בלאד : השקרים של לוס פרק 31

' פעילות קיצונית – מידע.
תמונה – זרוע.' ניסיתי כמה שיותר להפחית בבקשות שלי לטרייסון, במקרה שיעלו על הפלאפון שלו, מהבקשה הראשונה הם עוד יכולים להבין מה אני מבקשת אבל מהבקשה השנייה הם פחות יבינו. חזרנו להתיישב בקורסה ופתחתי את הספר בשביל לראות על מה הוא מדבר אבל הכול היה כתוב שם במספרים כך שלא יכולתי יותר להסתכל על זה וסגרתי את הספר. סמית' שהביט בי מהצד החל לצחוק ואני גלגלתי את עיניי.
"אוקי, אני יסביר לך למה התכוונתי בכך שאמרתי מתמטיקה." הוא סימן לי לפתוח את הדפים הראשונים של הספר, כשפתחתי ראיתי שמצויר שם מכונה לבנה שנראת כמו מכונת סיטי עגולה ומקום שבוא אפשר לשכב, הרצועה נכנסת אל תוך העיגול הלבן הגדול ששואב את הכוחות על ידי הזרמת אנרגיה שנמצאת בתוך הכוחות אל תוך הזרועות. קראתי בדיוק מה שנמצא בקצרה בתחילת העמוד לצד המכונה, אולי לזה סמית' התכוון שאם אני ינתק את הזרוע אני יכולה להרוג את המשפחות האצולה.
רק שאני לא בטוחה איך.
"בעולם יש שלוש צורות חיות . יש את בני האנוש, את הערפדים ואת הדמפריים.
גוף אנושי לא יכול להכיל כוחות , ואם הוא יכיל הוא ימות.
גוף של ערפד יכול להכיל רק עשרים אחוז כוחות, אם יהיה אחוז אחד יותר ממה שהגוף מקבל הגוף מת.
גוף של דמפייר יכול להכיל מאה אחוז של כוחות, לכן אם יהיה עומס של כוחות בזרוע אחת זה יכול להרוג את משפחות האצולה. לקיחת הכוחות לא באמת זה כמו שזה נשמע, המכונה לא לוקחת את הכוח עצמו אלא את גרעין האנרגיה שמצויה בתוכה. ברגע שכול הגרעין נעלם הכוח נעלם איתו, אבל יש בעיה אחת," הוא התרומם והתיישב לידי, בעזרת האצבע שלו הוא הצביע על גוף המכונה עצמה, שזה היה כמו כדור בדולח לבן ושקוף בתוכו היו כדורי אור בצבעים שונים, גרעינים שונים, אנשים שונים.
"מה הבעיה?" בלעתי את רוקי וליקקתי את שתפי התחתונה.
"אם תנתקי את הזרוע שמובילה אל האדם בלי להחזיר אליו את הגרעין עצמו את תובילי יותר כוח ממה שדמפייר יכול להכיל. את יכולה להרוג אותו, טעות אחת קטנה וזה יהרוג אותם." או אלוהים אדירים, בשביל שאני יוכל להציל את משפחות האצולה אני צריכה לדעת לשלוט באנרגיה? אני לא יודעת אם אפילו כוח כזה קיים, איך יכול להיות שהרגע חיים של אלפי אנשים נהיו תלויים בי? צעד אחד קטן, חומה גדולה של שקרים , והחיים שלהם שמגיעים בשבילי.
אני לא יודעת אם אני יעמוד בזה, לקח לי שנים ללמוד לשלוט בכוחות שלי, איך אני אמורה לעזאזל ללמוד להשתמש בכוחות האנרגיה? וגם אם אני אלמד, אני יוכל להיכשל ולהרוג את האדם. אם מישהו חף מפשע ימות בגללי, אני לעולם לא יסלח לעצמי.
"אתה בוודאי צוחק עלי." אמרתי פעורת פה, כאן אני לא מתכוונת להסתיר את התדהמה שלי. הייתי יותר ממופתעת, הייתי יותר משוק טוטאלי, הייתי חסרת מחשבות כלל.
"אני נראה לך צוחק?" או אלוהים, הוא דיבר ברצינות. הנחתי את כף ידי על פי כדי להשתיק את הצרחה שעמדה לבקוע, וזאת לא הייתה צרחה של אלוהים אדירים ראיתי רוח רפאים אלא צרחה של תהרגו אותי עכשיו כי אני לעולם לא יצליח לעשות את מה שסמית' מבקש ממני לעשות, גם בלי מילים.
"אני מקווה." ואני ימשיך לקוות שאני ימצא דרך אחרת לשחרר את משפחות האצולה מהמכונות כי אני לא מתכוונת להשתמש בכוחות שלי בשביל לנסות להרוג אנשים חפים מפשע, להיות ציידת ערפדים זה היה חלק מהכיסוי שלי בעבודה אצל ג'ון, הוא היה זה שבנה את המפקדות של המערכות של ציידי הצללים, הוא זה ששלח אותי למשימות. רק אף פעם לא הבנתי למה הן כוללות את אלי גרין, בהתחלה חשבתי שזה היה בכוונה אבל אחרי זמן מה הבנתי שזה הגורל שרוצה אותנו במלחמה כול הזמן, ולפי מה שאני רואה. המלחמה הזאת לא תסתיים לעולם.
