בלאד : השקרים של לוס פרק 33

"בן זונה."
"בלאד לא לימד אותך לא לקלל אנשים יותר מבוגרים ממך?" ג'קסון התקרב אלי ואחז באמצעות אצבעותיו בפניי, מקרב את שפתיו לעברי ומנשק אותי באגרסיביות, אני מנסה לנשוך אותו אבל אני מרגישה חלשה מידי בשביל לעשות את זה, הכוח שהיה לי נעלם ברגע שראיתי את הגופה של טרייסון.
אני ציידת ואני יודעת את זה, אבל הגוף שלי חלש ואני לא יכולה להדחיק את הרגשות שלי כמו שאני אמורה לעשות, הייתה לי הרגשה שאני צריכה להתאמן על הדחקת רגשות אבל לא חשבתי שזה יבוא כול כך מוקדם כמו עכשיו.
"בן אלף זונות." הוספתי מילת תואר שתרחבי את אוצר המילים שלי, אם הייתי רוצה הייתי יכולה לקלל אותו בקללות שהוא אפילו לא שמע עליהם, כשאני מעוצבנת הלקסיקון שלי כה רחב שלאף אחד לא יהיה את הכוח ואת האומץ להיכנס לתוכו.
"אז מה, את נהנת במפעל? ראית כבר איך המכונות שלי עובדות?" אני הבטתי בו, הוא נשאר בדיוק כמו שהוא היה פעם. היה לו שיער שחור, באמצע היה לו שביל מגולח ובצידו היה אפשר לראות קצת שיער שגודל, פניו היו ספק ציניות וספק כועסות-שמחות, עיניים מתות בצבע חום וחיוך ג'וקר שקרי.
"כיף חיים, אתה לא יודע עד כמה." הקול שלי נשמע קר, קר כקרח. המבט שלי היה ממוקד בג'קסון ולא יכולתי להסיר את העיניים ממנו. תמיד ידעתי שזה אחד מאיתנו, אחד מהאנשים של בלאד אבל לא חשבתי שזה ג'קסון, הוא תמיד היה נחמד אלי אבל התקופה הזאת נגמרה כי הוא התחיל לשחק עם המוות, והיחידים שיכולים לשחק עם המוות הם אני ואני. אנחנו, לוסי והציידת נהפכים לאחד, שום פיצול אישיות, שום רגש רחמים כלפיו, כול מה שהרגשתי כלפיו לפני הדקות האלו נעלם כאילו הוא לא היה.
קוראים לו ג'קסון והוא רוצח.
"פעלת בדיוק כמו שתכננתי שתפעלי, ידעתי שתמצאי בסופו של דבר את המפעל הזה דרך וולדאק, ידעתי שטרייסון ידליף לך מידע. כול התוכנית הזאת הייתה מבוימת." פי נפער לרווחה, נשארתי ללא מילים. גם אם חשבתי שאני כמה צעדים לפני הבוס הייתי מספר צעדים מאחורה, הוא הכיר אותי, הוא ידע איך אני חושבת, הוא גדל איתי והוא ידע שאני אקריב הכול בשביל האנשים שחשובים לי, ואם הוא מכיר אותי כול כך טוב הוא יודע שאני ארדוף אותו עד סוף חייו שקרובים יותר ממה שהוא חושב.
כול פעם שהוא יעצום ויפקח את עיניו הוא יראה אותי, אני המשיך לרדוף אותו גם בתת מודע שלו.
"גם וולדאק היה חלק מזה? הוא ידע שתהרוג את טרייסון?" הדבר האחרון שאני רוצה הוא לרדוף אחרי וולדאק, כי מרגע זה אין בי שום רחמים כלפי אף אחד, כול מי שיעמוד בדרכי, דינו יהיה מוות.
"חשבתי שאת מסוגלת ליותר מזה לוס, את יודעת שוולדאק לעולם לא יתקע סכין בגב של החבר הכי טוב שלו." אמר זאת ג'קסון עם חיוך ממזרי על פניו, הוא אמר זאת כול כך בקלות כשהוא מדבר על טרייסון, כאילו הוא עדיין חי. אבל אני לא אתן לו לדבר עליו ככה.
