ריקה, גלגלתי את עיניי וצחקתי.
" לא, אתה לא תקבל שום דבר היום. אתה גם ככה שיכור, אתה בכלל יכול לעמוד על הרגליים בלי ליפול?" ראיתי את המבטים שהוא עשה לי, ראיתי איך השיחה שלו באמת הצליחה לגרום לעיניים להסתכל עליו ולצחוק רק משינוי הפרצופים של רוי. צחקתי בעצמי ונתתי לכול מצב הרוח החרא שלי לזרום למקום לא ידוע.
"אני לא שיכור, איך בכלל הגעת למסקנה הזאת?" התחלתי לצחוק.
"אמרת לי שאתה אוהב אותי." וזה לא קשור לזה שהוא שיכור, הוא תמיד אומר לי שהוא אוהב אותי אבל הפעם רציתי קצת לעצבן אותו כי ברגע שהוא לא מקבל וודקה הוא הופך להיות האטרקציה המרכזית שלי באירוע.
"כלבה." הוא סינן בין שיניו והסתובב לצ'ייס.
"גם אני אוהבת אותך."
הרגשתי את המבטים, הרגשתי את הקנאה, הרגשתי אותו עומד על המדרגות. הרמתי את ראשי מכתפו של שומר הערפדים והבטתי לכיוון אלי שעמד נשען על הקיר, הוא הביט בי מבעד למדרגות ושלט בי, הוא לא שלט בגוף אלי אלא ברגשות שלי. התחלתי להבין כמה דברים ובניהם שהסיפור ביני לבין אלי הוא לא נגמר, והוא לא יגמר עד שאני יגיד את המילה האחרונה.
אבל הבנתי שאהבה היא כמו קסם, אך הקסם הוא לפעמים הוא אשליה.