בלאד : השקרים של לוס פרק 34

בלאד.
"היית חלק מהתוכנית להוביל אותי למפעל, בגלל זה רצית לשים עלי יחידת מעקב." אף אחד לא עשה שום צעד לעברי, זה כאילו חוץ ממני ומגורדון אף אחד לא היה קיים. הייתי מרותקת לדשא ולא יכולתי לקום, אחד האנשים של גורדון שקיבל את כוחות הברק ריתק אותי לרצפה בעוד שגורדון משתמש בכוחות הדם שלו בשביל להחזיק את השומרים והבנות.
"לקח לך הרבה זמן למצוא את המפעל הזה, במיוחד כשאת מחזיקה את העיר העתיקה בידיים שלך, כולם מפחדים ממך בגלל שאת שולטת בדם, את ובלאד זה שילוב מפחיד." הוא אמר ואני חייכתי את החיוך השלי, מראה לו שכול מה שהוא אומר שווה לאפס בשבילי, כול המילים שיוצאות לו מהפה לא מעניינות אותי, אני רק רוצה לגלות מה הוא יודע.
"אנחנו משפחה, אני, בלאד, טרייסון וולדאק. אתם הרגתם משפחה." אמרתי וניסיתי להתרומם על הרגליים אבל שוב מכת ברק חלשה פגעה בי, היא גרמה לאיברים שלי להתחשמל בתוך גופי, יכולתי לשמוע את החשמל הסטטי, יכולתי להרגיש אותו בפני , בעיניי ובכול זאת להיות חזקה.
כי מכת חשמל לא תביס אותי, גורדון לא יביס אותי , אני לא ניתנת להבסה כשאני יודעת שאני היא הציידת של בלאד.
"אל תדאגי, אתם תצטרפו לטרייסון בזמן הקרוב." הוא אומר את זה כאילו הוא באמת חושב שהוא יהרוג אותי, אני לא חלשה כמו קיילה וליאה, אני למדתי להילחם על הדברים שחשובים לי כשעוד הייתי בת ארבע עשרה, עברו שנים מאז וכול שנה האני מתחזקת יותר ויותר אבל עכשיו אני מרגישה הכי חזקה שיכולתי להיות בשנים האלו, והאדם האחרון שיהרוג אותי יהיה גורדון.
"זה גם מה שג'קסון חושב, אבל רק תנסו תגלו שזה לא כול כך קל." אמרתי וגורדון הנהן, הוא יודע על מה אני מדברת והוא יודע טוב מאוד שלא כדי לו להתעסק איתי אבל הוא רוצה להראות לצוות שלו שהוא יכול לעמוד מאחורי הדיבורים שלו, חבל שזה שקר.
"אני יודע, את הרי הבת של בלאד לוטוס, בת החסות של ג'ון לוטוס. את ממש משחקת בין הלוטוס הלבן והלוטוס השחור, את דמפרית ששולטת בדם, את הדמפרית הכי מהירה ואת מחזיקה את העיר העתיקה בכיסים שלך, אבל לכולם יש חולשה וכולנו יודעים מי היא." הוא הסתובב לעבר השומרים והתחיל לקפל את האצבעות שלו, המכה הזאת, הכוח הזה גורם להקאת דם, זה גורם להקיא את הנשמה ואם בן אדם מקיא יותר מידי דם הוא מת, אבל לצערו הרב זאת לא החולשה שלי.
"אתה חושב שמוות זאת החולשה שלי? אתה טועה, אני משחקת עם המוות כבר שנים והמוות לא מחליש אותי אלא רק מחזק אותי, רוצה להרוג אותם? תהרוג," אמרתי בקלות, " אבל תדע שאני לא יהרוג אותך, אני ארדוף אותך במשך כול השנים האלה, ביום, בלילה, עד שתבקש למות. כול בוקר שתפקח את העיניים תראה את הפנים שלי והסבל יהיה כה גדול שהמוות תהיה האפשרות היחידה." לחשתי לעברו בקול נחשי, כול מילה, כול הבהרה אמרתי באיטיות בשביל שהמילים יחלחלו למוח שלו וימצאו את המקום המתאים, אני מתכוונת לכול מילה שאני אומרת, כי אם ג'קסון וגורדון יהרוג עוד בן אדם אחד שקרוב אלי, הם יצטערו על היום שהם נולדו.