עד כמה שהחשק שלי להיכנס לו למערכת הדם מתגבר אני עוצרת בעדי כי אני צריכה מידע, אני רוצה לסיים את מה שהתחלתי, כי זאת ההבטחה שלי לטרייסון ואני לא מתכוונת לשבור אותה. אני ימצא את רוזלין ורקס, אני יציל את משפחות האצולה ואני יהרוג את הבוס.
בעתיד הקרוב לא יהיה שום ג'קסון ושום מפעל.
"אז הוא לא היה חלק מזה." אמרתי בפשטות, ללא שום שמץ של רגש בקולי "אני לא מבינה, למה אתה עושה את זה?" אני יודעת למה הבן זונה הזה עושה את זה, הוא גורם לאנשים למות, הוא גורם לאנשים לבכות, להרגיש כאב, הוא עושה את כול זה רק בשביל לקבל את הכוחות שלי. אבל אני לא יפסיד, אני לא אתן לו את הכוחות שלי בקלות כזאת, אני אלחם עליהם כמו שאף פעם לא נלחמתי.
"בלאד גירש אותי מהארמון, הוא גירש אותי ממך. המוות שלך יהיה הנקמה המתוקה ביותר לבלאד." המוות שלך, המילים האלו באמ נשמעות מתוקות למוות, כמו קפצת לבנה שתהפוך לאדומה כדם. כשהוא אומר את המילים האלו הוא נראה מגורה, הוא נראה כול כך מעושר שזה גורם לי לרצות לקבל את האתגר, אבל עדיין לא, הזמן להרוג אותו עוד עומת מלכת.
"ובגלל זה אתה רוצה את הכוחות שלי? בשביל לתת לו הוכחה שאני מתה?" גיחכתי כי זה הצחיק אותי, אן ג'קסון באמת חושב שלהרוג אותי זה דבר קל הוא יותר טיפש ממה שחשבתי. עד כה הוא הראה את הגאונות שלו אבל עכשיו זה פסק, למה? כנראה זה נוטף לו מהשכל בכול רגע שאנחנו מדברים.
"הדבר הכי מהנה בעולם יהיה להרוג את בלאד עם הכוחות שלך." רציתי להרוג אותו, כשהוא מדבר בצורה קלה על בלאד. אבל אני יחכה עם זה, אם בלאד יגלה שזה ג'קסון תהיה מלחמה בכול העולם, אני לא רוצה עדיין להתחיל מלחמה, אני רוצה לתת לג'קסון את מה שמגיע לו ברגע שזה יקרה הוא ידע שאני באה בשבילו.
השפלתי את ראשי לרצפה וחייכתי את החיוך הכי גדול שלי "אתה מכיר אותי ג'קסון, אני לא יודעת איך ולמה אתה חושב שתצליח להרוג אותי מהר, אבל אתה יכול ללכת להזדיין." חייכתי אליו את חיוך הצ'ייסר שלי והראתי לו עד כמה לא אכפת לי ממנו, לא אכפת לי מהתוכנית שלו, לא אכפת לי מהנקמה שלו אבל כן אכפת לי מהנקמה שלי.
"את נמצאת במפעל שלי לוס, אני יכול לקחת אותך למכונה מתי שאני רוצה." הוא התיישב מולי בישיבת צפרדע והביט בעיניי, שפתיו היו כה קרובות לשלי כשהוא דיבר, המשכתי להביט בשפתיו ולחייך. שפתיו המשיכו לנוע ואני המשכתי לשמוע את מה שהוא אומר אבל בלי להקשיב לו למילים שלו, הם לא כול כך עניינו אותי.
"ג'קסון אם היה לי את הכוח בתוך שניה הייתי יכולה לחזור לבלאד אבל אין לי כוח אליך." פיהקתי.
"לוסיאן!" שמעתי צרחה, הרמתי את עיניי מג'קסון והסתכלתי לכיוון אחד המסדרונות שהיו בהמשך המסדרון בו עמדנו, היינו בכניסה האחורית של הארמון כי זאת הכניסה היחידה שאני מכירה.
רוזלין.
"זאת הסחת דעת," היא ניסתה להשתחרר מהאדם שהחזיק אותה ואת רקס, " תצילי אותו, תצילי את הבן שלי." והם נלקחו.