"זה היה אחד הדברים שלא הייתי אמור לספר לך אבל ידעתי שאני חייב, עם היהירות שלך והרצון לעזור לאנשים עוד היית גורמת למשפחות האצולה למות. אבל אל תדאגי, שליטה באנרגיה היא בדיוק כמו שליטה בדם. לכי תדעי, אולי יצליח לך לשלוט באנרגיה בקלות ולא להסתבך." לא היה לי בדיוק מה לומר, לא היה לי רצון לחשוב, הדבר היחיד שעשיתי הוא לדמוע, העיניים שלי דמעות בלי שאני ידע למה או איך. הרגשתי שאני בוכה אבל הבעיה שלא הייתה לי כוונה לבכות, הרגשתי כמו בובה. ללא רגשות, ללא יכולת דיבור וללא מחשבות, הרגשתי שאנשים שולטים בי וזאת הייתה ההרגשה שלי עוד מגיל קטן . פעם חשבתי שרק בלאד וג'ון שלטו בי אבל עכשיו אני מגלה שיותר מידי אנשים שולטים בי, בכול תנועה שלי, בכול מחשבה שלי ואני לא יכולה לחיות ככה יותר.
"מה את מתכוונת לעשות? להרוג את עצמך בשביל שהוא לא יצליח להגיע אליך?" זה היה כאילו הוא קרא את מחשבותיי, עצמתי את עיניי ופקחתי אותם בשביל לראות יותר בברור מה קורה סביב, ידעתי שאסור לי להיכנע , ידעתי שאני לא יכולה להפסיד אבל תמיד ידעתי שיד החיים והמוות תהיה תלויה בי.
"אלחם." מילה אחת בעלת ארבע אותיות, מילה כה חזקה שתיתן לי כוח להתמודד עם מה שקורה סביבי.
"את בטוחה שתצליחי להתמודד עם זה? אני מתכוון מבחינה נפשית." הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני אצטרך להדחיק כול רגש שקיים בליבי כלפי אנשים אחרים, בשביל להציל חיים אני אצטרך להקריב חיים, ובשביל לא לתת לאנשים אחרים לשלוט בי אני אצטרך להדחיק כול רגש שקיים בי, כול דבר שימנע ממני להרוג." בזמן הקרוב, עד שהבוס של המפעל יחליט להפעיל את התוכנית הקיצונית אני אצטרך ללמוד מספר דברים. איך להילחם, איך לשלוט בכוח האנרגיה ואיך להדחיק כול רגש שהיה בגופי.
"תעשי הכול בשביל לשמור את האנושיות שלך, זה מה שחסר שתאבדי." אמר סמית'.
"למה? מה כול כך חשוב באנושיות שלי?" והשאלה היא, האם היא קיימת בכלל אחרי כול הזמן הזה? האם שזמן המלחמה יבוא אני באמת יהפוך להיות מי שאני לא אמורה להפוך אליה.
"כי אם תאבדי את האנושיות שלך והבוס של המפעל יתפוס אותך, ברגע שהוא יצליח לקחת ממך את הכוחות הוא יצליח להשיג גם האנושיות שלך דרך הזרוע. ואז הוא יהפוך להיות דמפייר ששולט במאה אחוז כוחות." זאת אומרת שהוא יודע, שערפד לא יכול להחזיק יותר מעשרים אחוז כוחות.
"אל תדאג סמית', אתה לא רוצה לדעת למה אני מסוגלת כשמעצבנים אותי." אמרתי בקול שנשמע מפחיד אפילו בשבילי, למזלי קבלתי הודעה בפלאפון שהסיתה את מחשבותיי, את הקול האפל שעומד מאחורי החשכה ולוחש, שאני היא ציידת.
'בדרך.' זה נכתב ואני התרוממתי מהכיסא, סמית' נשא אלי מבט ונעלם כאילו הוא לא ישב מולי יותר. יצאתי מבעד למקום שבוא ישבנו והתקדמתי לכיוון היציאה של הספרייה, רוצה לחייך לאייזק את החיוך המתוק שלי אבל אני לא מצליחה, אני טובעת במחשבות האפלות שלו וחושבת האם אני באמת הצליח לדחוק את רגשותיי בזמן הנכון, וכשהזמן הנכון יבוא אני יהיה מוכנה? אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת מה לחשוב, אחרי מה שסמית' סיפר לי אני מבינה שהבוס של המפעל הוא אדם חולה מאוד והוא רוצה מה שהוא רוצה והוא חושב שהוא יקבל את זה, אני אצטרך להראות לו שבעולם הזה לא מקבלים כמו מה שאתה רוצה.
במיוחד כשזה תלוי בי.
הדלתות נפתחו בדיוק כשראיתי את הוון השחור שמתקדם אל עבר השערים וזורק מעטפה חומה אל עבר הכניסה, כול המבטים היו מופנים אליה ובפתאומיות אני עמדתי לידה, מרימה אותו ופותחת. היו שם שני דפים , דף ראשון היה לבן ועליו היה רשום באותיות שחורות 'אין מידע' ודף שני היה מחובר לצרור דפים עם המכונות ובכול מכונה יכולתי לראות את האדם שנמצא בה, הדף האחרון משך את תשומת לבי יותר מידי.
הוצאתי את הפלאפון מכיס המעיל העור שלי והתקשרתי לג'ון, אחרי מספר שניות הוא ענה.
"מצאתי אותו, מצאתי אותם, את כול המשפחות." וזה היה נכון, בדף החמישי היה תצלום של רקס בתוך אחת המכונות.