"אני לא מפחד ממך לוסי, כבר לא," הוא אמר אבל שמעתי את הלב הדופק שלו, את הדם הבוער בגופו, את בליעת הרוק המפוחדת אבל הוא מאמין בכך שהוא לא מפחד ממני. הוא יכול לא להאמין שהוא מפחד ממני אבל אני יודעת שזה שקר, כול כך הרבה שקרים שאנחנו שוקעים בתוכם ולא יכולים לצאת.
"אז תגיד לרן שישחרר אותי, קדימה תגיד לו," הרמתי את עיניי מהדשא והבטתי בו, מתרוממת על הרגליים בעודי מרגישה את החשמל שעובר בגופי, אני מתקדמת צעד, ועוד צעד ועוד צעד ומכה נוספת אותי לדשא, אבל אני רק מתחילה לצחוק מהיכולות שלהם. הם לא למדו את כול השליטה אולי רק את המכות הבסיסיות.
"אל תשחרר אותה, ג'קסון צריך אותה בחתיכת שלמה." עכשיו אני מבינה למה הוא מכה אותי במכות חשמל ולא משתמש בכוח הדם, כי הוא לא יודע להשתמש בו והוא מחשמל אותי רק כדי להעלף אותי בשביל שהוא יחזיר אותי לג'קסון, הוא פשוט לא מבין שגם אם אני יחזור אל המפעל אני עדיין אצליח להשתחרר, לא משנה מה.
"אתה חושב שאם תביא אותי לג'קסון תקבל כוכב זהב?" צחקתי, " הוא ישים אותי יחד עם כול משפחות האצולה ויגנוב ממני את הכוחות, בסופו של דבר יהיה לו כול מה שהוא רצה והוא לא יצטרך אותך כבר, אתה תהפוך להיות אפר שאף אחד לא יבכה עליו, אף אחד לא יחשוב עליו ולא תעניין לי את הזין. אתה הרי עד שראה כול מה שהוא עשה, אז אתה חושב שברגע שג'קסון יהרוג אותי ואת בלאד ג'ון לא יפתח בחקירה מה הרג את אח שלו ואת בת החסות שלו?" ג'ון היה עוד כלי במשחק השחמט הזה, והמניפוצליות שאני מנסה לעשות לא בדיוק עובדות אבל אני מתחילה להיכנס לראש שלו, הוא מתחיל לראות את העולם בדיוק כמו שאני מראה לו אבל הנאמנות שלו לג'קסון כול כך חזקה שבשביל שאני הצליח לשבור בניהם את הקשר אני אצטרך להתאמץ יותר.
"תשתקי, כי ברגע שתגיעי למפעל, אין דרך חזרה." הוא חייך את החיוך הענק שלו וכול שאר הצוות התחיל לצחוק, אני רק הרמתי גבה והבטתי בו בלי להראות שום רגש.
"הייתי כבר במפעל גורדון, הרגע חזרתי משם, איך אתה חושב שגיליתי שאתה הפעילות הקיצונית של ג'קסון. הוא הרג את טרייסון, גם אם אבדתי את הכוח שלי למספר דקות ולא הבנתי מה קורה עדיין הצליחו להעיר אותי. אתה בוודאי יודע איזה רוח העירה אותי." קצת מניפולציות לא יכאיבו לאף אחד, הוא בוודאי חושב שמי שהעירה אותי הייתה רוזלין המתה, הוא חושב שאני רואה רוחות. אולי זה נכון אבל רוזלין נמצאת חיה ושלמה ואני ראיתי אותה, ראיתי ודיברתי איתה. אולי ג'קסון העביר אותה אבל אני עדיין המצא אותם, אני ימצא את רוזלין ורקס ואני יהרוג את ג'קסון.
"את בוודאי רוצה לספר לחבר שלך על ההורים שלו, שנים הוא מחכה לדעת עליהם." הוא פנה לאלי ואני הסתובבתי על גופי בשביל להסתכל עליו, הוא פער את עיניו ברגע שאמרו ההורים שלו. אני יכולה לספר לו, אני יכולה לעמוד ולספר לו אבל אני רוצה לעשות את זה קצת יותר מעניין ממה שגורדון מקווה לו.