הייתי לי הוכחה מוחשית לכך שרוזלין חיה, דיברתי איתה, ראיתי אותה והיא זזה. אני יכולה לספר לאלי, אני יכולה לחשוף בפני השומרים את כול מה שקורה כאן אבל..
לקח לי מספר רגעים כדי להבין על מה היא דיברה, היא אמרה זאת הסחת דעת ואז הבנתי. אלי קרא לקבוצה של שומרי הערפדים בשביל להתכונן למלחמה של הערפדים כנגד השומרים, ג'קסון לא סתם סחב אותי כאן והרג את טרייסון הוא עשה את כול זה בשביל להסיח את דעתי מהמלחמה שמתקיימת בארמון. הוא רוצה להרוג את כול האנשים החשובים לי בשביל לשבור אותי , כדי שבמלחמה ביני לבינו ישאר רק אחד וזה יהיה הוא.
נעמדתי רגלי במהירות ובעטתי בשומר שהחזיק אותי מצד ימין, כשהוא התקפל תפסתי בזרועותיו של השומר השני ונתתי לו מרפק לבטן בעודי מסובבת את הזרועות שלו ודוחפת אותו לרצפה, ג'קסון שהרים את האקדח שלו בשביל לכוון אלי הבטתי בו, במבט החדירה שלו וגרמתי לגוף שלו לעוף לקיר הנגדי.
ברגע אחד כבר לא הייתי שם.

"גורדון!" צעקתי לעברי כנכנסתי אל החצר של הארמון של בלאדליינס, הוא עמד עם הקבוצה שלו ואחז בידו באוויר, כשהסתכלתי לאן מופנת היד שלו ראיתי שהוא מופנת אל עבר השומרים והבנות, הוא אוחז בהם, הוא משתמש בכוח הדם, אני מרגישה אותו.
"לוסי, כמה טוב לראות אותך." ברק הגיע מהשמיים וריתק אותי לאדמה, יכולתי להרגיש את זרם חשמלי עובר בגופי ומחשמל אותי מבפנים, צרחתי, צרחתי את הנשמה שלי . זה כאב מבפנים ומבחוץ, אני לא יודעת איך אבל הוא שולט בכוח הדם. והוא מצליח להחזיק את קיילה וליאה באוויר והן לא נלחמות בו. אין לי מושג איך זה קרה, איך יכול להיות שהוא גנב להן את הכוחות, אם הייתי יודעת שג'קסון חטף את החברות הכי טובות שלי הייתי עוד מגיעה אליו לפני זה ויכול להיות שטרייסון עוד היה חי. אבל הן כול הזמן היו באימונים כאן, אני יודעת שהן היו כאן אבל השאלה שלי אם יכול להיות שהוא חטף אותן, לקח להם את הכוחות והחזיר אותם.
"אתה בוגד גורדון, כולכם בוגדים," צעקתי בכוחות האחרונים שלי לעבר גורדון וכול חבורת האבטחה שלו "אתם הייתם המודיעים של ג'קסון, אני יהרוג אתכם אני נשבעת." ראיתי אותם מתים, רציתי שהם ימותו אבל אני צריכה שהם יגלו לי משהו, גורדון חלש ועכשיו הוא מאוד גאה בכוחות שלו ואם אני יעלה לו על הגאווה הוא יציץ את כול המידע שאני צריכה, אני רק צריכה למצוא את הנקודה שלו.
"זה מוזר לוסי," הוא אמר והביט בי מופתע "את לא אמורה להיות חסינה בפני כוחות הברק?"
לאן הוא חותר?
"מה אתה רוצה גורדון?" שאלתי בקול מצמרר.
"אני רוצה את הכוח שלך , ג'קסון רוצה אותו אבל זה מוזר שאת חסינה בפני כוחות הברק אם את היא הבת של בלאד. וכולם יודעים שבלאד לוטוס שולט בכוחות הברק." אחד השקרים הכי גדולים שלי נפתח לרווחה וכול העיניים היו מופנות אלי, כול המבטים של השומרים, של הבנות ושל אלי במיוחד אבל לא נתתי לזה הפריע לי, המשכתי לחייך גם כתפסו אותי על שקר וגם כשאני מרותקת לאדמה.