"אתה רוצה שאני יספר לאלי שאמא ואבא שלו מתים? אתה רוצה לשמוע אותי אומרת שרוזלין ורקס גרין מתים? אני יכולה להגיד את זה, במיוחד אחרי כול השנים האלה שאנחנו מחפשים אותם." העיניים של השומרים החלו לגדול, קיילה וליאה כבר לא הבינו מה קורה פה אבל אני ידעתי מה אני עושה, אני פותחת בפניהם את כול השקרים שהסתרתי מהם, במיוחד מאלי.
"תגידי לו גם בגלל מי הם מתים, למה ג'קסון הרג אותם," גורדון הביט באלי שהתחיל להתעצבן מכול מילה שהוצאתי מהפה, הוא לא יכל לשמוע אותי אומרת שההורים שלו מתים אבל אני המשכתי לדבר וגם כן גורדון "הכול בגללך לוסי."
חייכתי חיוך ממזרי, חיוך נקמני, חיוך שאם הוא לא היה מכיר אותי הוא היה נבהל ממנו.
"הכול שקר." אמרתי והרמתי את ראשי, נשענתי לאחור וישבתי על הקרסוליים שלי בעוד שהידיים שלי קשורות מאחורי גבי, ככה בדיוק גורדון רצה לראות אותי, חסרת עונים.
"מה -?"
"אבל אתה לא ידעת את זה נכון?" קטעתי אותו לפני שהוא בכלל הצליח לשאול שאלה ,"ג'קסון לא מספר לך שהוא משאיר את רוזלין ורקס חיים, איך אתה בדיוק חושב הגעתי לכאן? היא אמרה לי, אני דברתי איתה גורדון ואם אתה לא מאמין לי אתה יכול לשאול את הבוס שלך."
חיכיתי מספר שניות בשביל שמילים שאמרתי יכנסו לכולם למוח, השמועה שאמרה שרוזלין ורקס מתים מתמוססת במים ונעלמת כי הרגע הוכחתי שהשמועה לא נכונה.
"רוזלין אמרה לי תשמרי עליו, תשמרי על הבן שלי. ציטוט ישיר מפיה." המשכתי לחייך כמו בובה, כשכולם מסתכלים עלי ובמיוחד אלי שנפל לתאום העמוקה שבניתי בשבילו, הוא נפל לתוכה ולא הצליח לצאת ממנה. הוא התנשם בכבדות, המוח שלו לא חיבר את הפאזל, המילים היחדות שהוא שמע הם שההורים שלו חיים. כול הסיפור מסביב למילים האלו נקטע ולא חלחל למוחו, אני ידעתי משהו שאחרים אפילו לא ידעו עליו.
צחקתי בקול כשהוא גמגם את המשפט "לא יכול להיות שהוא השאיר אותם חיים, הוא אמר שהוא רצה להרוג אותם בשביל שתאבדי את הכוחות שלך מלב שבור." אם הם ימותו הלב שלי לא ישבר, הם לא ההורים שלי, ההורים שלי נמצאים בממלכת אלאדור ואבא ואמא שלי האמיתיים הם בלאד. כך ששיברון לב לא היה נוצר, אבל אם אלי היה במקומי זה סיפור אחר.
"הוא השאיר אותם חיים רק בשביל להגיע אלי, הם הרי החוקרים הגדולים של משפחת הדם." הצוות שלו לא ידע על מה אני מדברת, הוא לא ידע על מה אני מדברת, כאן אני יכולה להוכיח שכול מה שג'קסון סיפר להם היה שקר אחד גדול.
"אבל אם ג'קסון יהרוג אותם אני יהרוג אותו וזאת הבטחה, אחרי הכול כולם יודעים שאני מחפשת אותם כבר שלוש שנים." גורדון צעד לכיווני צעד אחד .
"את תוכלי לקיים את ההבטחה שלך? טרייסון לא קיים אותה." עיניי נפערו לרווחה.
טרייסון.
נעמדתי על רגליי והתחלתי להתקדם לכיוונו בעוד שברקים פוגעים בי, ולא רק ברקים אלא כוחות אחרים שלא החשבתי אותם. אבל אף אחד מהם לא הצליח לפגוע בי, אני באמת חסינה בפני כוח הברק מניסיון שלי עם בלאד אבל לא רציתי שהוא ידע את זה עד שהוא ייתן לי מידע. אולי הוא לא מסר לי מידע אבל הוא עלה על השרטון, אני לא מתכוונת לתת לו לחיות אחרי שהוא דיבר על טרייסון בצורה הזאת . אני יודעת שטרייסון לא קיים את ההבטחה שלו אבל הוא עזר לי, הוא נתן לי מידע שאף אחד לא ידע עליו, הוא הקריב את החיים שלו ואלו בדיוק החיים שהוקרבו בשביל לנצח במלחמה הזאת, לנצח את ג'קסון.
הוא תמיד היה לפני ואני תמיד הייתי מאחורה אבל הגיע הזמן להפוך את השעון.
"אלוהים אדירים." אמר גורדון והתחיל להתרחק לאחור בזמן שאני מתקדמת קדימה, הצוות שלו התחיל לברוח לאחור אבל תפסתי אותם בעזרת עיניי, תפסתי את גורדון בעזרת כף ידי וכול השומרים והבנות השתחררו. הם נפלו לאדמה והתרוממו על הרגליים והתחילו להתקדם לכיווני.
"את באמת הסיבה שחטפו אותם ואת הסיבה שהשאירו אותם בחיים," אמר גורדון והוא עלה על זה, הוא יודע מי אני, " את היא נסיכת הדם." עמדתי מולו, מכניסה את כף ידי אל תוך גופו ותופסת את ליבו, שאר הצוות שלו כבר התפוצצו מרוב שהם הקיאו את כולה דם שלו, העצים הירוקים שעמדו מאחוריהם נצבעו באדום, ריח של דם התפשט באוויר, וכול גל הרחמים שחשבתי שאולי היה לי לגורדון נעלם כאילו לא היה מעולם, המשכתי להביט בו ולראות אותו משתנק באיטיות רבה מכמות הדם שעולה לו במעלה קנה הנשימה.
"המוות שלך יהיה מסר לג'קסון שאני באה בשבילו, תמסור לטרייסון ד'ש." אמרתי ללא שמץ של חרטה והוצאתי את הלב מליבו, גופו נפל דם על הדשא וצבע אותו באדום, כול הדשא שהיה ירוק עד לפני כמה דקות התחיל להיות ירוק ולי לא היה אכפת כי לא הרגשתי שום דבר באותו הרגע.
הסתובבתי בחזרה לשומרים אבל לא נתתי להם להתקרב אלי, בעזרת מבט החדירה שלי השארתי אותם בקו אחד מספר מטרים ממני, שמעתי את קיילה צועקת לעברי, שמעתי את ליאה צועקת לעברי ועוד קול שלא יכולתי לשמוע . זה היה קולו של אלי שמנסה שברגע זה יודע שההורים שלו חיים, הוא יודע שאני יודעת איפה אני נמצאים אבל אני לא יכולה לענות לו.
אני מסתכלת על הלב הפועם ודמעות זולגות מעיניי.
טרייסון.
ככול שהמשכתי להסתכל על הלב הבנתי שאף אחד מהארמון של בלאד לא באמת היה בעדינו, כולם חיו שם תחת שקר, הם חיו שם בשביל לרגל עלי. כול השקרים שלי חוזרים עלי בחזרה, כי אני חייתי אצל בלאד כדי לרגל אחריו בשביל ג'ון, עזרתי לאלי כדי לרגל בשביל ג'ון ושקרתי יותר פעמים ממה שחשבתי, יותר מידי פעמים. וכול השקרים חוזרים אלי, הרבה שקרים התגלו היום ואני לא בטוחה שנשארו שקרים סגורים, שקרים שאני יודעת עליהם.
"הקרבתי כול כך הרבה בשביל להציל אותם, למה זה קורה דווקא לי?" הרמתי את מבטי לעבר השומרים, הסתכלתי ישירות לעבר אלי.
"למה כולם רודפים אותי? למה כולם רוצים להרוג אותי?" ואלי היה אחד מהם.
ניפצתי את הלב שאחזתי בידי והדבר האחרון שזכרתי היה את הדם שמשפריץ על פני ולאחר מכן הכול היה חשוך.